אליפות בסטייל

עוד מירוץ של חגיגה משותפת בפאב (חפשו קבוצת ״פורמולה 1״ בפייסבוק) ובתוך שבוע קיבלנו שוב התמודדות בין אסטרטגיה של עצירה אחת לשתי עצירות, אלא שהפעם על מסלול, שמאפשר עקיפות, בלי בעיית הקירור של מקסיקו ועם צמיגים קשים שכן סבלו משחיקה, הסיום המותח התממש ובוטאס הצליח לעקוף את המילטון, לאחר קרב קשוח מהצפוי.

ניתן היה לראות שהמילטון מ-א-ד רוצה לזכות באליפות עם ניצחון והוא הפגין נהיגה מרשימה שכמעט והצליחה במשימה. כאשר הצמיגים הקשים שלו החלו לאבד מהירות (ניתן היה לראות שהיה לו קשה לגעת באפקס של פניות האס ובאפקס של פנייה 11 בכניסה לישורת האחורית. עדיין הוא לא ויתר לבוטאס ובניסיון העקיפה הראשון של ולטרי, לואיס העיף אותו אל מחוץ למסלול בפנייה 12 שבסוף הישורת האחורית. מסוג הפעולות היותר ״אגרסיביות״ שמותרות כיום פוסט אוסטריה. אני חושב שהאליפות השישית של המילטון הייתה אחת הקלות עבורו, בוודאי ביחס לשנתיים הקודמות, אבל ההישג מדהים וביצועים שהיינו מהללים אצל נהגים אחרים, אנחנו מקבלים כמובנים מעליהם מהמילטון. אני לא משתפך על יכולותיו כמו העיתונות הבריטית, אבל מבחינתי הוא ברמה אחרת לגמרי מאלופי עולם מרובי פעמים, כולל סבסטיאן פטל והביקורות כלפי האישיות שלו, אורח חייו והאמירות הפומביות שלו, לטעמי אינן נכונות ואינן נקיות. ארחיב בסיכום העונה.

היו לי המון טעויות בצפי לקראת המירוץ ובמהלך המירוץ עצמו. לא האמנתי שבוטאס יוכל להפגין במירוץ מהירות תחרותית עם המילטון. לרב כאשר ולטרי מהיר בהפרש מלואיס בדירוג, זה נובע מכיוונון של המכונית שלו בהעדפת הדירוג, אבל הפעם נראה שבוטאס כיוונן מראש את המכונית לשתי עצירות ונהנה ממהירות עדיפה עד לניצחון. במהלך המירוץ, כאשר מהירות הסגירה של בוטאס על המילטון ירדה לכמה עשיריות בודדות לקראת סוף המירוץ, חשבתי שנגמר המירוץ, אבל ב COTA, הצמיגים הקשים הרימו ידיים ופתאם היה לנו מאבק אמיתי ויפה בין נהגי מרצדס על הניצחון ובוטאס ניצח והמילטון נאלץ להסתפק באליפות ובמיקום השני עם לא מעט מזל מול ורשטאפן.

ורשטאפן נדפק פעמיים מהדגל הצהוב (באמת מאגנוסן – אתה לא מסוגל להסתדר בסוף הישורת בלי בלמים?!?). מקס לא יכול היה לתקוף את לואיס בנקודת העקיפה הטובה ביותר במסלול, אבל, בנוסף, אם היה יודע שלא יוכל לעקוף, היה עוצר לאדומים ומרוויח את ההקפה המהירה ביותר.

לפני המירוץ הימרתי שורשטאפן מנצח. אם בוטאס לטעמי לא היה אמור להיות מהיר והמילטון היה אמור לחשוב על האליפות במאבק ישיר מול ורשטאפן, זה השאיר את מקס כפייבוריט (שמאד רוצה להוכיח את עצמו אחרי מקסיקו). בפועל לורשטאפן היה חסר גרוש ללירה או ברקס למאגנוסן, בכדי לעקוף את המילטון, אבל הוא לא יכול היה לעשות דבר מול בוטאס. הוא כנראה סבל גם מאיזה נזק לכנף הקדמית, לפי צילומי התקריב לקראת סוף המירוץ.

אלבון הוא לא ורשטאפן, אבל מראה יכולת גבוהה במירוץ. הדבר בולט במיוחד בזכות יתרון הבלימה של רד בול על רב המכוניות האחרות. זה נושא שכבר עלה לדיון למשל בספא, סביב התאונה של ורשטאפן עם רייקונן, אבל אני חייב להודות, שהיו כמה עקיפות של אלבון במירוץ שגרמו לי לתפוס את ראשי מהתעוזה. אלבון עקף כמה פעמים ממרחק של מספר מטרים מאחורי המכונית הנעקפת. מרשים זה לא מילה.

שחור זה האדום החדש

והגענו לפרארי. להגיד שזה היה סוף שבוע שחור עבור הסקודריה, יהיה אנדרסטייטמנט. המלעיזים יגידו שכמו בשנה שעברה כשה FIA בחנו את המערכת החשמלית של פרארי והכניסו איזה רכיב בקרה, פתאם ביצועי המנוע נחלשו אחרי מונזה, כך השנה, ברגע שה FIA, הוציאו הבהרה שאוסרת מפורשות כל אפשרות ״לעקוף״ את חיישן זרימת הדלק, פתאם היתרון של פרארי פחת.

מבלי להיכנס להסבר של פרארי לגבי ניסיון עם הצמדה גבוהה יותר (שנתמך במשהו במהירות של פטל ובמיוחד לקלר בקטע הראשון של המסלול במהלך הדירוג), התאוריה שיותר נראית לי היא שמערכת המתלים ההידראולית האחורית של פרארי, התקשתה להתמודד עם מפגעי המסלול הקשים, הן מבחינת ביצועים והן מבחינת עמידות. לכל שלושת הקבוצות הגדולות יש מערכות מתלים מאד מתוחכמות שלמרות שלא יודו בזה, יש להן תפקיד קריטי בביצועים האווירודינמיים של המכוניות על ידי שמירת גוף המכונית במצב מאוזן יחסית לצורך ההצמדה, גם על חשבון ההתנהגות המכנית של המכונית. המערכות הסופר מורכבות של 2016 נאסרו (שבאמצעים הידראוליים ומכניים התאימו לכל פנייה באופן שונה), אבל גם המערכות הקיימות מאד מתוחכמות.

מתחילת השנה פרארי נאבקת בחוסר היכולת שלה להריץ את המכוניות עם ה Ride height  שיתן את ההצמדה האווירודינמית שתוכננה. חלק גדול מהשינוי שהתרחש בסינגפור היה כנראה גם בתחום הזה, אך המסלול הסופר משובש ב COTA, פגע ביכולת ההתאמה של פרארי יותר מאשר אצל מרצדס ורד בול וגרם לבעיות שונות, כולל קריסה מוחלטת אצל פטל במהלך המירוץ. יש כאן שיעור חשוב לסקודריה.

קשה לדעת עד כמה פטל היה עשוי להיות תחרותי במהלך המירוץ, לאור הבעיות שנתקל בהם מיידית (בל נשכח שהמכוניות היו כמובן הכי כבדות בזינוק), אבל לגבי הביצועים המביכים של לקלר יש לפרארי ולשארל כמה הסברים / תירוצים: אובדן זמן בפרקטיס הראשון וכל הפרקטיס השלישי עקב בעיות מנוע וכמובן החלפתו במנוע משומש מדגם ישן יותר (הגרסה השנייה ולא השלישית). אני לא יודע מה פרארי יוכלו לעשות עם המנועים של לקלר עד סוף העונה, אבל אם המחיר הוא הביצועים שלו באוסטין, שווה להחליף ולהיענש.

זאת הזדמנות לבקש מחילה על טענתי במהלך המירוץ שבעצירה השנייה של לקלר התעכבו בכדי לבחון את המתלים האחוריים שלו. טעות, טועים, טעינו...

נתראה במפגש למירוץ בברזיל.