מאחורי קווי הקליטה: על טיול נדיר במדבר יהודה

סניף שופרסל דיל במישור אדומים מתחיל להעלם במראות הצד הענקיות של הלנדקרוזר, כשאנו צוללים למעמקי מדבר יהודה. אורכו של המדבר הצנוע 85 ק"מ בסך הכל והוא נמתח לרוחב של 25 ק"מ, מיני מדבר למיני מדינה. הוא מאופיין במגוון גדול של נחלי אכזב ואתר עליה לרגל לרודפי שיטפונות הנוהרים אליו בימי החורף בכדי לקבל את פני השיטפון הגדול שזורם כל הדרך מהרי יהודה והרי ירושלים בדרכו למקום הנמוך בעולם.

קווי הקליטה בטלפון החכם הולכים ונעלמים זה אחר זה, שירם של אברהם טל ומוש בין ארי שנבחרו בקפידה לטיול בוקעים מתוך הרמקולים וצובעים את המדבר בצבעי קדם ומעניקים מימד נוסף לטבע הפראי שסביבנו, אך אחרי זמן מה גם המוסיקה המדברית מגיעה לידי מיצוי ואז נותר השקט, מוצר נדיר בעולמנו המודרני רווי הגירויים.

הדרך למזנר המרסבא עוברת בדרכים שהלנדקרוזר בולע בקלילות והצליל היחיד שממלא את חלל הרכב מקורו בחיכוך בקבוקי פלסטיק וציוד הקמפינג בתא המטען. על פני השיירה הקטנה שלנו חולפים רכבי שטח דחוסים בבדואים שמנופפים לשלום, לצידי הדרכים יושבות קבוצות קטנות של רועי עיזים המכוונים אותנו בסבלנות אל המנזר הגדול והמרשים ביותר במדבר יהודה, אנחנו נהנים מההכוונה מקצועית והם מצדם נהנים מבריזה קרירה היוצאת מבקרת האקלים המלאכותית שלנו.

עולם של שקט והתנזרות
למרות ההכוונה המדוייקת של רועי הצאן ולמרות המפות הדיגיטליות ומפות הנייר המסורתיות המדבר המיניאטורי מערבית לים המלח מתעתע בשיירה הקטנה שלנו ולא פעם, סימוני השבילים לעיתים נסתרים מהעין וציוני הדרך הטבעיים מעטים ומטושטשים. חלק "מהכיף" והחוויה בטיולי מדבר שכאלה הוא "ללכת לאיבוד", להסתובב סביב עצמך ולהיעזר בכל מה שיש ע"מ למצוא את הדרך הנכונה, כל התפזרות שכזו מהווה תירוץ נפלא לפתיחת ערכת הקפה לטובת התכנסות חירום בדרך למציאת פתרונות וחזרה למסלול המקורי, לפתע התקשורת הווירטואלית "הווצאפית" המוכרת הופכת לאישית וחמימה, אתם יודעים מה? היה שווה "ללכת לאיבוד".

הדרך המובילה למזנר היא דרך חתחתים, היא מלאה בסלעים קטנים שלא באמת מטרידים את רכב השטח שלנו אבל מטלטלים היטב את היושבים בו ומחייבת עצירת חילוץ עצמות בסופה. מי שירצה יוכל לבחור בדרך פחות קשה ויותר סלחנית לנוסעים ולרכבים. מנזר המרסבא הוא לא פחות מאשר פלא הנדסי, חלקו הארי נחצב לפני 1500 שנים בתוך צלע ההר למרגלות נחל קידרון, צבעיו כשל המדבר העוטף אותו - חום צהוב - והוא משתלב בנוף בצורה מעוררת השתאות ומספק חלון הצצה נדיר לדרך בה חיו בארץ ישראל לפני אלפי שנים.

את פנינו בצוק שמשקיף למזנר מקבל "איש תיירות" מקומי, בדואי עם חמור שממתין לג'יפאים ומציע חוויה מדברית אוטנטית או אנטי עירונית מובהקת אם תרצו, סיבוב על חמור. בין ארבעת הג'יפים שלנו לבין המזנר מפרידה תהום ובתוכה זורם נחל קידרון המהווה את "מתקן הטיהור" של הכפרים מהסביבה. התהום שמפרידה בנינו היא בעומק של כמה מאות מטרים אך היא מתגמדת אל מול התהום הטכנולוגית והמודרנית.

כמה עשרות בודדות של נזירים חיים כיום במנזר היווני האורתודוקסי ואלו גזרו על עצמם חיים של בידוד ותפילות. הם קמים בשעה שרובנו נרדמים ומתפללים במשך שעות רבות ומתמודדים עם לא מעט איסורים כמו איסור הכנסת נשים, בשר או תפוחים, הכל על מנת חלילה שלא לעורר תשוקות אנושיות נסתרות ולהתרכז בעבודת האל. תפריט המזון שלהם דל למדי וכולל כמה פרוסות לחם, מעט ירקות קפה ואורז.

מצידו השני של ערוץ הנחל עומדים להם חמשת הג'יפים שלנו, שיא הטכנולוגיה והקדמה, עמוסים בכמות מזון שיכולה להספיק לכמה חודשים ליושבי המרסבא ואף מילה על כמויות הבשר הנכבדות שיצלו לארוחת הערב. אנחנו נפרדים בחיוך לשלום מאיש החמורים החביב ומפנקים אותו ואת החמור בתפוח ירוק וטרי וכמובן "בקשיש" צנוע על פועלו וחמורו.

ספינת המדבר
הטויוטה לנד קרוזר שומר במרוצת השנים על פאסון יחודי וכמעט קוסמי, מסביבו חגים דגמי הקרוסאובר הרעננים והנמרצים והוא, כמו קשיש שראה לא מעט בחייו מביט מסביב מלא ביטחון ולא מוכן להשתנות יותר מידי ובצדק. הוא חסר מערכות בסיסיות הקיימות בדגמים נחותים ממנו, אפילו מבית, כמו חיישני נסיעה לאחור, בקרת סטיה מנתיב ועוד, אך מפצה על כך עם מרווח פנים עצום, אמינות, שוק יד שניה נהדר ומחסור רציני במתחרים אמתיים.

הדור האחרון שנחת בישראל זכה לדיאטה בגזרת המנוע, את מנוע הדיזל בנפח 3.0 ליטרים שהפיק 190 כוחות סוס החליף מנוע צנוע יותר בנפח 2.8 ליטרים והספק של 177 כוחות סוס, הכל על מנת להתמודד עם תקנות זיהום האוויר המחמירות (יורו 6). למרות 13 כוחות הסוס החסרים יחסי העברה בתיבת ההילוכים החדשה נשארו כמעט זהים למעט ההילוכים הגבוהים שנועדו בעיקר לטובת שיוט בכביש המהיר וחיסכון בדלק. בשטח ההבדל כמעט ולא מורגש.

"סיבוב המוות"
תצפית לכיוון דרום מזרח מדבר יהודה היא עצירת חובה לפני הירידה התלולה לנחל דרגה, בעלי הכנף מקומיים מנצלים את רוח הכדים החמה המתנפצת על הצוק לטובת דאייה שיכולה להמשך דקות ארוכות בחיפוש אחר מכרסמים לארוחת הערב. באופק כמו בתוך גלויה נפרש ים המוות כשמתחתינו נמצא וואדי משש מורבעת. הירידה התלולה לנחל דרגה עוברת דרך מעלה המכונה סיבוב המוות. אין מדובר במשהו שמזכיר במאומה את דרך המוות הידועה לשמצה בבוליביה אלא שאת שמו קיבל המעלה הודות לסיבוב חד ימינה שנמצא באמצע הירידה התלולה, פניה שמחייבת נסיעה לא סימפטית לאחור על מנת להמשיך את הדרך מטה. יש הטוענים כי בטרם הוצבה סוללת עפר על הסיבוב  היו כאלה שהמשיכו למטה, אבל אתם יודעים איך זה עם ג'יפאים, הרבה פולקלור וסיפורי גבורה.
 
משלב את תיבת ההילוכים להילוך ראשון, מגביה מעט את המושב לטובת שדה ראיה טוב יותר בקטע הטכני והמאתגר. זה זמן נהדר ליהנות מהגמישות של שלדת הסולם של הלנדקרוזר, שילדה שהולכת ונעלמת לטובת שלדה אחודה בה מצוידים מרבית הג'יפים החדשים. הירידה בכיוון מטה באורך של כמה מאות מטרים עם שלל בורות, דרדרת, סלעים ואפילו כמה הצלבות. משחרר בעדינות את דוושת הבלם אך לא עד הסוף, מהלך הרגלית של הלנדקרוזר ארוך ומעניק תחושת שליטה. המפתח לשמירה על ג'יפ תקין במקטע שכזה נחלק לשנים, מהירות איטית ככל האפשר ותכנון נכון של מסלול הנסיעה. אחרי עשר דקות של זחילה ועצימת עיניים מצד הנוסעת שלידי המשימה הושלמה. מבט קצר לאחור מגלה ירידה לא פשוטה ויש כאלה שגם עושים את הדרך ההפוכה והמאתגרת למעלה.

הערב מתחיל לרדת והשמים נצבעים בצבעי אדום צהוב, הטמפרטורות והשמש המדברית מפנים את מקומם לבריזה קרירה ואוויר צלול. בדרך לנקודת הסיום בבית הספר מצוקי דרגות אנו עוברים על פני עדרי גמלי שעסוקים באכילת עשב ומתעלמים מאתנו אחר כבוד, הם בשלהם ואנחנו בשלנו, נהנים לעצור לרגע בצד, להדמים את מנוע הדיזל הרועש ופשוט ליהנות מהשקט, הנוף והאוויר.

למרות שנקודת היציאה נמצאת במרחק של כמה עשרות קילומטרים אפשר לחוש בה או יותר נכון לשמוע, קווי הקליטה בטלפון חוזרים בזה אחר זה ואת האסקפיזם המדברי מפרים צפצופי ההודעות שזורמות במאות, כמו סימפוניה של בטהובן, "סימפוניה לה סלולאר".