תכנית עולם הרכב 122: נהיגת בכורה בטויוטה קורולה החדשה
תכנית עולם הרכב 122: נהיגת בכורה בטויוטה קורולה החדשה

רנו זואי החשמלית במבחן דרכים: בשורות טובות

ה-רנו זואי צנועה, חמודה וצעירה והמטרה המוצהרת שלה - להיות מכונית עירונית חשמלית שמאחוריה היגיון כלכלי - מושגת במלואה. כתבה רביעית בסדרת 'לחיות עם חשמלית'

אייל אברהמי  20.02.19 - 15:05
(צילום: אייל אברהמי, יצרן)
(צילום: אייל אברהמי, יצרן)
תחילת כתבה

יש לי עוד שעתיים וחצי עד לפגישה בבנימינה אז אני לוקח את הזמן עם הקפה והעיתון של הבוקר. אחרי ששניהם נגמרים סופית אני צועד בנחת לחניון שבו השארתי בלילה את הרנו זואי מחוברת לעמדת הטעינה של ג'ינרג'י. בחניון אני אני לוחץ על כפתור בשלט של האוטו שעליו מצוייר תקע, מנתק את הכבל מהזואי ואז נוגע עם צ'יפ מגנטי בעמדת הטעינה ומנתק גם ממנה. אני שם את הכבל בבגאז', לוחץ על המתנע - מילה שאין לה שום הקשר לוגי במכונית חשמלית - ומתחיל לנסוע.

 

עד כאן בוקר רגוע ושגרתי שמסתיים חצי דקה אחר כך כשאני מוריד את העיניים ללוח המחוונים. משום מה הסוללה לא נטענה בלילה ואלוהים יודע למה - הכבל לא היה מחובר טוב, המחשבים לא הצליחו לדבר ביניהם, מישהו לא שילם את החשבון לג'ינרג'י והרשימה האופציונלית יכולה עוד להיות ארוכה. אבל מה זה משנה? אני בתל אביב, הפגישה בבנימינה, חוצץ ביננו ים של קילומטרים ובסוללה יש קצת פחות מחצי. בכתבות שעשינו בסדרת "לחיות עם חשמלית" כזה קטע עוד לא היה לי.

איפה מטעינים?

אני מצלצל לג'ינרג'י לשאול אם יש להם במקרה עמדה בבנימינה, אבל עדיין אין להם. מצד שני יש להם עמדת טעינה מהירה בקניון M הדרך ליד מחלף בית ינאי שזה פחות או יותר אמצע הדרך, ולי יש שלושת רבעי שעה עודפת. אני לוחץ על כפתור ECO במרכז הקונסולה, מעדכן את הוויז ומקווה לטוב.

 

בניגוד לניסיון הקודם שלי ב-M הדרך, הפעם אף אחד לא חוסם את עמדת הטעינה המהירה וזו כבר התחלה טובה. אני שולף את הידית מהעמדה ומתכוון לחבר אותה כשלצידי נעצרת ניסן ליף ומתוכה מגיח יריב. מסתבר שהוא עובד בג'ינרג'י, שגם בניסן שלו נגמרה הסוללה ושיש לו בשורות לא טובות בשבילי; בזואי, הוא אומר, אין טעינה מהירה והידית שאתה מחזיק ביד יכולה לחזור למקום כי היא לא מתאימה למכונית. על זה נאמר אופסס גדול. מצד שני, מוסיף יריב, הזואי נטענת יחסית מהר וכדאי לנסות. הרבה ברירה אין לי - גם אם אני סתם רוצה לחזור הביתה, אז אני מחבר את התקע, ועולה לקפה למעלה להעביר את הזמן  ולעשות חשבונות מסובכים של כמה חשמל אני אקבל בחצי שעה של טעינה לא מהירה.

 

35 דקות אחר כך אני יורד לזואי כדי למצוא שהסוללה הגיעה ליותר מ-70 אחוז, שיש לי לפי המחשב שלה עוד 240 ק"מ וזה מספיק גם אם מביאים בחשבון את האופטימיות המתוכנתת שלו. הפעם אני מוותר על הכפתור של האקונומי ולפגישה אני מגיע ברבע שעה איחור אבל התירוץ שלי כל כך ירוק וכל כך מקורי שאף אחד לא כועס.

 

עירונית וחמודה 

הסופר-מיני החשמלית של רנו עברה במהלך השנים כמה וכמה גלגולים. השם זואי ניתן במקור כבר ב-2005 למכונית קונספט עירונית בת 3 מושבים שמעולם לא הגיעה לייצור. ב-2009-2010 רנו חזרה להשתמש בשם, תחילה למכונית קונספט חשמלית ואחר כך לדגם שדומה מאוד לזואי של היום. ב-2013 החל הייצור, תחילה עם סוללה קטנה יחסית ומאז סוף 2016 עם סוללה של 41 קוט"ש וטווח ריאלי של כ-240-250 ק"מ. מאז תחילת הייצור ועד סוף 2018 עלו על הכביש 133 אלף זואי, מספר מכובד לחשמלית שמבטיח שנצבר די ניסיון טכני והנדסי עם המכונית.

 

כמו שאתם אולי זוכרים מהכתבות הקודמות בסדרה הכוונה שלנו כאן אינה מבחן דרכים במובן הרגיל שלו אלא יותר ניסיון לשקף את חיי היום יום עם מכונית חשמלית. ובכל זאת בלי כלום על המכונית אי אפשר אז בואו נתחיל בעיצוב. אולי יש הגדרות טובות מאלה אבל בעיני הזואי פשוט חמודה; יש לה "פרצוף" משפחתי קלאסי עם סמל גדול בחזית הגריל שמאחוריו מסתתר שקע הטעינה, חלון קדמי משופע, הרבה גובה, ידיות מוסתרות בדלתות האחוריות, וישבן אלגנטי עם פנסים מעויינים שנראים כמו הסמל של רנו. אין בעיצוב הזה שום דבר יוצא דופן אבל התוצאה הסופית נאה ונותנת תחושה צעירה עדכנית ושמחה.

 

תא הנוסעים ממשיך בכיוון הזה. הכניסה אליו קלה מאוד בזכות הגובה ומפתן רחב מאוד, הפלסטיקה מרגישה טובה מהמקובל בסגמנט, המושבים מצויינים ולוח המחוונים בנוי ממסך קטן וצבעוני שעליו מעט נתונים - מהירות, סוללה וטווח ונורות אזהרה. במרכז הקונסולה מסך מגע של 7 אינץ'  שמתפעל את המולטימדיה ואת האפליקציות השונות של המכונית. מה עוד?  רנו לא נתנו לזואי פטור מהמוזרויות הקטנות והחביבות שלהם כמו לחצן הקרוז קונמטרול ומגביל המהירות במרכז המכונית, ומנוף ארכאי למולטימדיה מאחורי ההגה. זה לא מזיק וברנו כנראה חושבים שזה יוצר ייחודיות, אז נזרום איתם.

 

בפינת הבטיחות שלנו יש רשימה קצרה יחסית שמן הסתם נובעת מגילה של הזואי וכוללת חמישה כוכבים במבחן הריסוק של ה-NCAP האירופי, ארבע כריות אוויר וחיווי אזהרה קולי לפגיעה להולכי רגל. את כל היתר - שזה התראות על סטייה מנתיב וניטור קירבה בחזית - יספק המובילאיי מהתקנה מקומית ואת דעתנו על זה אתם כבר יודעים.

 

בין הילדים לדואר

   

את ההיכרות הראשונית עם הזואי אני עושה ביום שרובו עירוני. אני מגיח מאולם התצוגה של רנו עם בטריה מלאה והצהרה של מחשב המכונית על טווח של 300 קילומטרים. בשלב הזה עוד לא הכרתי את האופטימיות שלו. כמה סיבובים לסידורים בעיר ואז אנחנו עולים על איילון צפון להתרשמות משוחררת מכבלי רמזורים. לפי רנו לזואי יש 109 כ"ס ומומנט של כמעט 23 קג"מ, מספרים שיש בהם אלמנט מבלבל משהו שכן המכונית אמנם חזקה למדי אך נעדרת את תגובת הדוושה הנחרצת שמצאנו במכוניות החשמליות האחרות שהתארכו כאן.

 

לאן היא נעלמה? אני מניח שרנו החליטו להגביל אותה אלקטרונית  לטובת החיסכון בסוללה. ואם כבר חיסכון אמרנו אז נספר שעל לוח המחוונים אפשר לראות מספרים מגניבים שמראים את צריכת החשמל המיידית, הממוצעת ולטווח ארוך, והכל מול המהירות הממוצעת של המכונית. סוג של משחק מחנך שכזה.

 

אני אומר שלום לנתניה וחוזר מהסיבוב הבינעירוני הקצר כדי לאסוף את הילדים. התובנה המרכזית שלהם היא שהמכונית לא עושה שום רעש וזה מוזר להם. המושב האחורי הם אומרים בסדר גמור. אני מוריד אותם בבית, ממשיך לדואר ואז לצילומים של עולם הרכב בהרצליה. בלילה אני קופץ לחבר בגבעתיים שהיה מת לקנות מכונית חשמלית אבל אין לו חנייה בבניין מה שאומר שאין לו איפה להתקין עמדת טעינה. מתישהו בעתיד הלא מאוד רחוק המדינה תצטרך למצוא לבעיה הזאת פתרון.

 

בכל אופן את היום הזה אני גומר עם קצת יותר מתשעים קילומטרים על השעון אבל עם טווח שמוערך על ידי המחשב ב-167 ק"מ. ובמילים אחרות: 90 ק"מ אמיתיים היו שווים ל-133 ק"מ במחשב המכונית. חשוב להדגיש שהפער הזה היה  בכל המכוניות החשמליות שבהן נהגנו והוא נובע גם מהאופטימיות המובנית של מחשבי הדרך, אבל בעיקר מהנהיגה האגרסיבית במבחני דרכים. כך או אחרת מיום הנהיגה הזה אפשר להבין שבשימוש עירוני טיפוסי (שהוא קצר ממה שתואר כאן)  אפשר להסתפק בטעינה רק כל שלושה-ארבעה ימים.

 

 

 

בינעירוני ומסקנות

 

בדרך חזרה מבנימינה אני מרשה לעצמי לשרוף חשמל עם תאוצות ומהירויות קצת יותר גבוהות. תאוצות כמו שציינתי קודם, הן לא כוס התה של הזואי וגם על מהירות היא לא משתגעת; עם 135 קמ"ש מירביים - שאני מניח שהוגבלו אלקטרונית - קשה מאוד לעבור מטווח  'ברירת קנס'  לאזור ה-'זימון לדין'. על 'שלילה מיידית' אין מה לדבר ואני מניח שלאנשים מסוימים זה סוג של יתרון. בכל מקרה על הכביש הבינעירוני מתברר גם שהבידוד של הזואי טוב, וכך גם השיכוך ונוחות הנסיעה.

 

בצד השני של המטבע כל הגיזמואים הקטנים בלוח מראים שבניגוד לנסיעה עירונית שבה היא חסכונית מאוד בחשמל, בבינעירונית היא הרבה פחות. הפעלה של מצב אקונומי אמנם משפרת את המצב אבל כמעט ומעלימה לחלוטין את תגובת הדוושה שגם כך לא בדיוק חורכת את האספלט.

 

בפאתי תל אביב אני נוחת בפקק מציק אך חוסך חשמל ומתפנה מהכביש לסיכומים, והם לא מסובכים מדי. העדר היומרות, הצניעות ומחיר נגיש יחסית של 125 אלף שקלים משרתים היטב את הזואי; היא חמודה וצעירה, תא הנוסעים שלה טוב ביחס לסגמנט והמטרה המוצהרת שלה - להיות מכונית עירונית/מכונית שנייה חשמלית שמאחוריה היגיון כלכלי - מושגת במלואה. ועל הרקע הזה אפשר להגדיר את הזואי גם כ'הכי לא טסלה שאפשר', ובעיני זו מחמאה גדולה.  

 

מחיר: 124,990 שקלים

הספק המנוע: 109 כ"ס ב- 3395-10,888 סל"ד

מומנט: 22.9 קג"מ ב-500-3395 סל"ד

סוללה: ליתיום איון 41 קוט"ש (אחריות 8 שנים או 160 אלף ק"מ)

מהירות מירבית: 135 קמ"ש

0-100: 11.4 שניות

מידות (ס"מ): 408*156*173

משקל:1575 ק"ג

 

איך זה לחיות עם מכונית חשמלית - סדרת כתבות מקיפה:

כתבה ראשונה בסדרה - יונדאי איוניק חשמלית: https://www.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=7207&docID=301025&lang=HE

 

כתבה שנייה בסדרה- יגואר i-Pace:

https://www.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=7207&docID=302095&lang=HE

 

כתבה שלישית בסדרה - כמה זה עולה:

https://www.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=7189&docID=303769&lang=HE

איך עוקבים אחרינו:

https://www.facebook.com/carworld5/

 פייסבוק

https://www.instagram.com/sport5_car/

אינסטגרם

https://twitter.com/car_world5

טוויטר

 

https://www.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=7266&docID=299634&lang=HE

חדש: "עולם הרכב" מעכשיו גם בוואטספ שלכם!

 

הדפס