מכונית פאר קטנה: מרצדס A קלאס החדשה במבחן

במסגרת התפקיד ב'עולם הרכב' יוצא לי לבלות לא מעט על הכבישים תוך חשיפה מתמדת למגוון ההתנהגויות וההפרעות של הנהג הישראלי, עניין שבא פה לא פעם לידי ביטוי. בחודשים האחרונים שמתי לב לתופעה חדשה - הצ'קלקה המזוייפת - שלפחות לפי מה שאני מתרשם היא בעיקר דרך התמודדות עם הפקקים שסותמים כל פיסת אספלט.

כשחושבים על זה לא מדובר בפעם הראשונה שהצ'קלקות המזוייפות צצות. לפני בערך כ-15 שנה היה גל כזה שהוביל לאכיפה משטרתית קשוחה שחיסלה את התופעה די מהר. בחודשים האחרונים שוב מתרבות הסירנות רק הפעם בצורה קצת יותר מתוחכמת - האורות הכחולים-אדומים מסתתרים מתחת לגריל ממש כמו בניידות הסמויות של המשטרה האמיתית, ונדלקים רק כשצריך משהו. למשל נסיעה מהירה על השוליים באיילון הפקוק או פינוי של מכונית סרבנית מהמסלול השמאלי. ותתפלאו עד כמה הנהג הישראלי שכל כך שונא להיות פראייר צייתן כשהוא רואה את הכחול-אדום מהבהב לו בראי, גם כשזה מגיע מטויוטה היילקס חבוטה בת 20.

למה אני נזכר בזה? כי בשבוע שעבר עמדנו - המרצדס A-CLASS החדשה ואני - בפקק מרגיז ומיותר על כביש 5 בואכה חוצה ישראל כשקיה ספורטאז' בצבע ירקרק הגיחה על השוליים תוך הבהוב סירנה דחוף. ולא רק סירנה אלא גם הצפצוף המשטרתי חורך האוזניים שהקיה השמיעה כשמכונית בלטה לשול. כאמור, ראיתי כבר כמה כאלה על הכבישים אבל כמו כל אזרח שומר חוק הסתכלתי על הקיה ואמרתי לעצמי שלמרות שהיא ישנה ומאוד לא משטרתית זה חייב להיות שוטר כי אין מצב שאדם מן השורה יעז ואולי מדובר באיזה מצב חירום וכו' וכו'. בכל אופן הקיה נעלמה באופק, עליתי על כביש 6 ו-20 דקות אחר כך עצרתי בתחנת דלק כדי למצוא את הקיה מול חנות הנוחות. משימת בילוש מהירה העלתה מייד את הממצאים הבאים: לא היה במכונית קשר, לא את מסוף המחשב המשטרתי ולא את המדבקות המצחיקות בסגנון 'שוטר אל תשכח לכבות אורות'. ובמילים אחרות, מכונית פרטית לכל דבר ועניין. דקה אחר כך הופיע הבעלים, גבר בסוף שנות החמישים, קרח, מכנסי אינסטלטור ולפחות 120 ק"ג, לא כולל הפנטה והוופלים שהיו לו ביד. מה אני אגיד לכם, אפילו בדימוס הוא לא יכול להיות. התלבטתי אם להגיד לו משהו ואז הגעתי למסקנה שלמרות שיש משהו מעצבן מאוד בהתנהלות זה לא על חשבוני ואם למשטרה זה לא מפריע אז מצידי איילון כולו יכול להפוך מדי ערב לצ'קלקה אחת גדולה ושמחה. חזרתי למרצדס, מותג שעליו צ'קלקה נסתרת תראה מאוד לא משכנעת, וכיוונתי את ההגה דרומה.

רוצה לוח שעונים

הדור הנוכחי של ה-A קלאס, הבייבי מרצדס אם תרצו, הוצג באמצע 2018 ולקראת סוף השנה החל להימכר בארץ. הדגם החדש כלל מגוון רחב של עדכונים - מנוע חדש, עיצוב, תא נוסעים משופר, זיהוי קולי בסגנון סירי, אביזרי בטיחות ועוד ועוד - ובמקביל גם המחיר זינק עד ל-230 אלף שקל לדגם הבסיס (270 אלף לדגם הנבחן כאן), סכום משמעותי להאצ'בק קומפקטית, ועוד נחזור לזה בהמשך. במבט ראשון בחניה ה-A קלאס נראית מצויין גם כשהיא בלבן אנמי; החרטום, עם גריל גדול ופנסי מרצדס צרים, משדר כוח, הצללית נמוכה והפרופורציות נכונות ומדוייקות. אפילו לישבן העגלגל, שאיכשהו נראה כאילו הוא קצת פחות מתחבר למכונית, יש חן משלו.

בתוך תא הנוסעים השדרוג ניכר עם העיצוב המרצדסי הכי עדכני - שני מסכים שמשמשים כלוח שעונים ומסך לתפעול האפליקציות של המכונית, הטאץ' פד בין הכיסאות הקדמיים ופתחי האיוורור העגולים והכל כך מזוהים עם המותג. תוסיפו את ריפודי העור הדו גווני והפלסטיקה האיכותית של מרצדס ותקבלו פחות או יותר את התמונה, והיא בהחלט מרשימה. גם ברמות הגימור הפחות גבוהות האיבזור בסך הכל די מלא ואם תסכימו לשלם על הדגמים הבכירים תוכלו להנות גם מתוספות בסגנון "64 גוונים משתנים בתאורה הפנימית" או "קאליפר בלם כסוף עם הכיתוב מרצדס בנץ".

ב-A קלאס מותקנת מערכת MBUX, שזה השם שנתנה מרצדס לממשק המשתמש שלה, ולזכותו ייאמר כי הוא מאוד אינטואיטיבי, קל לשימוש וגם פועל בעברית צחה וחפה מטעויות כתיב - משום מה עניין נדיר במערכות של מכוניות שעוברות תרגום לעברית. מעבר לאפליקציות הרגילות (שכולל גם אפל קאר פליי ואנדרואיד אוטו) יש למערכת הזאת גם זיהוי קולי (רק באנגלית) שאמור להיות סטייט-אוף-דה-ארט. רק תגידו 'היי מרצדס' (וסירי בטח רותחת על זה) והמכונית כבר תדע לציית. אז ניסיתי, וכן ובסך הכל הוראות כמו "תעבירי לגל"צ" נקלטות ומבוצעות ברוב הפעמים, אבל באמת שיותר קל לעשות את זה עם לחיצה. אם היה משהו שלא אהבתי בכל העיצוב והנדסת האנוש הזאת הרי שזה לוח השעונים. בגירסאות הבסיס והביניים מדובר במסך של 7 אינץ' (ביקרות יותר יש מסך יותר גדול) והעיצוב שלו מאפשר שעון אחד בכל זמן. זאת אומרת ספידומטר או מד טורים או נתוני נסיעה. אולי תגידו שאני קטנוני אבל אני אוהב את כל המחוגים והשעונים שלי יחד.

שער הגיא ומזג האוויר העכור עוררו בי כמיהה עזה לטיפת ירושלמיות אז החלטתי על עצירה לא מתוכננת בבירתנו הנצחית, או ליתר דיוק במסעדת החומוס הקטנה של נעורי. ב-12:06 - זה היה על כרטיס החניה - נכנסתי לחניון בלב העיר, וכמו רוב המכוניות שבו, חניתי בדיוק מתחת לאחד מהשלטים הרבים שמכריזים "אסור בתכלית האיסור לחנות". כמה דקות אחר כך התיישבתי על אחד מארבעת השולחנות של המסעדה, מתחת לתמונות דהויות של טדי קולק, ותוך שניות נחתו על שולחני החומוס, החמוצים והפיתות. זה הנוהל הקבוע ואין בו שום דבר מפתיע אבל מה שכן הפתיע אותי היה ההמשך. אדם שנכנה אותו כאן שלמה, עמוס בשקיות, נכנס למסעדה וקיבל חיבוק חם מהבעלים שהכריז בקול "תראו את שלמה, בן 65 נראה לא יותר מ-45". שלמה שהתרגש מהמחמאה הבטיח לנוכחים לחשוף את סוד הנעורים ומיד גם קיים; הוא הזיז בעדינות את הפיתות והחמוצים שלי, והניח על השולחן את השקיות שלו. אחר כך הוא נעמד במרכז המסעדה כשהוא פחות או יותר ממלא את המרווח בין השולחנות, פשט את ידיו לצדדים והתחיל להדגים את הסקווטים שהוא עושה מדי ערב תוך שהוא מסביר מה כל אחד מהם עושה לגוף. חומוס, פיזיותרפיה ונעורי נצח ב-28 שקל, הם מסוג הדברים שכנראה קורים רק בירושלים. בכל אופן עם אתנחתת שלמה, התשלום במסעדה ואחר כך בחניון, ב-12:28, כבר הייתי חזרה בבייבי מרצדס תוך שאני מהרהר במחיר הגופני של משפט החומוס הירושלמי הנצחי "לא ללעוס, לבלוע", ובדרך למסלול הקבוע בים המלח לקצת שיוף צמיגים והבנת יכולות.

שני דגמי הפתיחה של ה-A קלאס מצוידים באותו המנוע - 1.4 ליטרים מוגדש טורבו עם הספקים שונים. במכונית המבחן - A200 - המנוע מייצר 163 כ"ס שעוברים לגלגלים הקדמיים דרך תיבת הילוכים כפולת מצמדים בת 7 הילוכים, שבסך הכל היא די חלקה אם כי כמקובל בז'אנר היא נוטה לבלבול וחיספוס בסל"ד נמוך. בנוסף ישנן גם שלוש תוכניות נהיגה - חסכונית, רגילה ודינמית. השילוב הזה מגיב מהר, נותן תחושה זריזה וקלילה, ולא מתנגד לשיוט במהירויות גבוהות. מצד שני מהירויות או עומסים הם לא בדיוק כוס התה של הבייבי הזאת; אם מתעקשים היא זורמת עם זה אבל לא זה הייעוד שלה בחיים, גם לא כשתוכנית הניהול במצב 'דינמי', שאיך נאמר בעדינות, היא לא הדבר הכי דינמי שיש בהיצע של מרצדס. זה לא ביג דיל אבל איכשהו זה קצת חבל כי יכולות הכביש של ה-A קלאס גבוהות, בעיקר בזכות שילדה מכוילת היטב ומרוסנת להפליא שגם בעיקולים חדים, על הגלים והשברים של האספלט המאתגר בכביש 90, נשארת על קו המדויק בלי נדנודים ובלי סחיפות. השילדה הזאת יכולה הייתה לספק הרבה כיף מוטורי אבל חסרה לה ה'נשיכה' מהמנוע שכאמור נוטה להעדיף את הצד הנינוח של הגלגל. רוצים יותר? לדגמים הבאים בהיצע כבר יש הספקים של 224 ו-306 כ"ס.

ואגב מהירות ואספלט משובש תעודת הצטיינות מגיעה לבידוד ולנוחות הנסיעה שיחד הם תענוג של ממש, במיוחד על כבישים כאלה. ובואו נסכם את הפרק הזה בכך שה-A קלאס מכוילת לצד הרגוע והשימושי של נסיעות יומיומיות ושם היא במיטבה.

אני לא יודע אם זה מקרי או לא אבל בפרוספקט של ה-A קלאס שקיבלתי באולם התצוגה יש רק תמונות של נשים. זאת אומרת נשים וכמובן המכוניות, המפרטים וכל היתר. האם יכול להיות שמרצדס מנסה לקרוץ לקהל נשי עם המכונית הזאת? יש מי שיגיד שכן ויסביר שמדובר במכונית יותר קטנה מיתר ההיצע של החברה, מכונית שהיא גם מעוצבת וגם שימושית בדיוק כמו שנשים אוהבות. מצד שני אפשר גם להגיד שנשים שיש להן את הסכומים הנדרשים בוחרות - לפחות לפי תצפית כביש אקראית - בדרך כלל קרוסאוברים, וממש לא את הקטנים שבהם. אני לא יודע מה התשובה הנכונה בהקשר הזה אבל אני כן יכול לומר שבמדגם קטן ולא מייצג שעשינו התגובות של הנשים היו הרבה יותר נלהבות משל הגברים.

כאן אנחנו קופצים לשורה התחתונה: הבייבי מרצדס החדשה השתדרגה והשתפרה בהשוואה לדגם שהחליפה. יש לה תא נוסעים מוצלח וחבילה דינמית שגם אם אינה מפמפמת אדרנלין מציעה שילוב נעים, שימושי וחסכוני. הבעיה היחידה נמצאת באזור ה- 270 אלף שקל, מחיר ששם את ה-A קלאס בסביבה שבה כמות האלטרנטיבות עצומה כולל כמה קרוסאוברים מוצלחים וממותגים שנתפסים (משום מה) כבעלי ערך מוסף. ובמילים אחרות: בלי שום קשר ליכולותיה ו/או לאיכויותיה במחיר הזה ל-A קלאס לא יהיה קל לכבוש את מקומה על הכביש.