$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

ב.מ.וו סדרה 8 במבחן: ה-XXX פקטור

ב.מ.וו מציגה בפעם השנייה בתולדותיה את סדרה 8 עם עיצוב מרהיב, מנוע עתיר סוסים, והיגוי לארבעת הגלגלים. רק תחליטו אם אתם מעדיפים אותה או דירה ברמת גן

אייל אברהמי  01.08.19 - 14:50

תגיות: ב מ וו

כבר הרבה שנים שאני מקיים מערכת יחסי אהבה-שנאה עם עיקול אחד ארוך אי שם בהרי ירושלים. אהבה בגלל שמדובר בעיקול קשוח - 180 מעלות, אספלט חלקלק ושיפוע צד לא אחיד ולא הגיוני - ששום שילדה לא יכולה לרמות ושום מערכת אלקטרונית לא מספיק מהירה בשביל להבין בזמן אמת. שנאה בגלל שהעיקול הזה נטול סלחנות ופקשוש לא גדול עלול לחסל אותך סופית לחלוטין. וזה אגב, כמעט קרה לי פעם ועוד כשאיתי דירקטור ביצרנית רכב מרכזית שהיה בביקור פרטי בארץ. איכשהו גמרנו על ארבעת הגלגלים ולא בתחתית הוואדי אבל הקשר החברי עם האיש התנתק כמעט מיידית.

 

 בכל אופן, הסיבוב הזה, שבכוונה אני לא מסגיר את מיקומו, הוא בעיני המבחן האולטימטיבי לאחיזת כביש ולפיכך אני עובר שם באופן קבוע עם הספורטיביות שנבחנות כאן. הפעם הנסיעה לשם הייתה מציקה במיוחד עם פקקים ביציאה מתל אביב ושורה אינסופית של משאיות שהחליטו לטפס מעמק האלה לירושלים דווקא דרך הכבישים הצדדיים והצרים, כך שלעיקול הגעתי בלי הרבה תובנות ביחס ליכולות הכביש של ה-ב.מ.וו 850 וגם קצת עצבני.

 

כרגיל, עצרתי בנקודה הכי גבוהה על הרכס שממנה רואים את המשך הכביש, וידאתי שיש לי כמה דקות בלי שאף אחד מגיע ממול ולחצתי על הדוושה. עכשיו, במכוניות סטנדרטיות הביטוי "לחצתי על הדוושה" מתאר תחילת נסיעה נמרצת אבל ב-850 זו דרמה כש-530 סוסים בריאים דורסים את הדלת של האורווה ומעיפים את המכונית קדימה בקצב בלתי נתפס, כך שבערך 30 מטר מתחילת הסיבוב מתברר שאנחנו מהירים מדי.

 

הרבה יותר מדי. אני נותן בעיטה רצינית לברקס וזה אמנם עוזר אבל כשהסיבוב מתחיל אני עדיין סובל מעודף של בערך 40 קמ"ש, וזה בהשוואה לספורטיביות מובהקות עם יכולות וכישורים והכל, ולא בהשוואה לג'יפון עם היגוי של בלוק. אני ממקם את הבימר על המסלול, מקווה לטוב ומתכונן למה שקורה בדרך כלל בסיבוב הזה - צרחות מטורפות מהצמיגים, שאיבה אדירה לחלק החיצוני של הסיבוב, לחץ G שמוציא ממך את האוויר ובקרת החלקה שנכנסת לפעולה רק אחרי שהכל נגמר ו….כלום. ה-850 גומרת את הסיבוב כאילו אני בדרך לסופרמרקט עם שני ילדים מאחור. טוב, אני קצת מגזים. השילוב של שיפוע "קיר המוות" והאספלט החלק משכו חזק החוצה, ההגה נלחם והצמיגים חרקו כאילו זו תחרות דריפטינג, אבל בכל קנה מידה של מאות הפעמים שהייתי שם, בטח לאור המהירות, זה היה טיול בפארק. הייתי כל כך מופתע שחזרתי על הסיבוב שוב ושוב ושוב והפסקתי רק אחרי שחטפתי שילוב קטלני של בחילה וכאב ראש מהטלטולים וכוחות הצד.

 

שעה אחר כך, במסעדה בירושלים, ניסיתי להבין איך מכונית כל כך גדולה וכבדה - כמעט חמישה מטרים ושני טון -  מתנהגת כך. התשובה מורכבת מכמה חלקים טכניים מאוד וביניהם הנעה לארבעה גלגלים, היגוי אקטיבי של הגלגלים האחוריים וכיול שילדה פנטסטי, ונחזור לכל אחד ואחד מהם בהמשך, אבל זה לא ממש משנה את השורה הכי תחתונה של המבחן הזה שאומרת שה.ב.מ.וו 850 רחוקה מלהיות סתם מכונית יפה ושהיא מסוגלת להתמודד עם הטובות ביותר גם במקומות שרחוקים מלהיות כוס התה של מכוניות גראנד טוריסמו.  

 

היסטוריה, רבותי היסטוריה:  בתולדות מפעלי המנועים הבווארים סדרה  8 - סדרת מכוניות ה-GT -  עלתה פעמיים לבמה ובשני המקרים כדי להחליף את סדרה 6.  הפעם הראשונה הייתה ב-1989 וכללה עיצוב מסובב ראשים, מנועים עתירי כוח (V12 ו-V8)  וחידושים טכנולוגיים שהבטיחו ייצור רציף עד 1999. במהלך העשור הזה ירדו מפס הייצור בסך הכל כ-30 אלף מכוניות ועל רמת ההערצה יכולה להעיד העובדה שכבר עכשיו, בזמן שבנות אותן השנתונים עדיין איכשהו מדדות על הכבישים (טוב, לפחות חלקן), כבר יש ל-8 ערך אספני  שבארה"ב עבר את ה-100 אלף דולרים למכונית במצב מושלם. וזה בארצות הברית, ארץ האפשרויות המוטוריות הזולות.

 

בנובמבר שעבר החלה ב.מ.וו למכור את הדור השני של ה-8, ששוב החליפה את סדרה 6, והפעם הייתה זו - לפחות לטעמי - השקה שלוותה באמירה ברורה. האיחוד האירופי לוחץ על יצרניות הרכב עם תקני פליטה מחמירים שמחייבים ייצור של מכוניות הרבה יותר ירוקות וכל דגם בהיצע קובע. ב-8 החדשה אין שום דבר שאפילו קרוב לירוק: במנועי ה-V8 האדירים אין שום אלמנט היברידי, ה-M8 שנחשפה ממש לאחרונה שורפת דלק כאילו אין מחר ואף אחד לא מדבר - לפחות בינתיים - על ייצור מנועים יותר קטנים. ובמילים אחרות כאילו ב.מ.וו אומרת חברים, זאת מכונית לכיף מוטורי, אם אתם בעניין של פוליטיקלי קורקט, אנא המשיכו לאולם של הדגמים החשמליים שלנו בהמשך המסדרון. אתם יודעים מה? אולי דווקא יש משהו ירקרק ב-8: יש לה מערכת שמסייעת בטעינת המצבר בעת הלחיצה על הברקס. זה בטח שווה איזה עלה ביער הגשם הברזילאי.

 

בכל אופן, מבט ראשון בחניה חושף מכונית שהיא לא פחות ממרהיבה. החזית מיישרת קו עם הפנים המשפחתיות של ב.מ.וו עם הפנסים וגריל הכליות המוכרים, שאחריהם מגיע מכסה מנוע ארוך ארוך, צללית נמוכה וישבן מחוטב ושרירי. העיצוב הזה נפלא ובאותה נשימה, אולי בזכות צביעה סולידית ומיעוט כרום וסממנים קרביים אחרים, גם לא נורא בולט על הכביש. ובמילים אחרות יפיפיה, אלגנטית ושקטה. התמונות, אגב, עושות ל-8 קצת עוול כי הן איכשהו מעוותות את הפרופורציות שלה.

 

תא הנוסעים הוא ב.מ.וו טיפוסי, שזה אומר מרחבי עור, עץ ואלומיניום איכותיים, אבל יש גם לא מעט טוויסטים ייחודיים. כך למשל ידית מוט ההילוכים שראשה עשוי מקריסטל שבתוכו הספרה 8, או מד הטורים שהמחוג שלו נע בצורה הפוכה לספידומטר. אני אישית לא השתגעתי על השניים אבל מדובר בגימיקים בולטים וסוג של מבחן מגדרי:  גברים העירו על מד הסל"ד, נשים התלהבו מהקריסטל. 

מעבר לזה ישנם מסכים גדולים - מסך המגע המרכזי ולוח המחוונים - ממשק המשתמש המעודכן והמוצלח של ב.מ.וו (שכולל עכשיו גם שימוש מסויים במחוות יד ללא צורך בנגיעה פיזית)  שמקל מאוד על השימוש באפליקציות השונות ורשימת תוספות ארוכה  שכוללת בין היתר תצוגה עילית על החלון הקדמי של הספידומטר, חימום וקירור למושבים, מערכת סאונד משובחת של  Bowers & Wilkins , משחקי תאורה בגוונים והרשימה עוד ארוכה. מה עוד אפשר להגיד? המושב האחורי סמלי ויארח שני ילדים בתנאי שמדובר בנסיעה קצרצרה והבגאז' עמוק וצר אבל עם נפח נאה של 420 ליטרים.

 

בפינת הבטיחות יש הכל - ממערכות הסיוע לנהג בעת חירום ועד למצלמות לכל הכיוונים. תוספות בטיחות קצת פחות מוכרות שיש ב-8 היא מערכת תאורה שיכולה להאיר בתנאים מסויימים עד לטווח של 600 מטרים, והתרעות על פגיעות צד ומאחור. תשאלו מה בדיוק עושים עם התרעה על זה שמישהו הולך לפוצץ אותך מאחור בעוד שתי שניות וארבע מאיות, והתשובה היא שזה בכלל לא בשבילכם אלא כדי שהמכונית תוכל ל"התכונן" לתאונה עם שורה של פעולות הגנה כמו מתיחת החגורות והכנת כריות האוויר, פעולות שיכולות לצמצם את היקף הפגיעות. יאללה מתניעים.

מובילי הטנקים מקנאים: אני מתנצל מראש אבל במקרה של ה-8 אין מנוס מכמה שורות של דיון טכני שלרוב הקוראים בדרך כלל קצת קשה לעכל, פשוט כי משם נובעת היכולת המרשימה של המכונית הזאת. נתחיל במנוע שהוא החלק היחסית קל להסבר: V8 בנפח 4.4 ליטרים שמייצר בסיוע טווין טורבו לא פחות מ-530 סוסים גרמנים בריאים ומומנט של 76.45 קג"מ. אני מניח שכל מי שמתעניין במכוניות והגיע עד הלום מבין שזה המון אבל בשביל הפרוטוקול נציין שמדובר בהספק שיכול לעורר קנאה גם בכינוס של מובילי טנקים. ממשיכים: המנוע מחובר לארבעת הגלגלים דרך גיר אוטומטי בן 8 הילוכים כאשר רוב הכוח מועבר לסרן האחורי כדי ליצור תחושת הנעה (או הנאה?) אחורית ולפי הצורך בעיקולים ותנאי כביש גם לסרן הקדמי. על כל זה מורכבים מתלים אדפטיביים ומערכת היגוי לגלגלים האחוריים. המערכת הזאת מסובבת את הגלגלים האחוריים במעלות בודדות בשני אופנים שונים: במהירות נמוכה היא עושה זאת בניגוד לכיוון הגלגלים הקדמיים כדי להקטין את קוטר הסיבוב ולסייע בתמרונים עירוניים צפופים, במהירויות גבוהות היא מסובבת אותם עם הגלגלים הקדמיים כדי לשפר את האחיזה בעיקולים. הרשימה הטכנולוגית עוד ארוכה ומקיפה את כל המערכות של המכונית - מברקסים ועד פליטה - אבל היריעה קצרה ולכן נעצור כאן.

 

על הכביש המהיר יש משהו שהוא כמעט מופרך ב-8. לחיצה בריאה על הדוושה גורמת ל-V8 לגרגר בווליום מעולם התעופה ולדחוף בקצב שכנראה היה גורם לטייסים להחוויר. 3.7 שניות הוא הנתון ל-100 קמ"ש אבל  הוא נטול משמעות כי אתה לא מסוגל, לא רוצה ולא מספיק להרים את הרגל כדי להאט שם. איפה כן? ברשותכם, ולמען ההמשך התקין של חיי הנישואים שלי, נשאיר את השאלה הזאת באוויר. מה שכן אפשר להגיד, לפי מקורות זרים כמובן, זה שבמכונית הזאת ההגבלה האלקטרונית ל-250 קמ"ש היא צורך אמיתי.

 

היעד הראשון היה כאמור הרי ירושלים על הכבישים הצרים והעיקולים המאתגרים שלהם, והאמת היא שהתחלתי שם בעיקר כדי לצאת ידי חובה. ה-8 היא פחות או יותר באורך של ב.מ.וו סדרה 5, טיפונת יותר רחבה ממנה ועוצרת את המאזניים על לא רחוק משני טון, 300 קילו יותר מאשר ה-5 (!!). זאת כאמור מכונית GT, שבהגדרה מיועדת לשרוף אוטוסטרדות אינסופיות יותר מאשר לגהץ עיקולים צפופים, ולכן א. אין שום בעיה עם המימדים ו-ב. לא היו לי ציפיות גדולות. הגיוני לא? אז זהו שלא. בין היערות המעולפים מחום, ה-8  נתנה לי שיעור מאלף במצויינות הנדסית וכמה רחוק אפשר להגיע כשמשתמשים בכל הגלגלים. השילוב בין ההנעה הכפולה להיגוי לארבעת הגלגלים, וכמובן למתלים האדפטיביים, מקטין דרמטית את ההשפעות של האורך והמשקל. קשה לתאר את זה אבל איכשהו הפער, אולי מילה יותר מתאימה מעולם אחר תהיה ה"ויכוח", שיש בין הסרן הקדמי לאחורי תוך כדי העיקול, מצטמצם מאוד ומאפשר גיהוץ מאוד מהיר של עיקולים תוך שמירת קו מדוייק גם על אספלט צר ומחורבן. תוסיפו לזה את המנוע האדיר, שבמידת הצורך ישמח לספק בעיטה בכל עוצמה נדרשת כדי לשלוף את המכונית מהעיקול בקו המתוכנן, ותקבלו קצב נסיעה שהוא על סף הבלתי הגיוני. 

 

לחגיגה הזאת - ובאמת אין מילה אחרת - יש מחיר ברמת נוקשות כמעט אכזרית. ל-8 יש מצבי נהיגה שמתאימים את המתלים, ואת הסיבוב בהרים התחלתי בספורט פלוס, שממנו עברתי די מהר לסתם ספורט. 40-50 דקות נהיגה אחר כך הרגשתי כמו אחרי חצי יום נהיגה בנורבורגרינג - עם בחילה, כאב ראש והכל - ואני ממש לא מגזים. את יתרת היום העברתי בשיוט בין מצבי ה'אדפטיב' ל'קומפורט' ושם, גם אם מאבדים איזה קמ"ש וחצי, החיים נוחים ונעימים.

 

המשך היום היה במסלול המבחן הקבוע לאורך כביש 90 על האספלט הגלי והמאתגר שלו, שלא הצליח לאתגר את ה-8 ולהפך: המתלים האדפטיביים, שמגיעים ישירות מדגמי ה-M, ממש כיכבו עליו כשהם מצליחים לרסן את המרכב הגדול והכבד. עוד תובנה מכביש 90 הייתה היכולת של ה-8 למצות את ההספק הגבוה של המנוע כמעט בכל תנאי. הכוונה שלי היא לקושי שקיים בלא מעט מכוניות חזקות במיוחד - בואו נגיד שרירותית לחלוטין מכוניות עם יותר מ450-400 כ"ס - "להוריד לכביש" את מלוא ההספק של המנוע. על מסלול אין עם זה קושי מיוחד אבל על אספלט חלקלק עם 'תו איכות' של מעצ, ועוד בטמפרטורות של יותר מ-40 מעלות, מכות גז הרבה פעמים יוצרות לא פעם מהומה שלמה בדמות החלקות/קפיצות/משיכות בהגה וכו'. ב-8 זה פשוט לא קיים: לחצת וקיבלת את הסוסים על הכביש. מרשים כבר אמרנו?

בין 8 לרמת גן:

 

שעת ערב בתל אביב. אחרי 9 שעות נהיגה אני חונה מתחת לבית ויוצא להתמתחות קלה עד שהילדים יירדו לסיבוב שהם דרשו בטלפון. טוב, 'דרשו' זה סוג של אנדרסטייטמנט. צעדה קלה עד לקצה הרחוב וכשאני חוזר אני מוצא סביב האוטו  4 משכני הטובים - באמת טובים - עומדים סביבו ונועצים מבטים. זה מפתיע משתי סיבות. הראשונה היא שפעם בשבוע בממוצע אני מגיע הביתה עם מכונית יפה/חדשה/יקרה וזה אף פעם לא קרה. השנייה היא שבהגדרה אלה לא אנשים שמתעניינים במיוחד במכוניות. מה ב-8 גרם לזה? אני לא יודע לענות ביחס אליהם אבל אני כן יכול להגיד שהשילוב בין היכולות הדינמיות, העיצוב, המשקל ההיסטורי של הדגם וכמובן גם המותג, יוצרים את אותו X פקטור חמקמק שהופך מכונית מסתם כלי תחבורה למשהו נחשק. ואתם יודעים מה? אפשר לסכם את הכתבה הזאת בכך שבמקרה של ה-8 איקס אחד פשוט לא מספיק בפקטור. XXX פקטור?

 

ורק לפני שנסיים צריך להתייחס גם לעניין הפעוט והזניח הזה של המחיר ואני מניח שאף אחד לא יופתע אם נציין בהקשר הזה שהבימר הזאת לא תגיע לחברות הליסינג. 1.25 מיליון שקל כתוב על התווית הקטנה שצמודה ל-8, וכמו השכנים שלי גם אתם מוזמנים להתלבט אם בכסף הזה לא עדיף לקנות איזו דירה קטנה ברמת גן עם תמ"א תיאורטית באופק. לא יודע מה איתכם, אבל מבחינתי רמת גן תחכה בסבלנות לתורה.

 

ב.מ.וו 850

 

מחיר: 1.25 מיליון שקל

מנוע: V8 בנפח 4.4 ליטרים, טווין טורבו

הספק: 530 כ"ס ב-5500-6000 סל"ד

מומנט: 76.46 קג"מ ב-1800-4600 סל"ד

0-100: 3.7 שניות

מהירות מירבית: 250 קמ"ש

מימדים (ס"מ): 485*190*135

צריכת דלק: זה באמת מעניין אותכם?