התיישבתי מול ההגה של הניסאן מקסימה, התנעתי וכמעט מיד הרגשתי שמשהו חסר חסר. מה בדיוק? את זה לקח עוד כמה שעות להבין. יומיים אחר כך, כשהחזרתי את המכונית לסוכנות, וידאתי עם החברים שם שלא החמצתי בטעות איזה לחצן נסתר או תפריט עלום. ולא, לא טעיתי: לניסאן מקסימה אין מערכת 'סטופ אנד גו'. מה אגיד לכם? אם לא היו באמצע איזה רבע מיליון שקלים הייתי אומר שזאת כשלעצמה סיבה לא רעה בכלל לשקול מקסימה.
סטופ אנד גו היא אחת המערכות היותר מרגיזות שהתעשיה אימצה בחום. הדברים היחידים שעליהם אני יכול לחשוב שיכולים לתת לה פייט בצמרת הקריזה הם הקופרסור שאמור להחליף את הצמיג החלופי ולא ממש מצליח, המובילאיי החיצוני והחיישנים הדבילים בכיסאות שמזהים שקיות ותיקים כנוסעים ומצפצפים כדי שיחגרו. לכאורה הלוגיקה של הסטופ אנד גו פשוטה וסבירה: כשהמכונית עומדת אין סיבה שהמנוע יפעל ואפשר לכבות אותו לטובת חיסכון בדלק וצמצום הזיהום. כשמרימים את הרגל מהברקס המכונית נדלקת בקלילות להמשך הנסיעה. עד כאן הכל בסדר והיצרנים - כל היצרנים - אימצו את המערכת כדי לשפר את הציון הירוק שלהם.
גם אם נתעלם מהעובדה שבהרבה מכוניות המערכת הזאת די מרגיזה מבחינת אופן הפעולה שלה השאלה המתבקשת היא כמה היא חוסכת ומצד שני כמה התענוג הזה עולה לנו. מבחינת החיסכון אין לאף אחד מספר ברור. הממעיטים טוענים ל-3% מצריכת הדלק הכוללת שזה די הרבה. היצרנים של המערכת מדברים על כ-12% מהצריכה שזה אי שם מעבר לדמיוני. ועם הרקע הזה החלטתי לעשות ניסוי במכונית הפרטית שלי, שכללה פיצ'ר מדידה ספציפי לסטופ אנד גו. התוצאה הייתה מגוחכת: בנסיעה של 5000 קילומטרים, ש-80 אחוזים מהם היו עירוניים ופקוקים, צברתי בזכות הסטופ אנד גו 8.7 קילומטרים, שזה קצת פחות מליטר דלק. תשאלו מה איכפת לי לקבל אפילו 8.7 קילומטרים מתנה? אז התשובה מגיעה בעיקר ממחירו של המצבר המיוחד שנדרש לאינספור התנעות, ושכידוע הוא אלמנט מתכלה שדורש החלפה פעם בכמה שנים. המחיר הזה יותר גבוה בכמה מאות שקלים ממחירו של מצבר רגיל. עכשיו, על איכות סביבה משלמים, ואין לי בעיה עם זה, אבל המצברים המוגדלים לא גורמים לזיהום סביבתי יותר גדול? הם לא מחייבים כרייה וייצור נרחבים יותר של כל מיני מתכות וכימיקלים רעילים, שלא לדבר על המיחזור שלהם בסוף השימוש?
אני אישית פתרתי את הבעיה בקלות יחסית בזה שדחפתי חתיכת נייר מקופלת לצד הלחצן שמנטרל את הסטופ אנג גו, מה שגרם לכפתור להישאר במצב לחוץ ואת המערכת מנוטרלת. טוב, נסחפתי קצת עם הסטופ אנד גו הזה. בכל אופן, המקסימה היא המכונית הראשונה שבה פגשתי מזה שנים שאין לה סטופ אנד גו. איך זה? אני לא יודע. אולי בגלל שהיא מיועדת בראש ובראשונה לשוק האמריקאי ששם יש קצת פחות רגישות לירוק, ואולי ניסאן חוסכים מאיתנו את העונש הזה מסיבות אחרות השמורות עימם. כך או אחרת, את היום עם המקסימה התחלתי בזה שנתתי לה נקודת זכות קטנה.
שורשים
השם 'מקסימה' נולד ב-1980, כשלניסאן עוד בכלל קראו דאטסון. ניואנס משעשע אחר בהקשר של השם הוא שמקסימה היה בעצם סוג של 'שם מדבקה' שהיפאנים נתנו לדגם בשם בלובירד, שהוארך וקיבל מנוע גדול של שישה צילנדרים כדי להתאים לשוק האמריקאי. בכל אופן, מאז ועד היום נולדו לא פחות משמונה דורות של מקסימה שכמובן השתנו ללא היכר אבל שמרו בבסיס על הנוסחה ההיא - מנוע וגוף גדולים שמתאימים בעיקר לאמריקה.
עד אמצע-סוף שנות התשעים, שנות הזוהר של מכוניות הסדאן הגדולות (שאצלנו זכו משום מה לתואר 'מכוניות מנהלים'), הייתה המקסימה רב מכר משמעותי ורווחי של ניסאן בשוק האמריקאי עם מכירות שנגעו ב-150 אלף מכוניות בשנה, וזכו לחיבוק חם בשוק המשומשות שם. בעשור האחרון, עם הפופולריות הגואה של הקרוסאוברים וכמו שקרה לכל מכוניות הסדאן, המכירות של המקסימה צנחו לאזור ה-50-60 אלף מכוניות בשנה. נדגיש שהמספרים הללו הם רק של השוק האמריקאי, השוק העיקרי והמרכזי של המקסימה.
ניסאן, כמו יצרנים אחרים, נאבקה על נתח השוק של המקסימה וכך, המכונית שעד הדור השביעי שלה סבלה מאנמיות עיצובית חמורה, הפכה לבולטת ובהמשך - בדור השמיני שהוצג ב-2015 - ממש למוחצנת. עכשיו הדור השמיני עבר מתיחת פנים של אמצע החיים והמוחצנות העיצובית קיבלה עוד דחיפה קטנה. השינויים אמנם לא גדולים ומתמקדים בחזית עם נגיעות בפנסים, בגריל ובפגוש אבל הם בהחלט תורמים לבולטות של המכונית. תנו מבט בעיצוב המיוחד של הפנסים הקדמיים והאחוריים, בהתעקלות שלהם עמוק לתוך הכנפיים ולצללית האגרסיבית והמוטה של המכונית: אילוצי הסדאן הופכים את העיצוב שלו לאתגר לא פשוט וניסאן צלחה אותו בגדול עם מכונית שיש לה הרבה נוכחות כביש.
בתוך תא הנוסעים התמונה קצת יותר מורכבת, ובטח הרבה יותר שמרנית. מרחבי העור והפלסטיק איכותיים מבחינת החומרים בנויים היטב אבל העיצוב הרבה יותר קונבנציונלי ומיועד לאותו לקוח אמריקאי ותיק שחוזר למקסימה חדשה. זה מתחיל עם הכורסאות הגדולות פיזית, ואני מנחש שזה בדיוק בשביל להתאים לאותו לקוח אמריקאי חובב ההמבורגר והמילקשייק. נקודה מוזרה היא שהכורסאות קצת יותר שטוחות מהמקובל, שילוב שברגע נוסטלגי הזכיר לי את הספסל הקדמי המשולש שפעם היה באמריקאיות. וזאת רק ההתחלה האמריקאית, והרשימה הבאה חלקית בהחלט: ההנדברקס הוא דוושת רגל (אגב, בין היתר כי האמריקאים בכלל לא משתמשים איתו), המנעולים ננעלים אוטומטית ונפתחים רק בכמה לחיצות נפרדות, זכר לשוד רמזורים שהיה רווח בשנות השבעים המוקדמות, והספידומטר הוא גם בקילומטרים וגם במיילים. את זה אגב, ממש לא הבנתי.
יתר התא הנוסעים הוא פחות או יותר סטנדרטי ביחס למקובל בקטגוריה עם מסך מרכזי שעליו הפונקציות ותפעול נפרד ומבורך למיזוג. מערכת ההפעלה, שכוללת גם צימוד לאפל ולאנדרואיד, תורגמה לעברית ולמרות שהעברות נעשה היטב, עדיין יש בה כמה באגים מעצבנים. כך למשל בתנאים מסויימים שבהם המערכת עוברת מהחלקים הישראלים - נגיד הוראות מהוייז המוצמד מהסלולארי - חזרה למקור, נעלמים פתאום 9 מ-11 הרמקולים וחוזרים רק כשמנתקים את הטלפון. ותאמינו לי שלאור העובדה שמדובר ברמקולים משובחים של BOSE, זה עניין מאוד מצער. אני מזכיר את זה, אבל אין לי ספק שהיבואן יפתור את הבאג הזה בהקדם.
בשורה התחתונה תא הנוסעים אולי יכול היה לצאת נשכר מקצת יותר עיצוב, אבל הוא נראה בסדר גמור וחשוב מזאת - הוא נוח ומרגיש איכותי ועמיד.
וכאן אנחנו מגיעים לפינת הבטיחות שלנו. למקסימה יש לא מעט עם 10 כריות אוויר, בלימה אוטונומית, התראות שטחים מתים, בדיקת ערנות נהג, מניעת פגיעה בנסיעה ברוורס ועוד. מה שאין לה זה מערכת למניעת סטייה מנתיב שבמקומה היבואן מתקין סוג של תואם מובילאי, שקשה להאמין, אבל הוא מצליח להיות יותר מעצבן אפילו מהמקור, בעיקר בגלל שאי אפשר לכבות אותו לחלוטין. אני לא יודע מה היו השיקולים או המגבלות הטכניות שגרמו להחלטה הזאת, אבל במכונית של רבע מיליון שקל בהחלט אפשר לצפות שיהיו כל מערכות הבטיחות שיש כיום. יאללה, מתניעים.
אמריקן איגל
מתחת למכסה שוכן לו מנוע שהוא כל כך אמריקאי שנשווה אותו לסטייק טיבון של קילו: לא פוליטיקלי קורקט בעליל, לא מתוחכם ומאוד מאוד כיפי. בתרגום לבוכנות ושסתומים זה אומר V6 בנפח של 3.5 ליטרים בסגנון הישן והטוב של מוטאון, זאת אומרת בלי מיני פטנטים ירוקים שמשמשים לצמצום זיהום, כמו נפח רזה, מגדשי טורבו ויתר ירקות. ה-ששה צילינדרים הבשרני הזה מייצר 300 כ"ס ב-6400 סל"ד, ומומנט של 36 קג"מ ב-4400 סל"ד תוך שהוא פולט בדרך לא פחות מ-330 גרם CO2 לקילומטר. רק לשם השוואה הטויוטה קאמרי ההיברידית, שלמען ההגינות צריך להגיד שהיא מהמצטיינות בקבוצתה בכל הנוגע לזיהום, פולטת רק 98 גרם לקילומטר.
בכל אופן אופן פעולתו של המנוע הזה, והחיבור שלו לגיר, הם תענוג רציני לכל מי שאוהב מנועים גדולים. יש לו המון כוח שמגיע בכל תנאי ומצב, תגובת דוושה טובה והשילוב שלו עם הגיר הרציף פשוט מעולה. אתן לגיר הזה מחמאה ענקית ואגיד שהוא לא מרגיש ולא מתנהג כמו גיר רציף. תורמים לזה "מצבי נעילה" שמדמים היטב הילוכים ומצב הספורט.
לגבי השילדה התמונה קצת יותר מורכבת. בתנאים עירוניים ובינעירוניים מנהלתיים אין תלונות ולהפך. המקסימה, שרגילה לכבישי האמריקאים הארוכים והחלקים, מגהצת היטב את המהמורות המזרח תיכוניות ומעבירה מעט מאוד לתא הנוסעים. כבישים קצת יותר משובשים/מאתגרים, מצליחים לבלבל אותה. המרכב הגדול והכבד, 4.9 מטרים ו-2.1 טון, מתנדנד לאורך ולרוחב על היצירות של מעצ, ולא מרגיש בנוח בעיקולים חדים. בכלל, מאחורי ההגה יש תחושה עמומה שהשילדה לא בדיוק יודעת מה לעשות עם כל הטוב הסוסי שהמנוע הזה משפיע עליה. ההתנהגות הזאת לא מפתיעה שכן זה מחירו של הכיול האמריקאי הרך והסופג.
השורה התחתונה
כתבתי פה פעם, במבחן דרכים אחר, על הנטייה של יצרניות הרכב להתכנס לייצור מכוניות שהופכות ליותר ויותר גלובליות מבחינת האופי שלהן, על הדגמים הלא רבים שנותרו עם אופי לאומי כזה או אחר ('צרפתי', 'אמריקאי' וכו'), וגם על ניצנים של מגמת חזרה. על הרקע הזה הזה היה משהו מעניין במבחן הדרכים של המקסימה שכן בכל האספקטים - מנוע, תא נוסעים והתנהגות - מדובר בגלגול עדכני ועכשווי של ה"פול סייז" האמריקאית הקלאסית, ובישראל אין כל כך הרבה כאלה.
מי הם הישראלים הפוטנציאלים של המקסימה? שאלה טובה. גם אצלנו הקרוסאוברים כירסמו כמעט את כל נתח השוק של ה"מנהלים". בנוסף המקסימה (בישראל כמו בחו"ל) מתומחרת הרחק מעל מכוניות המנהלים האחרות. אולי זה ניסיון למיצוב שונה ("מנהלים גדולה"?), ואולי קשור לנפח המנוע/רמות איבזור, אבל זה בטח לא מקל בחזית המכירות. אז מי הם הלקוחות? אני לא יודע אבל ברור שהיבואן, שמכיר את הקהל שלו, רואה פוטנציאל ויש כאלה.
והנה הגענו לשורה הכי התחתונה והיא לא מסובכת מדי: רבע מיליון שקל עולה המקסימה ותמורתם תקבלו אחלה עיצוב, יופי של מנוע, שילדה ותא נוסעים שהם אמריקאים בנשמתם, ובטיחות מרגיזה. סעו בזהירות.
ניסאן מקסימה
מחיר: 249,990 שקל
מנוע: ששה צילינדרים בנפח 3498 סמ"ק
הספק: 300 כ"ס ב6400 סל"ד
מומנט: 36.08 קג"מ ב-4400 סל"ד
0-100 קמ"ש ב-5.8 שניות
מידות (ס"מ): 490*186*143
משקל: 2125 ק"ג
צריכת דלק (מבחן): ליטר לכל 8.3 ק"מ