יגואר XE במבחן: משוואה בשני נעלמים

250 כ"ס ו-37 קג"מ הם לא מספרים שיפילו אף אחד מהכיסא. אבל אז מתניעים את היגואר ה-XE ומסתבר שהשלם יכול להיות גדול מסך חלקיו

אייל אברהמי  24.09.19 - 15:33
(צילומים: אייל אברהמי, יצרן)
(צילומים: אייל אברהמי, יצרן)
תחילת כתבה

יצרני הרכב הם כנראה הקליינטים הכי פחות מאתגרים של משרדי הפרסום: רעיונות יצירתיים, מצחיקים או סוחטי דמעות יעניינו אותם רק לעיתים נדירות; ברוב  המקרים הם יבקשו קמפיינים שמראים את האוטו בזווית מחמיאה או לחילופין איזה דמות גנרית של מצליחן/נית נוהגים אל השקיעה. במקרים פחות נפוצים הם יזמינו משפחות מושלמות, עם ילדים מושלמים, שבדרך אל החופשה המושלמת יושבים מאחור ועושים משהו רגוע במיוחד. במבה, 'אבא מתי מגיעים', הקאות ונדנודים דומים לא קיימים אצל יצרני הרכב.  

 

אני מזכיר את זה כי השבוע, מאחורי ההגה של היגואר XE, נזכרתי בקמפיין הפוך לחלוטין, מצחיק ולא פוליטיקלי קורקט בעליל שהעלתה יגואר לפני כמה שנים ושהפך לסוג של פולקלור עם תפוצת יוטיוב מרשימה; הפרסומת הייתה סוג של תשובה לקמפיין של מרצדס, שבתורו רצה להיות יצירתי, ולכן התבסס משום מה על תרנגולות. כן, תרנגולות חיות, חומות ומקרקרות. בסרטון התשובה של יגואר מופיע מדען בחלוק לבן  שמחזיק תרנגולת ובוחן אותה מול שורה של סימני מדידה. אחרי שהוא מסיים הוא אומר, במבטא גרמני קל כמובן, "זה בדיוק כמו מרצדס",  משפט שקוטעת נהמת יגואר שמופיע משום מקום, מתנפל על התרנגולת המסכנה ומשאיר ממנה רק נוצות. ואז מגיע הכיתוב שבתרגום חופשי לעברית הוא משהו בסגנון 'אנחנו מעדיפים רפלקסים חתוליים'.

 

אני לא יודע מה גרם לי להיזכר בפרסומת הישנה הזאת אבל היא התחברה לי יופי ל-XE, שמצליחה לפגוע, לתת ביס אם תרצו, במקום שבו היצרנים הגרמנים מצליחים קצת פחות. אמנם אין לה טכנולוגיה פורצת דרך, לא כמות אדירה של כוח ואפילו לא היסטוריה ארוכה, אבל יש לה את כל ה'רפלקסים החתוליים' שצריך, עם מנוע גמיש וחובב סל"ד ושלדה חדה ומדויקת, כדי שהיא תהיה מוצלחת בשימוש יום יומי ובאותה נשימה גם כיפית לנהיגה. כן, בדיוק הפנטזיה הזאת של כל חובב הגה על מכונית שתיקח את סבתא לסופרמרקט ואחר כך תתפרע (קצת) על כביש נס הרים. תוסיפו לזה כבונוס גם לוגו של יגואר - זאת אומרת מותג שהוא קצת פחות נפוץ ויותר ייחודי - ותקבלו חבילה שנראית על פניו אטרקטיבית למדי. האם התרנגולת המטאפורית של היצרנים הגרמנים יכולה להפוך לשיפודים, לפחות בכל מה שנוגע לסדאן פרימיום? אז לצערה של יגואר התשובה שלילית, בין היתר גם כי לטכנולוגיה יש משקל וחשיבות אבל בעיקר כי המחיר של החתלתול הזה מתחיל ב-359 אלף שקל, סכום מאתגר מאוד בקטגוריית הסדאן המתכווצת. אבל בואו נשאיר משהו גם לסיכומים ונצא לדרך.

 

אלומיניום בשילדה ובמתלים

 ה-XE הוצגה לראשונה לקראת אמצע 2014 ועלתה על הכביש כמה חודשים מאוחר יותר. מבחינת יגואר זאת הייתה מכונית חשובה מהרבה סיבות. בצד הטכני זאת הייתה ההשקה של  פלטפורמה חדשה ושל קו ייצור חדש, ששניהם משמשים מאז דגמים נוספים של יגואר ולנדרובר. בצד המסחרי היא הייתה כרטיס כניסה חדש ורענן למותג וזאת מול הסדאנים הבינוניים (מרצדס C קלאס, ב.מ.וו 3 וכו') של יצרניות היוקרה הגרמניות. ובצד הטכני היא כללה חידוש שיגואר מאוד התגאתה בו בזמנו: שימוש נרחב באלומיניום בשלדה ובמכללי המתלים שהיה, לפי הבריטים, ראשון מסוגו בסגמנט הספציפי הזה. לא נחפור בעניין הזה אבל במשפט אחד נציין שהאלומיניום קל יותר, חזק יותר ועמיד יותר יותר לעומסי פיתול,  ויש לזה לא מעט השפעה על התנהגות הכביש המכונית. מצד שני הוא הרבה יותר יקר לייצור וקשה לתקן אותו אם צריך, ולכן הוא שימש ומשמש בעיקר במכוניות יקרות מאוד.

 

בכל אופן, ה-XE מכרה בעולם כמה עשרות אלפי עותקים - הערכות הן סביב 80 -70 אלף - ולאחרונה השיקה את מתיחת הפנים של אמצע החיים. בשבועות האחרונים המכונית המעודכנת נחתה בארץ.

 

מבט ראשון בחניה מעלה שחיצונית השינויים די קטנים אבל שהעיצוב המוצלח של ה-XE רק השתפר; בחזית מדובר בנגיעות קטנות בפנסים, בגריל ובכונסים שהפכו אותם ליותר אגרסיביים ומיוחדים וחיזקו את החיבור שלהם לשפת העיצוב העכשווית של המותג. בזנב יש יחידות תאורה חדשות לחלוטין והרבה יותר יפות. הצללית האתלטית והחטובה נותרה ללא שינוי עם רכינה קטנה לאחור.

 

בתוך תא הנוסעים השינויים משמעותיים יותר. ה-XE קיבלה את מערכת ההפעלה המעודכנת של יגואר שמתבססת על שני מסכים שמסודרים אחד מעל השני. דרך העליון תוכלו לנהל את כל האפליקציות של המכונית, את התחתון תוכלו לקבע על פונקציות מסוימות שאתם רוצים באופן קבוע מול היד כמו  מדיה, בקרת האקלים מצב הכיסאות וכו'. אנקדוטה משעשעת שקשורה למסך הזה היא שאפשר לקבע אותו גם כתמונה קבועה שאתם בוחרים. אולי התרנגולות של מרצדס? אנקדוטה עיצובית אחרת מגיעה מלוח המחוונים שמבוסס על שני שעונים אנלוגיים גדולים ששליש מהם "חתוך". כשמדליקים את המכונית השליש ה"חסר" מופיע על מסך שמשלים את השעון. חביב מאוד עיצובית אבל לא ממש נחוץ. כך גם לטעמי המראה האחורית מבוססת המצלמה, וכמה טוב שאפשר לנטרל אותה ולהישאר עם מראה רגילה ונוחה.

 

מעבר לזה תא הנוסעים הוא מופת אנגלי של עיצוב נקי ואלגנטי עם משטחים חלקים של דיפוני עץ משובחים ומעט מאוד כפתורים. תוסיפו לזה הרבה עור איכותי (פעם יגואר הייתה אימפרייה בתחום), איכות הרכבה טובה, ומערכת סאונד של מרידיאן, ותקבלו תא נוסעים מוצלח מאוד בכל מה שקשור לתחושה ועיצוב. בצד השני של המטבע נציין שהוא קצת צפוף: במושב  הקדמי תוספת של מרווח ראש לא הייתה מזיקה, באחורי צריך עוד מרווח גם לרגליים וגם לראש. גם תא המטען לא בדיוק עצום עם 425 ליטרים.

 

בכל מה שקשור לפינת הבטיחות, יגואר ציידו את ה-XE בכל מה שצריך: בקרת סטייה ממסלול, בלימה אוטונומית, התראת שטחים מתים והרשימה עוד ארוכה. יאללה, מתניעים.

אתלט רזה ומהיר

את המספרים של ה-XE קל מאוד להציג: מנוע מוגדש של שני ליטרים, 250 כ"ס, 37 קג"מ. אלה נתונים נאים אבל גם כאלה שלא בדיוק יפילו אף אחד מהכיסא. אבל אז מתניעים את ה-XE ומסתבר שבמשוואה הזאת יש גם כמה נעלמים מפתיעים. לא, המנוע הזה לא חורך צמיגים ולא ימיס את האספלט, אבל אחרי חצי שעה איתו על כביש מעוקל התחושה היא שלא ממש צריך יותר, וכותב את זה מישהו שתמיד חושב שצריך יותר. איך זה קורה? החלק הראשון של התשובה מגיע מאופי פעולת המנוע: הוא טס במעלה סקאלת הטורים בקלילות, ממשיך להסתובב ולנשום בלי בעיה עד שבערך 1000 סל"ד אחרי הקו האדום, מנתק ההצתה משבית את השמחה. אני מנסה לחשוב על איזו הקבלה שתמחיש את המנוע הזה ומה שעולה לי בראש זה אתלט רזה ודקיק שמרחף בטבעיות קלילה מעל המסלול לעומת אצן אחר, הר של שרירים, שאולי רץ באותו קצב אבל בדרך מרעיד את כל האצטדיון. סוג של קרל לואיס מול בן ג'ונסון כזה. טוב, עזבו - נשאר בגלגלים.

 

החלק השני של התשובה מגיע מהשילדה. אולי אלה יתרונות האלומיניום, אולי כיול מוצלח וחלוקת משקל מצויינת, ואולי דברים אחרים, אבל ה-XE משנה כיוון נורא בקלות. תוסיפו לזה הגה מדויק ומתקשר והנעה אחורית ותקבלו מכונת נהיגה זורמת, חדה ומאוד אינטואיטבית בזכות היזון חוזר שמגיע אליך בכל הערוצים. נכון, יש גם אלמנטים פחות מוצלחים ב-XE  - הגיר למשל שעובד היטב בנהיגה מנהלתית אבל קצת פחות טוב כשלוחצים עליו,  אבל בסך הכל ה-XE מסוגלת לשמור על קצב הרבה הרבה יותר גבוה ממה שהייתם מצפים וחשוב מזה הרבה יותר - זה כיפי להפליא.

 

ה-XE צולחת היטב גם נסיעות מנהלתיות. כן, היא טיפ טיפונת נוטה לצד הנוקשה אבל זה יחסית בשוליים ונסיעות מנהלתיות, גם ארוכות מאוד, נגמרות בנינוחות ונעימות.

השורה התחתונה

כתבתי פה פעם שמהרבה בחינות היצרנים הגדולים יישרו קו אחד עם השני עד שהמון דגמים מתחרים ונטולי קשר הפכו לסוג של תאומים לא זהים בכל מה שקשור למפרטים, תחושות ואפילו עיצוב.  ועל הרקע הזה ה-XE הצליחה להפתיע אותי כי היא שונה וייחודית וזה מתבטא ביכולות השילדה והמנוע, בעיצוב ובתא הנוסעים. אפילו יותר מזה: היה ממש תענוג לנסות משהו שהוא קצת אלטרנטיבה למיינסטרים הכל כך מוכר ויהיה משובח ככל שיהיה. אבל לצערי כל זה לא מספיק כדי להבטיח הצלחה, בטח לא כשהסדאן נלחמות על חייהן מול הג'יפונים שמכרסמים כל חלקה טובה, בוודאי לא כשנבחרת גרמניה משגרת למגרש כמויות אינסופיות של טכנולוגיה חדשה, ובעיקר לא כשהמחיר כל כך מאתגר. בואו נקווה שלפחות הסעיף האחרון ישתנה מתישהו.

 

 

יגואר XE

מחיר: החל מ-359,000 שקל

מנוע: 2.0 ליטרים טורבו

הספק: 250 כ"ס ב-5500 סל"ד

מומנט: 37 קג"מ החל מ-1300 סל"ד

0-100: 6.5 שניות

מהירות מירבית: 250 קמ"ש

מימדים (ס"מ): 467*185*142

צריכת דלק (מבחן): ליטר לכל 8.2 ק"מ

הדפס