מבחן: המהפכה הגדולה של אופל קורסה

השקה עולמית: תחת בעלי הבית הצרפתים האופל קורסה החדשה קופצת קדימה בכל אספקט אפשרי ואחרי שנים רבות של נפקדות חוזרת להיות אופציה מעניינת לחובבי הסופר-מיני

אייל אברהמי  05.12.19 - 14:30
(צילומים: יצרן)
(צילומים: יצרן)
תחילת כתבה

במדים מעומלנים ושיער מתוח לאחור עד כאב, האישה המבוגרת וחמורת הסבר בבוטקה של משטרת הגבולות נראתה כמו שריד אחרון מימי המרשל טיטו. היא לקחה את הדרכון דפדפה קצת ואז נעצה בי מבט קפוא. "עד מתי אדוני מתכוון לשהות בקרואטיה?" היא שאלה. עניתי שעד למחרת בצהריים, תשובה שרק עוררה חשד וגררה את השאלה הבאה: "ובשביל מה אדוני הגיע לכאן?". שקלתי לענות שיש לי במזוודה חצי קילו של חומר מעולה שמחפש קונה אבל המחשבה שאני מסתמך על חוש הומור של שוטרת עם עבר קומוניסטי הרגיעה אותי מיידית. אני עיתונאי הסברתי, והגעתי במסגרת העבודה. בדרך כלל זה מספיק אבל הגברת בשדה התעופה המודרני והשומם של ספליט, דווקא דרשה את הפרטים אז הוספתי שמדובר בהשקה של מכונית. "איזה מכונית?" היא התעקשה על הרזולוציות. "אופל קורסה", שיחררתי את הפרט האחרון ולהפתעתי היא לא שואלת מה הנפח, רמת הגימור והמחיר אלא דווקא חייכה חיוך גדול ואמרה "אופל? מכונית מצוינת. אתה תהנה", ובנקודה הזאת היא הורידה את  החותמת על הדרכון ושיחררה אותי לדרכי.

קצת מוזר חשבתי, אבל חמש דקות אחר כך הבנתי את הסנטימנט כי על הכבישים באזור ספליט נעה כמות מפתיעה של אופלים משנות השמונים והתשעים, ובעיקר דגמי קאדט D, אותה מכונית מרובעת שיוצרה החל מ-1979 וזכתה לפופולאריות גם אצלנו. ההסבר מתקבל קצת אחר כך מחיפוש ברשת: מתברר שאופל החזיקה בשותפות עם ממשלת יוגוסלביה מפעל הרכבה בשם IDA שתוצרתו הייתה חלומם הרטוב של הקומראדים מאחורי מסך הברזל שהאלטרנטיבות שלהם נעו איפשהו במרחב שבין בין לאדה סוביטית  לטראבנט מזרח גרמני.

אני מספר את כל הסיפור הארוך הזה כי כל פעם מחדש מרתק לראות איך בעולם הרכב - יותר מאשר בכל תחום צרכני אחר - הסנטימנטים כלפי המותגים נותרים במשך עשרות רבות של שנים ולמרות אינספור תהפוכות שעוברות על היצרנים והדגמים. ואם הזכרנו תהפוכות אז זאת הנקודה לעבור לקורסה החדשה, המכונית הראשונה של אופל שתוכננה ויוצרה אחרי המהפך האחרון בקורותיה ותחת קונצרן פיז'ו-סיטרואן (PSA) הצרפתי.


נפרדים מהג'נרל

לא נחפור הרבה בהיסטוריה הארוכה (מאוד) של אופל אבל על קצה המזלג בכל זאת נספר שמדובר בחברה בעלת קילומטראז' מרשים שהוקמה בסוף המאה ה-19 ונשלטה מאז 1929 בידי GM האמריקאית. במשך רובן המכריע של השנים תחת הג'נרל, אופל תכננה וייצרה בעצמה את הפלטפורמות והמנועים שלה, תוך שהיא נותנת פייט רציני בכל הסגמנטים ליצרנים הגרמנים האחרים ומחזיקה מפעלים ונתחי שוק נאים בכל העולם.

בשני העשורים האחרונים המשברים והקשיים של בעלי הבית מאמריקה (והיו כמה וכמה כאלה) הגיעו גם לאופל, שנדרשה לעשות שימוש בפלטפורמות הגלובליות תוך צמצום המחקר והפיתוח העצמאיים. תוסיפו לזה את העובדה שבמשך רוב התקופה האמריקאים לא באמת התעניינו באירופה והעדיפו להתרכז בשוק הביתי העצום שלהם, ואת המירוץ הטכנולוגי-הנדסי חסר רחמים שפרץ בין היצרנים הגרמנים, ותקבלו שקיעה איטית של המותג ולא מעט הפסדים.

לא קשה לנחש איך הסיפור הזה יכול היה להיגמר אלמלא בתחילת 2017, ואחרי 88 שנות בעלות (!), מכרה GM את אופל ל-PSA. לעיסקה נדרשו עוד כמה חודשים של אישורים רגולטורים ומשאלה התקבלו הצרפתים לא בזבזו רגע  הסתערו על שולחנות השירטוט ויכול להיות שבדרך קבעו כמה שיאי עולם בתכנון מכוניות. אופל אמנם כבר השיקה שני דגמים קודמים שתוכננו תחת הבעלות הקודמת תוך שת"פ עם PSA, אבל בקורסה הנוכחית כבר אין שום דבר ממחסן החלפים של GM. בכיר בצוות התכנון של הקורסה חשף באוזננו במהלך ההשקה כי כשנחתמה העיסקה, הקורסה כבר הייתה בתכנון מתקדם על בסיס פלטפורמה של GM וכי כל התוכניות הללו נשלחו אחר כבוד לגריסה והמתכננים נדרשו להתחיל מחדש הפעם בהתבסס על פלטפורמה של PSA (אותה פלטפורמה אגב שמשמשת גם את ה-208 שנחשפה לאחרונה). 

הבחירה בקורסה להשקת שינוי הבעלות אינה מקרית: זאת המכונית הכי נמכרת והכי מוכרת של אופל. הדור הראשון שלה הוצג כבר ב-1982 ומאז עלו על כבישי העולם לא פחות מ-13.7 מיליון קורסות. בתשעת החודשים הראשונים של 2019 נמכרו 190 אלף קורסות מהדור החמישי והיוצא, מספר שאולי לא יגרום לטויוטה קורולה להחוויר, אבל הוא מחזיק סביב ה-25% מכלל הייצור של אופל. אז איך נראית המכונית הראשונה בעידן החדש של אופל? יאללה בואו נצא לדרך.

עיצוב ופנים

דווקא במבט הראשון בחניה לא היה שום דבר מפתיע בקורסה בעוד שבשני ובשלישי דווקא צצו כמה הפתעות. נתחיל בזה שהמימדים זהים לדגם היוצא ושלמרות שאופל ויתרו על הלוק המעוגל של הדור החמישי לטובת עיצוב שהוא הרבה יותר זוויתי וחד, אי אפשר להתבלבל בזה שמדובר בקורסה. עוד אלמנט שלא יבלבל אף אחד היא השמרנות העיצובית, אותה שמרנות שבאופל כל כך מעריכים מאז ומעולם, שנותרה חלק אינהרנטי מהעיצוב.

מה כן חדש? אז החזית מבוססת על שני פנסים צרים, גריל יחסית קטן ו'פרצוף' אופלי להפליא. בחזית תמצאו גם שני קפלים שמפוסלים במתכת. הראשון שבהם חוצה את מכסה המנוע, השני מקיף את כל המכונית. המעצבים גאים מאוד בקפלים הללו, שהולכים להיות סימן ההיכר של כל דגמי אופל. שמרנות כבר אמרנו? במבט צד הצללית סטנדרטית משהו ואילו הישבן נאה עם פנסים גבוהים ואותו קפל מתכת אם כי גם כאן קשה להכביר מילים על איזה עיצוב חדשני או מסעיר. ועדיין, ובמיוחד באדום בוהק ובגג שחור, הקורסה נראית עדכנית, מעודכנת ומודרנית יותר מרוב חברותיה לסגמנט. 

בתוך תא הנוסעים ניכרת קפיצת הדרך הגדולה שעשתה הקורסה. כמקובל, במרכז התא מסך מגע גדול שמרכז את כל הפונקציות של המכונית. תחתיו, ושוב כמקובל, כפתורים פיזיים למעבר מהיר בין תפריטי הממשק ומתחתיהם עוד פאנל פיזי, הפעם  לתפעול בקרת האקלים. גם לוח המחוונים הוא מסך אם כי כאן מדובר באופציה אחת מני כמה בהתאם לרמת הגימור. המסך הזה ניתן להתאמה מסוימת בידי הנהג, אם כי לא נרחבת מדי, והוא יעיל ונוח. נהיה קצת קטנונים ונוסיף שיש בלוח המחוונים הזה יותר משמץ דימיון  - בתפריטים ואולי גם בעיצוב - לכמה דגמים של סיטרואן.  אבל מעבר למסך כזה או אחר, השינוי הגדול של הקורסה הוא בתחושה ובנראות של הפלסטיק, בריפוד ובאווירה הכללית, שפשוט קפצו דור וחצי קדימה וסגרו את הפערים מול הסגמנט.

מה עוד? אז בכל הקשור למרווח הפנימי הקורסה מציעה מרווח סביר מאוד במושבים הקדמיים ותנוחת נהיגה טובה. במושבים האחוריים לעומת זאת קצת צפוף. פינת הבטיחות שלנו מציעה פחות או יותר את הכל ובכלל זאת בלימה אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב (החל מאמצע 2020), תאורת מטרקיס יעילה וראשונה בסגמנט, ושלל מצלמות.

מנוע ועוד

הקורסה מיוצרת עם שלושה מנועי בנזין של שלוש בוכנות ובנפח 1.2 ליטרים. ההספק עומד על 75 כ"ס במנוע החלש שבין השלושה, ובסיוע מגדש טורבו על 100 ו-130 כ"ס בשני המנועים האחרים. כל זה מחובר לגלגלים הקדמיים דרך גיר אוטומטי בן 8 הילוכים. מעבר לשלושת המנועים  הללו ישנו גם דגם דיזל של 1.5 ליטרים ו-102 כ"ס (שכנראה לא יגיע לישראל), והדובדבן שבקצפת - מנוע חשמלי של 136 כ"ס שעדיין לא הושק.

התחלנו (וגם סיימנו) את נסיעות המבחן עם דגם ה-130 כ"ס. בצד החיובי של החיים רצועת הכוח של המנוע הזה רחבה, תגובת הדוושה טובה והחיבור עם הגיר יעיל ומוצלח. גם תאוצות הביניים לא רעות בכלל ועל הספידומטר תוכלו לראות בלי מאמץ מיוחד גם 190 קמ"ש. בצד הפחות מבריק אפשר להגיד שמ-130 כ"ס, שמניעים בסך הכל 1.1 טון, אתה מצפה לחבילה דינמית קצת יותר בועטת ממה שהקורסה מציעה. זה לא שחסר כוח כמו שחסרה הנשיכה, הפוש האחרון אם תרצו, על סיפו של מנתק ההצתה. חלק משמעותי מזה אפשר לייחס לכיול של הגיר שכמקובל בימים אלו מכוון בעיקר לחיסכון, חלק אחר לעובדה שמדובר בשלוש בוכנות, אבל כך או אחרת, האופל הקטנה פשוט לא  מיועדת לשריפת גומי.

בכל הנוגע להתנהגות הכביש התמונה דומה למדי. המרכב מרוסן, חלוקת המשקל טובה וההגה סביר פלוס. תוסיפו לזה את המימדים הקומפקטים והמשקל הנמוך ותקבלו מכונית זריזה שפה ושם מוכנה גם להראות בעיקולים את שורשי השילדה הצרפתיים שלה. באותה נשימה, ובסוג של פיצול אישיות, יש בקורסה גם איזושהי 'אופליות' מוצקה, כבדה ורצינית שקצת מורידה את הרצון להשתעשע בעיקולים. אפשר לסכם את זה בכך שאם צריך הקורסה יכולה לתת פה ושם איזו השחזה אבל שזאת לא כוס התה שלה.

על מנוע ה-100 כ"ס עשינו רק סיבוב קטן יחסית ולכן נתייחס אליו רק בקצרה. בגדול התחושות היו די דומות רק עם רצועת כוח צרה יותר ועם עוד פחות מאותה 'נשיכה' בסל"ד גבוה. יחד עם זאת, וככל שהצלחתי להתרשם, במהירויות עיר ובנסיעה מנהלתית ההבדלים בהספק בין שני המנועים כמעט ואינם ניכרים.

השורה התחתונה 

לא קשה לסכם את ההשקה הזאת: תחת פיז'ו- סיטרואן האופל קורסה קפצה קדימה בכל אספקט אפשרי - עיצוב, פלטפורמה, מנוע גיר, תא נוסעים, איכות ובעצם מה לא, ואחרי שנים לא מעטות של נפקדות חוזרת להיות אופציה מעניינת לחובבי הסופר-מיני. את המשפט הזה צריך לסייג בשתי הסתייגויות: הראשונה היא הסתייגות כמעט קבועה שלנו והיא נוגעת לקרוסאוברים בסגמנטים השונים שמכרסמים כל חלקה ומקשים גם על הטובות ביותר לזרוח. השנייה נוגעת למחיר הקורסה בישראל, מחיר שתלוי בכמה משתנים ושייקבע רק סביב תחילת האספקה בפברואר-מארס. אין לי ספק שבמחיר הנכון והסביר נחזור לראות את הקורסה על הכבישים. סעו בזהירות.

אופל קורסה 1.2 טורבו   
מחיר: טרם נקבע
הספק: 130 כ"ס ב-5,500 סל"ד
מומנט: 23 קג"מ ב-1750 סל"ד
0-100: 8.7 שניות
מהירות מירבית: 208 קמ"A
מימדים (ס"מ): 406*176*143
משקל: 1.1 טון
צריכת דלק (יצרן): 5.4 ליטרים ל-100 ק"מ