הסיפור המצער שלפנינו תחילתו בחודש יולי 2015, אז חותם לקוח חברת 'אלבר' על הסכם לרכישת פורד פוקוס תמורתה שילם 57,000 שקלים, באמצעות מסגרת מימון שהורכבה על ידי החברה עצמה. לדבריו, בחר לוותר על לקיחת הרכב לבדיקה מטעם עצמו וביסס את החלטותיו לפי דו"ח של חברת 'קומפיוטסט' שהופק 4 חודשים קודם לכן, בו נכתב כי הרכב במצב תקין.
אלא שתוך זמן קצר גילה כי הרכב רחוק מלהיות במצב "תקין". מסתבר כי ברזומה של הפוקוס רצף תאונות דרכים שמספרן אינו ידוע. בגלל מצבו הרעוע של הרכב, הוא אף מעיר כי נאלץ לסור למוסכים פעמים תכופות. לאור כל זאת, תבע מאלבר לבטל את העיסקה אולם זו סירבה להעתר לבקשתו. לטענת הלקוח, אין מדובר על עניין של כדאיות, אלא על הסתרת פרטים מהותיים, אלמלא ידע עליהם – לא היה רוכש את הרכב.
מסעות שכנוע
התובע כך מתברר ביקש לרכוש בתחילה טנדר, אך שוכנע על ידי נציג של אלבר לרכוש את הפוקוס המשפחתית: "לא שיניתי את דעתי. נכנסתי למגרש לקנות, ביקשתי טנדר. הנציג במקום עשה בירורים דרך המחשב. לא מצא טנדר, אז שאל אותי למה דווקא טנדר. אמרתי לו שזה רכב חזק ואני יכול לשים בו עגלה, שמנים וכלים. ואז הוא הציע לי פורד. אמרתי לו למה פורד? אמר לי שיתן הנחה של 40%. שאלתי למה הנחה כזו של 40 אחוז אז הוא אמר לי כי זה המבצע שלנו על כל הרכבים. הוא הדגיש שלסוג הזה יש דגם ישן ויש לו דגם חדש ושהדגם החדש זה מנוע אלפיים - יהיה לנו נורא קל לגרור את העגלה. בקיצור שכנע אותי לקנות פורד. באתי ממקום שאני סומך. לא לקחתי את הרכב לבדיקה. הוא הציג לפני דוח בדיקה - אמר לי חבל לך על הכסף".
מתנערים מאחריות?
מנגד, טען בא כוחה של אלבר כי מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית, שהוגשה בחוסר תום לב. התובע מציג עצמו כקורבן וטענותיו סתמיות, כאשר הגורם לביטול העסקה הוא העדר היכולת הכלכלית לעמוד בהחזרי ההלוואה.
כמו כן, לטענתם, מה שמפריע לתובע שזו מכרה לו רכב שעבר לכאורה תאונות קשות בעוד שבמועד המכירה הוצג לו כי מדובר על תאונות קלות ובכל מקרה, הדו"ח שנמסר לו משקף את מצב הרכב. לטענתה, התובע בחר מרצונו החופשי שלא לבדוק את הרכב טרם הרכישה, למרות שנתנה לו אפשרות כזו וכן שהצהיר בחתימתו שהוא מוותר על כל תביעה או טענה בדבר מצבו של הרכב.
הטעיה מכוונת או חוסר הבנה?
בית המשפט נדרש להחליט האם אלבר הטעתה את התובע. התביעה נתקבלה בחלקה. כבוד השופטת נאווה ברוורמן כתבה כי על אלבר כסוחרת בכלי רכב, לשטוח בפני התובע את מצבו של הרכב לרבות כל פגם נסתר ולהחתימו על טופס גילוי נאות. "אין היא יכולה להסתפק בהצגת דו"ח בדיקה ולצפות ממנו שיסיק את המסקנות המתבקשות. על אלבר היה לציין בצורה מפורשת האם הרכב עבר תאונה". הביקורת שהיא מותחת על אלבר נוקבת וחריפה: "טופס הבדיקה עליו תולה הנתבעת את טענותיה, לטעמי, מהווה אפילו חלק מהטעיה מכוונת מצדה. בטופס אכן רשום בסעיף 8 ששלדת המרכב אינה תקינה, ונרשם באילו המילים: תיקוני מרכב, משמעות נמוכה: סימני פגיעה לפנים, הוחלפו חלקי מרכב, מכסה מנוע הוחלף, כנף קדמית שמאלית הוחלפה, תקוני מרכב וצבע, מעיכות/מעוך/שריטות בצבע+פגמים, נזק לפגושים".
בהתאם לכך נפסק כי עליה היה לציין מפורשות כי הרכב עבר תאונה ולא להסתפק או להניח שהקונה יסיק לבד את המסקנה. התנהלותה של אלבר מעוררת תהיות באשר לתום ליבה, כתבה ברוורמן, שכמוה כהטעיה המצדיקה את ביטול ההסכם: "השתכנעתי, שאילו הנתבעת הייתה מביאה בפני התובע את התמונה המלאה, התובע לא היה רוכש את הרכב. סוף דבר: נקבע כי אלבר תפצה את התובע בסכום של 45,600 שקלים לרבות תשלום בגין עוגמת נפש, הפסד ימי עבודה ותשלום שכ"ט עו"ד.
עו"ד אסף ורשה (צילום: רגב כלף)
עו"ד אסף ורשה, המכהן בין היתר כיו"ר משותף של ועדת נזיקין בלשכת עורכי הדין, מסביר כי בפסק דין מכונן בסוגיה של בית המשפט העליון, נכתב באופן שאינו משתמע כי הטעיה היא הצהרה כוזבת שיכולה ללבוש שתי צורות: "האחת - הטעיה במעשה על דרך של מצג שווא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות. השניה - הטעיה במחדל, קרי אי גילוי פרטים במקום שיש חובה לגלות. חיובה של אלבר לשלם עוגמת נפש בסכום בלתי מבוטל מלמד על הסתייגותו של בית המשפט מהתנהלות כזו, תוך שהוא שולח מסר חד וברור לעוסקים במלאכה - לחוסר תום לב יש מחיר".