פאצ'ה: "המוסלמי הראשון בבית"ר? אני בכלל נוצרי"

רגע לפני שהנבחרת עולה למגרש באלבסן, איתרנו בארה"ב את האלבני המפורסם בארץ. אחרי המוק' הוא לא עוקב, אבל זוכר את תקרית הנעל ומתקן שתי טעויות היסטוריות לגביו

יהונתן כהן, שליח ערוץ הספורט לאלבניה  12.11.16 - 11:30
תחילת כתבה

חמדי סליחי, ארפן זנלי, זאלה אמרילדו, אליס בקאי (רשימה חלקית) הם כדורגלנים אלבניים שהגיעו לשחק בישראל. היו שהצליחו יותר, רבים מהם פחות, אבל מעל כולם מככב אלבני אחד שנכנס לליבם של כמעט כל אוהדי הכדורגל בישראל, על אף שבילה בארץ רק קצת יותר מארבע עונות, ולא כולן בהצלחה גדולה. ויקטור פאצ׳ה (חכו, תיכף ממתינה לכם הפתעה בנוגע להגייה הנכונה של שמו, אבל כך אתם מכירים אותו), נולד וגדל באלבניה, אבל את תחילת דרכו המקצועית עשה דווקא באתלטיקו מדריד, שם בילה עונה אחת. משם המשיך ליוון, קפריסין וסלובניה, ואז החל הפרק הישראלי.

  • 21:45: אלבניה מול ישראל במוקדמות מונדיאל 2018

עוד לפני שנצלול אל שחזור ימיו המוצלחים אצלנו, יסכימו כולם שבכל משחק אסוציאציות בו ישתתפו אוהדי כדורגל ישראלי ובמהלכו יצטרכו לנקוב בשם של משהו הקשור לאלבניה, פאצ׳ה יהיה המחשבה הראשונה של כולם, ללא היסוס. יוסי מזרחי הביא אותו להפועל ירושלים, שם השתלב בצורה מדהימה וכבש תשעה שערים ב-13 משחקים, חלקם בלתי נשכחים, כמו שער הניצחון מול מכבי ת״א במחזור החמישי של עונת 98/9 ועוד. יוסי סאסי ו-ויקטור יונה, בעלי הבית של האדומים מירושלים, זיהו את הפוטנציאל הפיננסי ומיהרו למכור אותו בחלון העברות של ינואר למכבי חיפה.

בכרמל התקשה להתאקלם וכבש ארבעה שערים בלבד בחצי השני של העונה, כשתקרית השלכת הנעל על שוער אשדוד, אקקי דיוואדזה, הייתה למעשה האקט הזכור מכל שלו בירוק. אחר כך חזר לירושלים, אבל למדים הצהובים-שחורים של בית״ר, שם בילה שתי עונות במהלכן כבש 21 שערים, כשבתווך עונה בהפועל חיפה עם 8 שערים, בשלהי עידן רובי שפירא. פאצ׳ה היה באמת חלוץ גדול במונחים ישראליים. שערי נגיחה אדירים וסיומות נפלאות בתוך הרחבה, כשמעל כולם בולט המזג הים תיכוני החם והתשוקה הרבה שהביא למשחק.

אז הערב (21:45), ישראל מתארחת באלבניה, ואין מתבקש יותר מלנסות ולתפוס את האגדה האלבנית-ישראלית לשיחה קצרה, אבל זה לא היה פשוט. הנה הממצאים.

שלום ויקטור,  איפה אתה היום?
״אחרי שעזבתי את ישראל, יצאתי לעונה בליגה הטורקית. שיחקתי שנה בקוצ׳אליספור ובסופה הגיעה אליי הצעה מפתיעה מהליגה השלישית בארצות הברית. עברתי לשחק שלוש עונות בקבוצה קטנה בשם רוצ׳סטר ריינוס שבמדינת ניו יורק, שאחריהן פרשתי. אחרי כל הנדודים ברחבי אירופה וישראל, היה לי ברור שברוצ׳סטר שבניו יורק ארצה לקבוע את מגוריי ולגדל את משפחתי. אני שם כבר 13 שנים. אחרי הפרישה בשנת 2006 הקמתי בית ספר לכדורגל בשם ׳מספר 9׳ שהיה כמובן המספר שלי, והיום כבר הפכנו למחלקת נוער לכל דבר עם קבוצות מגיל 8 ועד 18. משחקים אצלי מאות ילדים וזה הדבר שאני הכי גאה בו בקריירה שלי".

עברו 14 שנים מאז ששיחקת בישראל, ולמרות ששיחקת כאן רק 4 שנים, אתה עדיין אחד הזרים הזכורים לאוהדים בישראל. גם אצלך הזכרונות חזקים?
״מאוד. זה באמת לא התפרס על פני הרבה שנים, אבל משהו בישראליות, בחום ובתשוקה נגע בי מאוד. היו לי הרבה מאוד רגעים בכדורגל הישראלי שאני אזכור ואנצור כאוצר יקר להרבה מאוד שנים".

זוכרים לך כמובן הרבה שערים ורגעים גדולים, אבל נראה שאין אוהד ישראלי שישכח את התקרית המפורסת מימיך הקצרים במכבי חיפה, כשברגע של תסכול השלכת נעל על שוער עירוני אשדוד, אקקי דיוואדזה
"משמח אותי מאוד לשמוע שזוכרים אותי. כפי שאמרתי לך, גם מבחינתי התקופה בישראל הייתה מהרגעים היפים ביותר בקריירה. את תקרית הנעל אני דווקא מנסה להדחיק ולגנוז למרות שקשה. ממרום השנים והניסיון אני רק יכול לומר שזה היה רגע חסר מזל ונטול שליטה עצמית. היום אני מחנך את הילדים אצלי באקדמיית הכדורגל לשחק עם הרבה תשוקה, אבל גם לדעת לשלוט ביצרים ובעצבים".

אתה בקשר עם שחקנים או בעלי תפקיד מימיך בישראל?
"האמת שלא במיוחד. חלפו הרבה שנים מאז הימים היפים בשתי הירושלמיות ושתי החיפאיות וכמובן קיימת העובדה שאני חי בארצות הברית הרחוקה ועם הפרשי השעות, שהופכים את התקשורת לקשה. בספר הטלפונים שלי אפשר למצוא כמה וכמה שחקנים ששיתפתי איתם פעולה, אבל בקשר רציף אני נמצא רק עם שלום עליכם, שהיה איש הלוגיסטיקה בהפועל ירושלים בזמנו ובה התחלתי את דרכי בישראל, ואנחנו קרובים מאוד מאז ועד היום".

בעוד כמה שעות ישראל, המקום בו בילית שנים יפות מהקריירה שלך, פוגשת את המקום בו נולדת וגדלת, אלבניה. איפה הלב שלך יהיה?
"זה אולי יאכזב אותך, אבל כספורטאי מקצוען שנע ממקום למקום לאורך הקריירה, ידעתי להתחבר לכל תחנה עד הסוף. לכן, אני לא מתבייש לומר שהיום ליבי הוא כל כולו בארצות הברית. זה ביתי וכאן ליבי".

ומה יהיה הערב במשחק?
"צר לי שאני נאלץ לאכזב אותך שוב, אבל בשל המרחק והעובדה שאני מושקע כל כולי בארצות הברית ובאקדמיה שלי, אני לא ממש עוקב אחרי מוקדמות המונדיאל, ובוודאי שאינני יודע דבר על נבחרת ישראל ושחקניה וכך גם לגבי נבחרת אלבניה. עבר זמן ממושך מאז ששיחקתי בישראל, ועוד יותר זמן מאז שלבשתי את המדים הלאומיים של אלבניה, ובטח שאינני מכיר את השחקנים והמאמנים, לכן זה זה לא יהיה הוגן מצידי להביע איזושהי דעה לגבי יחסי הכוחות. מבחינתי אאחל בהצלחה רבה לשתי הנבחרות ושהטובה יותר תנצח".

לא ניפרד לפני שנתקן שתי טעויות הסטוריות לגביך
״כן, אתה צודק. שמעתי לא פעם שהכתירו אותי כמוסלמי הראשון ששיחק בבית״ר ירושלים. אז צר לי, זה פשוט לא נכון. אני אמנם נולדתי וגדלתי במדינה שבה יש אוכלוסיה מוסלמית גדולה, אבל  נולדתי ואמות כנוצרי. זה המצב. אני מאמין שאם תחפשו בארכיון שלכם שערים שלי מישראל, אז תראו שגם נהגתי להצטלב אחרי כיבושים. התיקון השני שהוא יותר בעייתי בעיני, אבל גם איתו חייתי בשלום כי זה לא באמת חשוב, וזה ששם המשפחה שלי, בניגוד לאיך שקראו לי כולם, הוא פאצ׳ו. כשחתמתי בישראל הדביקו לי את הטעות, ומאז אני זכור כפאצ׳ה, אבל זה פשוט לא השם שלי. אמנם חלפו הרבה שנים, ובאדיבותך אני שמח לגלות שגם הרבה אנשים זוכרים אותי, אבל שמי הוא ויקטור פאצ׳ו. לא פאצ׳ה".

הדפס