סופר סאנדיי

האווירה במצרים מתחממת לקראת חצאי הגמר באליפות אפריקה. החשיבות הפוליטית של הטורניר לאלג'יריה, משחק המוחות של ניגריה ומסיבת עיתונאים אחת של טוניסיה וסנגל שמעצימה את התככים בין מדינות הצפון לאלו שמתחת לסהרה. מתכוננים לראשון הגדול

אורי לוי, קהיר  14.07.19 - 14:00
תחילת כתבה

"אגיד לך את האמת, עבר שבוע מאז המשחק (נגד דרום אפריקה) וההפסד עדיין מגרד לי בגרון", סיפר חוסאם, נהג האובר שהסיע אותי אתמול (שבת) לאצטדיון קהיר הבינלאומי. הוא מבטא התחושה ששומעים כמעט מכל אחד ואחת כאן. הכישלון של הנבחרת עוד מהדהד פה.

  • חצאי הגמר של אליפות אפריקה: סנגל מול טוניסיה (19:00) ואלג'יריה נגד ניגריה (22:00), ישיר ב-5PLUS

"כעם, זו הייתה מכה קשה בשבילנו. העם המצרי בנה על זה שהנבחרת תרים אותו לתקופה חדשה, יפה, חזקה, ובלי כל הכנה מוקדמת - זה התפוצץ לנו בפנים".

-"בעד מי אתה בחצאי הגמר?" שאלתי.

"סנגל כל כך טובים עם [סאדיו] מאנה ואני גם אוהב את המאמן שלהם. ניגריה עם מסורת שאני מעריך, אבל אני בעד טוניסיה ואלג'יריה. השכנים. יותר אלג'יריה, האמת. שכחתי כבר מהעבר שהיה לנו".

חוסאם מתכוון לדם הרע ששרר בין מצרים לאלג'יריה בכדורגל עוד משנים אחורה, כשבשנת 2009, לפני משחק במוקדמות המונדיאל, האוטובוס האלג'יראי הותקף במטח אבנים בקהיר, ושלושה שחקנים נפצעו.

"אולי יותר טוב ככה", הוא מוסיף. "תאר לך חצי גמר בינינו לבינם עכשיו. זה יכל להפוך את כל אפריקה". באמת עדיף ככה, חשבתי לעצמי, כשמחוג המעלות הראה 36 צלזיוס.

"ואולי חבל בעצם…?", אמר חוסאם, בעודו שועט על רחוב סלאח סאלם ב-180 קמ"ש, עם סיגריה ביד וחלונות פתוחים, בעיקר - כי המזגן לא עובד.

עם טוניסיה נגד סנגל במשחק המוקדם ואלג'יריה נגד ניגריה במאוחר, זהו יום ראשון גדול של כדורגל אפריקאי. שני מפגשים בין הנבחרות הטובות ביותר בצפון ומערב אפריקה, על הבמה הגדולה ביותר ביבשת - עיר הבירה המאובקת, הפקוקה, הכאוטית והיפיפיה של מצרים - קהיר.

האלג'יראים באים
משישי בבוקר, לאט לאט, העיר פה התמלאה באלג'יראים. מח'אן חלילי, דרך טלעת חרב, ועד כיכר תח'ריר. קצת דגלים, מדי פעם חולצה מבצבצת, בקבוצות קטנות, אבל כבר אפשר לשמוע את הערבית שמעורבבת עם צרפתית וברברית, שכל כך מאפיינת אותם. האלג'יראים פה, כי זה חשוב להם.

עד כמה חשוב? חברת אייר אלג'יר הוציאה 15 טיסות צ'ארטר נוספות בגלל הביקוש הרב. הצבא האלג'יראי הוציא שישה מטוסים צבאיים במיוחד - כדי להביא אוהדים מאלג'יריה, לקהיר.

ככה פתאום, בטורניר שבו נוכחות הקהל הייתה דווקא הנקודה החלשה בגלל הכישלון בשיווק ובתמחור הכרטיסים, ייתכן שהאלג'יראים ייצרו משהו אחר בחצי הגמר הערב (22:00) נגד ניגריה.

"הנבחרת היא דבר קדוש בשבילנו", מסביר מאהר מזאחי, עיתונאי כדורגל ומומחה לכדורגל אלג'יראי בשיחה איתו במרכז התקשורת באצטדיון קהיר הבינלאומי. "ואחרי החצי שנה האחרונה, שבה מחאה שהתחילה ביציעים של הקבוצות הגדולות באלג'יר הפכה לגל הפגנות שהוביל לביטול הכהונה החמישית של הנשיא לשעבר עבדלעזיז בותפליקה, אחרי 20 שנה בשלטון - זה מקבל חשיבות אחרת".

מזאחי צודק. בהצלחה האלג'יראית בטורניר מעורבים הרבה רגשות. ברבע הגמר נגד חוף השנהב זה היה ניכר. בגדאד בונג'אח, חלוץ לוחמי המדבר שהחמיץ פנדל בתחילת המחצית השנייה, נשבר ובכה אחרי שהוחלף במשך כמעט 40 דקות. גם המגן המצוין של ניס, יוסף עתאל, שנפצע, הוחלף וסיים את הטורניר בכה על הספסל, ולקראת הפנדלים אפילו המאמן, ג'מאל בלמאדי, הזיל דמעה.

"למרות מה שקורה במדינה בחודשים האחרונים, עדיין אין יציבות פוליטית באלג'יריה, ורואים כמה האליפות הזו חשובה לנבחרת, בגלל זה. ראית איך השחקנים והמאמן בכו - הם יודעים כמה זה חשוב לאוהדים, לעם", מאזחי הדגיש.

ובאמת, במסיבת העיתונאים לפני המשחק, המאמן בלמאדי, ציין זאת בבירור: "המשחק הזה הוא בשביל 'כל' אלג'יריה. יש אלג'יראים בכל מקום והכדורגל זה מה שמאחד אותנו. בגולה או במולדת זה לא משנה, אנחנו משחקים בשביל האלג'יראים בכל העולם. אנחנו רוצים לכתוב את ההיסטוריה שלנו".

צפון נגד מערב
"אלג'יריה הם הפייבוריטים הגדולים. אנחנו לא, אבל אנחנו נבוא לשחק את המשחק שלנו", אמר גרנו רוהר מאמן ניגריה במסיבת העיתונאים של ניגריה לפני המשחק.

רוהר שואב הרבה תקווה מהעובדה שזו הפעם ה-15 של ניגריה במעמד חצי גמר שמתוכן היא העפילה לשבעה גמרים, אבל גם מאמין מאד בשחקנים שלו. "אנחנו משחקים חזק, בכישרון, וכמו שראיתם מול קמרון ודרום אפריקה גם חכם, יעיל וכזה שמשתפר תוך כדי תנועה".

רוהר צודק. אמנם בתחילת שלב הבתים ניגריה נראתה לא חדה במיוחד, אבל היא כן השיגה את הנקודות. בשלב הנוק-אאוט, לאודיון איגאלו ואחמד מוסא המצוינים, הצטרף גם סמואל צ'וקואזה הנפלא. ניגריה היא הנבחרת שהשתמשה בהכי הרבה שחקני סגל בטורניר עד כה - 20. "עכשיו נראה מה זה שווה נגד הנבחרת שכל מי שיושב פה בחדר טוען שהיא הכי טובה באליפות", רוהר סיכם והוסיף: "אתם (האלג'יראים) אחים של המצרים, אתם מדברים את אותה שפה. אני בטוח שיעודדו אתכם".

אחד הנושאים הבוערים והמדוברים במצרים לקראת המשחק היא התקרית בה רמי בן סבעיני האלג'יראי, ניסה לסחוט כרטיס מווילפריד זאהה במשחק מול חוף השנהב.

בן סבעיני אחז ביד של זאהה, זרק אותה לפניו שלו, והתחזה לפצוע. העיתונאים הניגרים שאלו את קנת' אומרו, מגן ניגריה, איך הסופר איגלס מתכוונים להתכונן ל"תרגילים המכוערים של הצפון אפריקאים, שידועים ברמאויות שלהם ובאומנות השחורה שלהם" (כך במקור).

"אנחנו יודעים מה אנחנו צריכים לעשות כדי להתמודד עם כל אחד, בדיוק כמו שהמאמן אמר לנו", אומרו ענה בלקוניות, בלי (או עם) להבין, שהמטען האמיתי של השאלה יותר עמוק מטריקים מלוכלכים במגרש.

היחסים בין צפון אפריקאים לבין הסאב-סהריים (מדינות מדרום למדבר הסהרה) - הוא תמיד אישיו באליפויות אפריקה. סטריאוטיפים, בדיחות, נאצות ופולקלור שלם יש סביב הנושא הזה.

ככה בדיוק, במסיבת העיתונאים של טוניסיה לפני הקרב הגדול מול סנגל, הנושא הזה היה במרכז העניינים. יאסין טהה חניסי, חלוץ טוניסיה ואספרנסה טוניס, ענה לשאלות רק בדאריה, ערבית-ברברית, מה שהקשה על התרגום של דבריו לצרפתית לעיתונאים הסנגלים, ויצר סערה. "אני לא מדבר צרפתית, אני מדבר רק ערבית".

אם זה לא מספיק, אלאן ז'ירס, מאמן טוניסיה, שעובד כבר כמעט עשור בנבחרות היבשת, השווה בין סוגי השחקנים: "לשחקנים הסאב סהריים יש איכויות אתלטיות נהדרות, טכניקה אדירה והמון כישרון. בצפון אפריקה מתרכזים יותר בטקטיקה ובאספקט הקבוצתי של המשחק". אם חניסי הצליח להדליק את הסנגלים, הגיע ז'ירס, ושפך עוד קצת נפט למדורה. לטוניסיה שלו חומר שחקנים טוב, אבל גם כזו שמשחקת כדורגל קשה לצפייה, ולמרות ארבע תוצאות תיקו, היא 180 דקות בלבד מזכייה בגביע.

מהצד השני נמצאת הפייבוריטית הגדולה, סנגל. "טוניסיה נבחרת ייחודית וחזקה מאוד", אמר מאמן סנגל, אליו סיסה, אחרי שסערת ז'ירס נרגעה. סיסה עצמו, החמיץ פנדל בדו קרב הפנדלים בגמר 2002 נגד קמרון. מאז, 17 שנה, סנגל לא הגיעה למעמד חצי הגמר. "זו צריכה להיות המוטיבציה שלנו לניצחון. הזדמנות לעשות משהו שלא קרה כבר כמעט 20 שנה".

אלו סיסה הסנגלי נגד ז'ירס הצרפתי. בלמאדי האלג'יראי מול רוהר הגרמני. ריאד מאחרז, סאדיו מאנה, איגאלו ו-ווהבי חזרי. ויותר מזה. הגאווה הלאומית של האלג'יראים, המתחים שבין צפון לדרום, ומצרים שסופגת את כל זה לתוכה.

אין ספק. על המגרש, על הקווים ומחוצה לאצטדיון, זהו יום ראשון עצום של כדורגל אפריקאי בקהיר.

אורי לוי הוא מייסד BabaGol, עיתונאי ומומחה לכדורגל מזרח תיכוני. עקבו אחריו בטוויטר

הדפס