צמרמורת, עור ברווז, חשמל, או כל מילה אחרת שיכולה לתאר כזה דבר.
הגול של ריאד מחרז בחצי גמר גביע אפריקה לאומות נגד ניגריה, הוא הסיבה שבגללה אנשים אוהבים כדורגל.
כדור מדוד, חזק, מדויק, שהולך בצורה חדה בחצי גובה לחיבור שבין הקורה למשקוף. קלאסי. ׳חיבור-אמצע׳ יש שיקראו לזה. אבל זה יותר מזה.
תוסיפו לזה את השחקן: מחרז, אחרי עונה מתסכלת עם מנצ׳סטר סיטי, שלא מצא בה את מקומו תחת פפ גווארדיולה באלופת הפרמייר-ליג.
תוסיפו לזה את הדקה: 94:31 עמוק בתוך תוספת הזמן;
תוסיפו לזה את המעמד: חצי גמר אליפות אפריקה;
תוסיפו לזה את ההיסטוריה: גול שמעלה את אלג׳יריה לגמר אליפות אפריקה ראשון מאז 1990;
תוסיפו לזה את התזמון: שנה של הפגנות נגד הנשיא לשעבר עבדאלעזיז בותפליקה, שמביאות לביטול כהונתו החמישית, התפטרותו, ויציאה של המדינה לדרך חדשה, ולתקופה של חוסר וודאות.
מה קיבלתם?
גול מושלם. פשוט מושלם.
במקום הנכון, בזמן הנכון (Getty)
מהשעה 16:00 אחרי הצהריים, עשרות אוטובוסים הקיפו את אצטדיון קהיר הבינלאומי. שורה אינסופית של כלי רכב, אוהדים ורכבי משטרה וצבא, שיצרו אווירה מחשמלת, מפחידה וצבאית בו זמנית. שש שעות לפני שריקת הפתיחה, וכבר כל סביבות האצטדיון נראו כמתארגנות למלחמה.
התמונות של חגיגות האלג׳יראים בפריז אחרי הניצחון ברבע הגמר על חוף השנהב, הכניסו גם את המצרים לכוננות שיא - והם היו מוכנים בהתאם.
האבטחה היתה כל כך כבדה, שכל אוהד, עיתונאי, או אנשי VIP נאלצו לעבור ארבעה מחסומים, בהם מתבצעת בדיקה גופנית ושל החפצים, כדי להכנס. היערכות שהזכירה את משחק הפתיחה של מונדיאל 2018, רק שאז נכחו באצטדיון פוטין ומוחמד בן סלמן.
"משחק של אלג׳יריה בחצי הגמר, מבחינת אבטחה הוא הדבר הכי קרוב שיש לנו בטורניר הזה למשחק של מצרים״, אמר לי אחד מאחראי האבטחה באצטדיון. והאמת בצדק.
הטירוף של האלג׳יראים לקראת המשחק היה עצום, וכבר התחיל להיות מורגש בעיר מיום שישי. 15 טיסות צ׳ארטר הגיעו במהלך סוף השבוע לקהיר, ואלג׳יריה שלחה קרוב ל-12,000 אוהדים, שמהר מאוד הפכו גרמו לאצטדיון קהיר, שהיה ריק ברובו, להרגיש מלא. מאוד.
וזה לא היה משחק פשוט. הוא התחיל עם מחצית ראשונה לחוצה של שני הצדדים בה לאלג׳יריה היו מספר הזדמנויות, אבל היא לא השכילה לנצל אותן כהלכה. בגדאד בונג׳אח, השחקן שכבש הכי הרבה שערים בעולם - 59 (יותר מליונל מסי וכריסטיאנו רונאלדו) החמיץ ברשלנות באחד על אחד מול השוער.
כך זה נראה בשאנס אליזה (Getty)
מהדקה ה-37 החלו להכנס עוד ועוד אוהדים אלג׳יראים שנתקעו בחוץ, וגם אוהדים מצרים שהיו במשחק המוקדם בין טוניסיה לסנגל. מחזה משונה, שממחיש כמה רעיון רע זה לקיים את שני חצאי הגמר אחד אחרי השני, במגרשים שונים, באותו היום. ועדיין, זה לא קלקל את יום ראשון הגדול של אליפות אפריקה.
היה במשחק הזה הכל. פנסי הפלאפונים עלו לאוויר ביציעים בדקות ה-20 (לזכר קורבנות אסון זמאלק), ה-22 (לכבוד מוחמד אבוטריקה), ובדקה ה-40 אחרי שהוכיחו דומיננטיות על פני הניגרים, לוחמי המדבר זכו לעדנה - התקפה נהדרת שבנה מאחרז הסתיימה בשער עצמי של וויליאם טרוסט-אקונג.
הר הגעש הירוק-לבן, עף באוויר. למרות שהאצטדיון לא היה מלא, היתה תחושה שהוא זז קצת מרוב המתח שהיה באוויר. 0:1 מוצדק לאלג׳יראים, שבחלק הראשון פשוט היו טובים יותר.
במחצית השניה דברים השתנו. אלג׳יריה שיחקה הגנתי יותר וניסתה לשמור על היתרון ולבזבז זמן, בעוד הסופר איגלס, ובייחוד אחמד מוסא וסמואל צ׳וקואזה, שהשלים מעל 112 מסירות ב-94% דיוק (הכי מדויק במגרש), הכתיבו את הקצב של המשחק.
בדקה ה-73, רגע לפני המחווה הקבועה במשחקי הצפון אפריקאיות בטורניר - הדקה ה-74 (לזכר הרוגי אסון פורט סעיד), ה-VAR נכנס לפעולה, והשופט הגמבי, פפה בקארי גסאמה שרק לפנדל לניגריה אחרי נגיעת יד ברחבה של איסה מנדי.
אודיון איגאלו, עוד אחד שמפציץ בליגה הסינית והנבחרת תלויה על גבו, המיר את הפנדל לשער שוויון, ולפתע היה נראה שניגריה חוזרת. היא לחצה, היתה מסודרת לאורך רוב שלבי המשחק, והיה נראה שהמשחק ילך להארכה.
איגאלו. השער שלו עורר מהומה (Getty)
אחרי הגול הזה, השתחרר הטירוף. עיתונאי אלג׳יראי החל ללכת מכות עם אוהדים מצרים שחגגו את השער של הניגרים, האוהדים המצרים שהגיעו מאוחר וישבו ביציע שמעל הגוש הגדול של אוהדי אלג׳יריה החלו לזרוק בקבוקי מים על שכניהם מלמטה, ופתאום - הריח של הדם הרע בין המחנות עלה באוויר. לאורך דקות ארוכות היה נראה שזה לא הולך לכיוון טוב, אבל אז בהחלטה משותפת - שני מחנות האוהדים התחילו למחוא כפיים אחד לשני, והנושא נסגר.
זו היתה מחווה נהדרת, אבל עדיין יש מקום לתהות מי הגה את הראיון של להושיב מצרים מעל אלג׳יראים במשחק כזה, בוודאי לאור ההיסטוריה בין שני מחנות האוהדים - אלימות קשה שהמפגש הזה ידע בשנים עברו.
בדקה ה-90 אסמאעיל בן-נאסר הדביק את הכדור למשקוף, במה שהיה נראה כמסמר האחרון לקראת ההארכה, אבל אז - אז הגיע הגול. הגול המושלם, שהעניק לאלג׳יריה ניצחון ראשון אי פעם במשחק רשמי על אדמת קהיר.
הרגע שהכדור פגע ברשת היה כמו שחרור נצרה של רימון - שהרים את אלפי האלג׳יראים באוויר, כולל עיתונאים שפשוט איבדו את זה בתא העיתונות באצטדיון. צרחות, בקבוקי מים שעפים, חיבוקים, נשיקות, מישהו שקורע את החולצה, לראשונה אחרי 29 שנים - אלג׳יריה תשחק בגמר גביע האומות של אפריקה.
״אני כל כך גאה כי עשינו את כל זה בשבילכם, בשביל המשפחות שלנו ושלכם, בשביל העם. תחגגו באלג׳יריה, תחגגו בצרפת, תודה, תודה, תודה על הכל, יש לנו גמר ביום שישי!״, אמר בהתלהבות כובש השער מאחרז במיקס זון אחרי המשחק.
הניצחון האלג׳יראי קבע שלראשונה מזה 21 שנה, בגמר אליפות אפריקה ישחקו שני מאמנים מקומיים - אלו סיסה, שהעפיל עם סנגל אחרי ניצחון 0:1 על טוניסיה בהארכה, וג׳מאל בלמאדי, שאמנם הוא יליד צרפת, אבל הוא אלג׳יראי, דובר ערבית-אלג׳יראית, ושיחק בנבחרת.
חגיגות לאורך כל הלילה (Getty)
״זה נהדר שגם אני וגם סיסה בגמר. זה מסר לכל ראשי הכדורגל באפריקה. אני מכיר את סיסה המון שנים. אנחנו באים מאותה שכונה בצרפת. הבדל היחיד בינינו זה שהוא עם הקבוצה שלו ארבע שנים, ואני אחת״, הוא אמר אחרי המשחק. ״לשחק את הגמר הזה נגד חבר כמו אלו זה כיף, ואני מקווה שמקבלי ההחלטות יתנו יותר הזדמנויות למאמנים צעירים ומקומיים ביבשת״.
ומה בלמאדי אמר על הגול של מאחרז? ״גול מושלם. תראו אני לא קוסם, אני לא יכול להבטיח שאנחנו הולכים לזכות בגביע. אנשאללה, בעזרת השם, אנחנו נעשה את המיטב כדי לזכות. אבל זה היה גול מושלם. פשוט מושלם״.
אורי לוי הוא מייסד BabaGol, עיתונאי ומומחה לכדורגל מזרח תיכוני. עקבו אחריו בטוויטר