Days Gone: תקוות לחוד ומציאות לחוד

משחק מהנה, אבל האם באמת היה שווה את ההמתנה? ביקורת

בן סעדה  13.05.19 - 16:41
תחילת כתבה

שנים שאני מחכה למשחק הזה, תרתי משמע! תאמינו או לא אבל הטריילר הראשון למשחק יצא אי שם ב-2016 ומאותו רגע לא יכולתי לחכות כבר להשקתו שתוכננה ל-18.2. הייתי בטוח שעולם הגיימינג סוף סוף יזכה לקבל את משחק הזומבים האולטימטיבי, בעיקר כי היה לו את הדבר היחידי שצריך כדי להצדיק את הציפיות הגבוהות וזהו העובדה שהוא אקסקלוסיבי לפלייסטיישן. אבל תקוות לחוד ומציאות לחוד: המשחק שוחרר רק בסוף אפריל, ומה אני אגיד לכם, הוא.... קומסי קומסה. 

בתור אחד שמת על ז'אנר משחקי הזומבים (Pun intended) עוד לא ראיתי אחד שמתרחש בעולם פתוח שאפילו מתיימר להיות ברמה של GTA או Far Cry. משחקי הזומבים המוכרים יותר כמו Left 4 Dead, Zombination ומצבי המשחק המיוחדים של Call Of Duty הם מצויינים ויש להם קהל רחב מאוד, אך הם יותר מתרכזים באקשן ובהריגת גלים של זומבים ללא אבחנה.

 

אז מה הסיפור בעצם?
Days Gone הוא משחק אקשן-אימה המשלב אלמנטים של השרדות. העלילה מתרחשת בארה"ב כשנתיים לאחר שמגפה קטלנית פקדה את המדינה והפכה את כולם ל... ניחשתם נכון, זומבים!  בתרגום חופשי, השם של המשחק אומר "ימים שעברו". לכן, כל פעם שתעצרו את המשחק כדי להגיע לתפריט ראשי, יהיה רשום לכם כמה ימים עברו מאז שהמגיפה השתלטה על העולם. מחוכם. 

אנו נגלם את דיקן, פורע חוק לשעבר שחושש לחייה של אשתו, שרה, ונעבור מסע ארוך של הריגת זומבים וחיפוש אחר רמזים שיובילו אותנו אליה. בפעם האחרונה שראה אותה, זה היה כאשר הוא פינה אותה למסוק והיא הייתה פצועה, מדממת וסכנה נשקפה לחייה. דיקן שמע שהמסוק לא שרד את המסע והאמין שגם שרה הפכה להיות פריקרית. הוא אפילו הקים למענה אנדרטה. אך כאשר מגיעה לאוזניו הידיעה שהמסוק שינה את יעדו ברגע האחרון, הוא מתמלא בתקווה שהיא עדיין בין החיים.

אם זה נראה כמו זומבי ונשמע כמו זומבי...
יש איזה קטע בשנים האחרונות שלהגיד זומבי זה כבר לא טרנדי, אז מתחילים להמציא להם כל מיני שמות: המהלכים, הנגועים וכו'. אז במשחק הנוכחי תכירו את הפריקרז. הם באים בשלל סוגים וגדלים וכולם מסוכנים מאוד וגם דיי מלחיצים. כמיטב המסורת, הפריקרז יהיו חלשים יותר בשעות היום ולכן קל יותר לחסל אותם. אבל בלילה זה סיפור אחר לגמרי... בואו נגיד שבדומה למשחקי הכס, גם כאן “The Night is Dark and Full of Terrors". חוץ מהפריקרז, ישנם גם כנופיות של בוזזים שיעשו הכל כדי לשרוד. אחת מהן עונה לשם, "הריפרז", אותם תכירו בשלבים המוקדמים של המשחק. בנוסף, אתם תראו לא מעט חיות פרא משוטטות לאורך המפה, חלקן עוינות יותר וחלקן פחות לכן יש לשים לב לאן אתם הולכים בכל שלב במשחק.

תשמעו, לשחק ב-Days Gone בלילה עם אוזניות כאשר רמת הקושי מכוונת להכי אקסטרים, זה ממש לא פיקניק חברים: התחמושת שלנו מוגבלת מאוד הפריקרז רגישים הרבה יותר לרעש ואור ולכן כל פעולה שלכם עלולה למשוך יותר תשומת לב. מעבר לכך, הפסקול שמלווה את המשחק הוא פשוט אוסף של צרחות ויללות של אותם פריקרז, ככל שהם יהיו קרובים ועצבניים יותר, נשמע אותם יותר חזק. מידי פעם נשמע מוזיקת רקע מותחת יותר שתתחיל להתנגן כשנכנס ל"מצב קרב" או אם נהיה באיזור מסוכן.

החבר הכי טוב שלנו במשחק הוא האופנוע שלנו, בלעדיו נצטרך לבזבז הרבה זמן כדי להגיע ברגל ממקום למקום. יהיו מקרים בהם תבזבזו הרבה מאוד דקות רק בחיפושים אחר מיכל דלק או כלי עבודה לתיקון האופנוע שניזוק לאורך הזמן. זהו עוד אלמנט הישרדותי נוסף שמאוד בולט במשחק ובהחלט מוסיף לאותנטיות שלו.  בשלבים הראשונים כאשר עוד לא פיתחנו את הדמות, אנחנו נתעייף אחרי ספרינט קצר וכמובן גם נמות מהר יותר. 

כמו כל משחק לחימה כמעט, גם כאן המודל שבו השחקן מתפתח הוא לפי "עץ יכולות". ההתמקדות היא על שלושה פרמטרים עיקריים: סיבולת, כוח פיזי ופוקוס (במצב פוקוס, הזמן מאט וזה נותן לשחקן הזדמנות לכוון יותר טוב ולפגוע בראשים של האוייבים ביתר קלות) . התוספת המרעננת מבחינתי (וזה גם מה שאזכור מהמשחק) הוא המצב שבו אנחנו צריכים להתמודד עם נחיל עצום של פריקרז , ואני מדבר על עשרות אם לא מאות כאלה שרצים אליכם באמוק. אין דבר יותר מספק מלרוקן מחסנית אחר מחסנית ולראות  את הנחיל מתדלדל לו לאיטו . רק שימו לב שלא ייגמר לכם התחמושת ובסוף תשארו עם מחבט בייסבול שמסמרים נעוצים בקצהו (נשק אמנם מדהים, אבל לא פרקטי מול יותר מ4-5 פריקרז).

אל תצפו לשובר קופות היסטרי
אומרים שגודל האכזבה היא כגודל הציפייה אבל פה המצב קצת שונה, כי אני אמנם מאוכזב אבל לא עד כדי כך. קיבלתי את מה שרציתי וציפיתי אבל Days Gone בהחלט לא מלוטש מספיק, המשחק דיי רפטטיבי והזכיר לי את Far Cry  שבו אנחנו מטהרים מחנה אחר מחנה בשביל שיהיה לנו עוד נקודת Fast Travel. בנוסף, הבאגים האינסופיים מעכירים מאוד את חווית המשחק, הם כל כך בולטים שאני חושב שהמפתחים היו צריכים לדחות אפילו עוד קצת את השקת המשחק (הם כבר עשו את זה כמה פעמים, אז מה זה משנה אם ידחו שוב).

באותה נשימה אני חייב לציין שלא מצמצתי לשנייה, הידיעה שהאויב אורב בכל פינה ויכול להפתיע בכל רגע, בהחלט שומרים על דופק גבוה. הסיפור גם הוא דיי סבבה, למרות שהוא לפעמים חופר, אבל זה בסדר כי אפשר לדלג על כל דיאלוג.לפעמים אתם לא רוצים שיאכלו לכם את המוח בסיפורים, אלא מעדיפים שיבוא הזומבי וינסה לאכול לכם את המוח.

הדפס