עד כמה רחוק אתם מוכנים ללכת? מסע ברחבי רוסיה

אחד הרגעים המרגשים ביותר עבורי בטיול, מוזר ככל שיהיה, היה מעמד השכרת הרכב בקאזאן ביום השני.
חלקכם ודאי מצמצמים מעט את עיניכם ותוהים "מה? גולים של הדקה ה-90, ריקודים ברחובות, מציאת חולצה מקורית במחיר נמוך מדירת ארבעה חדרים בעפולה; אלו הן החוויות המרגשות במונדיאל. מה קשור השכרת רכב?". אז כדי להסביר את זה, אצטרך לקחת אתכם כמה שבועות אחורה, כשקיבלנו את ההחלטה לצאת לאודיסאה של חמישה משחקים, בחמש ערים ושמונה ימים, הבנו שהניידות היא קריטית. הרי הסטנדרטים שלנו ללינה ומזון אחרי הטיול בדרום אמריקה, השירות הצבאי והמגורים בפתח תקווה היו בשפל חסר תקדים. כרטיסים למשחקים כבר יש לנו בזכות ההגרלה של פיפ"א, אז המכשול היחיד העומד בפנינו זה לחצות את רוסיה בערך אחת ליום ולהגיע למשחק בזמן.

• חולמים לנסוע למונדיאל? עדיין לא מאוחר! לחבילות לחצי הגמר והגמר >

בהתחלה, חשבנו שרכבות יהיו הפתרון הפשוט ביותר: מגיעים לעיר, מטיילים ברחובות, רואים משחק, חוגגים קצת וממשיכים ברכבת לילה ליעד הבא. פשוט, מה? על פניו. בפועל מסתבר שהרכבות ברוסיה עושות נסיעה שברכב תיקח לכם 6 שעות, בזמן של 16 שעות. וכשאתה מסיים משחק ב-23:00 ומתחיל אחר ב-17:00, איזה שבע-מאות קילומטרים משם, זו לא באמת תכנית הגיונית, בטח לאור העובדה שכל המקומות ברכבות הוזמנו חודש מראש. טיסות גם לא ממש היו על הפרק, כמה כבר יכולה לעלות טיסה של שעה וחצי בין סמרה לניז'ני נובגורוד בין שמיניות הגמר? לטובת מי שלא בקיא בגאו-פוליטיקה הרוסית, מדובר בשתי ערים שגם מי שגר בהן לא ידע איך קוראים להן לפני המונדיאל, והתשובה היא 250$.

רכב היה הפתרון היחיד. במשך שבועיים ארוכים התקשרתי לכל סוכנות השכרת רכב בין לאומית הנמצאת ברוסיה, בדקתי בכל שדה תעופה ומרכז עיר, לימדתי את עצמי רוסית כדי לבדוק גם את סוכנויות הרכב המקומיות אבל מאמציי העלו חרס, כולם הוזמנו. ככל שהעמיק הייאוש כך העמיקו החיפושים בנבכי האינטרנט ולבסוף, בסביבות עמוד 12 בחיפוש בגוגל, נגלה לפני אתר מפוקפק עם פרסומות מפוקפקות עוד יותר עם רכב אחרון במרכז קאזאן בדיוק בתאריכים שאני צריך. פורד פוקוס, מהסוג שיש לדודה שלכם כבר 20 שנה, אבל יש לו 4 גלגלים וגם כתוב שהוא נוסע. התעלמתי משלל נורות האזהרה ההגיוניות שעלו לי בראש ושמתי את מבטחי, נידבתי את פרטי כרטיס האשראי, ופיללתי לטוב.

בבוקר ההשכרה הייתי דרוך, ייתכן שבעוד רגע נקיץ ארבעתנו מחלומות המונדיאל אל קיר הלבנים של סוכנות הרכב הקיקיונית שלנו. לפנינו עמד מלון, שגוגל טען שבתוכו סוכנות השכרת הרכב. בחניה עמדו מספר רב של רכבים ותרתי בעיניי אחר אותה פורד פוקוס חבוטה, לה לא היה כל זכר. שיט. זהו, אכלנו אותה, ידעתי שיעבדו עלינו, איזה טיפש, מה חשבתי לעצמי כשדמיינתי פורד ברוסיה, זה בכלל רכב של אמריקאים. את רצף ההתבכיינות המבישה שלי שכמעט נחתמה בחראקירי מפואר, עצר בחור נחמד ששאל באדיבות "איך אפשר לעזור?". הגשתי לו בחשדנות את מסמכי ההזמנה ולאחר מעט טופסיאדה ובירוקרטיות, הבחור שלף מפתחות רכב מהארון והוביל אותנו החוצה. שלט הרכב נלחץ וג'יפ גדול מרווח ונקי, מהסוג שאזור המחייה הטבעי שלו בארץ הוא רמת השרון בואכה הרצליה פיתוח, נענה בהבהוב. לא ידעתי את נפשי מרוב שמחה. ניצלנו, נגיע למשחקים, יהיה לנו נוח, הכל יהיה בסדר.

השעה 10 וחצי בבוקר ופתחנו בנסיעה של 6 וחצי שעות מערבה לעיר ניז'ני נובגורוד. בהתחלה הנסיעה הייתה מעט מאתגרת, היינו צריכים להסתגל לחוקי התנועה ותרבות הנהיגה הרוסית. לאחר עשרות צפירות, פניות לא נכונות ורכבים שצצים ממקומות לא צפויים, עלינו על הכביש המהיר. הניווט מקאזאן לניז'ני לא ממש מורכב והוא דומה למדיי לנסיעה למכולת השכונתית שלכם מהבית: שמאלה, ישר, ימינה וימינה. ההבדל היחיד הוא כמה מאות קילומטרים.

שריקת הפתיחה של המשחק בניז'ני נובגורוד ב-21:00 ולפני זה ספרד ורוסיה משחקות ב-17:00. אנחנו עתידים להגיע בזמן לעיר כדי למצוא את המלון שלנו, לנוח מעט ולהספיק לצפות במשחק של רוסיה וספרד בפאן פסט. כך חשבנו לפחות, כי לכבישים הבוגדניים ברוסיה הייתה תוכנית אחרת עבורנו. בטון אגבי לחלוטין, כאילו הוא מעדכן על עבודות קטנות בצד הדרך, ווייז הטיל את נבואת הזעם שלו כשהודיע על האטה קלה בהמשך הדרך, ואיחור זמן ההגעה בשעתיים וחצי נוספות. לא הספקנו להרהר בדבר ומצאנו עצמנו בפקק עצום של 100 קילומטרים עד ניז'ני נובגורוד. ברוכים הבאים לרוסיה.

20 דקות של עמידה במקום, שבהן חלק מהנהגים הספיקו ללכת לשרותים, לצאת לעשן סיגריות ואף לטפל ברכב, הכריעו שאין סיכוי בעולם שאנחנו נשארים פה. זמן ההגעה בווייז ממשיך להאמיר ולאיים על ההגעה שלנו למשחק ב-21:00. לאחר סיעור מוחות קדחתני, התקבלה ההחלטה קשה - נוסעים על השוליים. אם נתקל בשוטר, נסתכל לו בלבן של העיניים ונגיד לו שעשינו זאת רק בשם האהבה ואם האהבה היא פשע.. אז אנחנו ממש מצטערים ולא ידענו, ואנחנו גם לא מפה ולא הבנו את השלטים. אגב, בארץ שלנו זה אפילו מאוד נהוג. אבל אף שוטר לא הגיע ולמרד השוליים הצטרפו רכבים רבים. בינתיים, המשחק בין רוסיה לספרד, הלך ונעשה דרמטי ובאזור חסר הקליטה הסלולארית שנקלענו אליו, נשאר לנו רק להאזין לרדיו ולנסות לפענח בעזרת הטונים של השדר ברוסית ושמות השחקנים מה מתרחש שם.

לניז'ני נובגורוד הגענו 10 דקות מתחילת ההארכה, הרחובות היו ריקים לחלוטין והרעש היחיד שנשמע מכל עבר היה שידור המשחק. האם הפייבוריטית לזכייה בגביע הולכת להפסיד לרוסיה בזמן שאנחנו על אדמתה? הוודקה תזרום כמו מים, החגיגות ימשכו אל תוך הלילה, אסור לפספס את הרגע הזה. אחוזי טירוף רצנו לפאן פסט שהפך פקעת רוחשת וגועשת של תקווה וחשש. פנדל אחרון של ספרד ואקינפייב שולח רגל ארוכה, מעיף את הכדור ואת ספרד הביתה. הקהל הרוסי לא יודע את נפשו מרוב אושר, אלפי אנשים זרים צורחים ומתחבקים, הרכבים צופרים ללא הפסק ושאגות "רו-סי-ה" מהדהדות באקסטזה. ומתוך הטירוף, לנו יש משחק משלנו להספיק אליו, עוד 50 דקות והאצטדיון - בצד שני של הנהר.

למשחק הגענו בזמן וכיאה לשתי נבחרות אירופאיות מכובדות הוא היה אפוף אווירה מנומנמת ושלווה. הלהט הדרום אמריקאי היה כל כך חסר לאוהדי דנמרק המאופקים ולאוהדי קרואטיה המשתדלים. היו קצת שירים וקצת עידוד, אבל בתכלס הקהל ששלט ביציעים היה הקהל המתפשר: תיירים כמונו, פרואנים מאוכזבים שחשבו יצליחו להעפיל לשמינית וארגנטינאים שבורי לב שחשבו שיעפילו למשחק הזה מהמקום הראשון. הפנדל של מודריץ' העיר את כולנו והציל את המשחק הזה מאבדון, כי אין כמו גיבור טראגי המחמיץ פנדל בדקה ה-116 כדי להזכיר כמה המשחק הזה גדול ואין כמו קטרזיס של פנדלים מותחים שבמהלכם הגיבור הטראגי משיב את התקווה לעמו וקובר עמוק ברשת את הפנדל השלישי. על אף משחק הירואי של שמייכל ג'וניור, גלגל ראקיטיץ' את הפנדל האחרון פנימה לקול תשואות הקהל הנייטרלי ברובו ושלח את כולנו חזרה לחגיגות הרוסיות בחוץ.

למחרת אחר הצהריים ברזיל פוגשת את מקסיקו לקרב דרום אמריקאי חגיגי, 11 שעות נסיעה מאתנו ולא הייתה לנו שום כוונה לחוות אותו שוב מבעד לרדיו הרוסי והפקקים האין סופיים. ולאחר אירגונים קלים, יצאנו בנסיעה אל סמרה כשברקע מהדהדת המולת הלילה של ניז'ני נובגורוד.