יורוטריפ: 5 ימים, 4 חברים, ו-3 משחקים מסביב ליבשת

מווסטהאם וסיטי בלונדון, דרך חצי גמר ליגת האלופות בברנבאו ועד אתלטיקו וארסנל בחצי גמר האירופית. 4 חיילים משוחררים רוקנו את הארנק ונסעו לכבוש את אירופה

לידור אדמוני  09.05.18 - 15:55
תחילת כתבה

ערוץ הספורט: "היי, ראינו שאתם בעיצומו של חתיכת יורוטריפ "מסביב לכדור".. אנחנו מחפשים אנשים שנסעו למשחקים בחו"ל ומעוניינים לכתוב על החוויה מהמגרש. יכול לעניין אתכם?"

את ההודעה הזאת קיבלתי כשאני עומד מחוץ לסנטיאגו ברנבאו, לקראת משחק חצי גמר ליגת האלופות של ריאל מדריד מול באיירן מינכן, ולא מכניסים אותי. הכרטיס לא עובר במכונה. אמא אמא!
אבל לפני זה, בואו נתחיל מההתחלה.

ארבעה חברים בסלון, מחליטים שאת חצי גמר ליגת האלופות אנחנו הולכים לראות מהיציע. לא יודעים מי נגד מי ואיפה, אבל הולכים. בדוק יעני. תוך בירורים על תאריך המועד ויעדים אופציונליים, נקרתה בידנו ההזדמנות להעצים את החוויה, ולהוסיף עוד שני משחקים בקרבת המועד. ווסטהאם-סיטי, וחצי גמר הליגה האירופית. כובשים את אירופה. (בסדר, לא בדיוק כובשים. סך הכל חיילים משוחררים ואין כסף).

את רבע גמר האלופות ראינו מהבית. מרותקים למסך כמו משוגעים. שלושה אוהדי ברצלונה מרוסקים (מה עשית לנו מנולאס) ואוהד ריאל אחד שקופץ עד השמיים. מאוחר יותר, ההגרלה לחצי גמר האלופות מזמנת מפגש בין ריאל לבאיירן, ובמקביל הגרלת חצי גמר הליגה האירופית שולחת את ארסנל למשחק הגומלין מול אתלטיקו מדריד, אז אנחנו מבינים שמחכים לנו ימים מטורפים של כדורגל במדריד.

צפו בתקציר רבע גמר האלופות: המהפך של רומא על ברצלונה בקאמפ נואו

את הטיול התחלנו עם מפגש בין ווסטהאם למנצסטר סיטי, האלופה החדשה, בלונדון. אנחנו נכנסים לאצטדיון ולפנינו 54 אלף אוהדים, היציעים מלאים עד אפס מקום. הקרחות היחידות שראינו היו של הקשישים לפנינו. זו פעם ראשונה שאנחנו במשחק עם כל כך הרבה קהל, עד אותו יום, השיא שלנו היה הפועל נגד בית"ר בבלומפילד, כשחזיז פגע באבוקסיס. ממש אירופה. שירת המונים אדירה של אוהדי ווסטהאם מקבלת את שחקני הקבוצות, והאווירה מצליחה לגרום לנו לשכוח שהמופע המרכזי כולל גם משחק שיתחיל עוד כמה דקות.

שריקת הפתיחה. קצב נהדר קיבל את בואנו, קווין דה בריינה, סנה, סטרלינג ושותפיהם סיפקו כדורגל מצוין, עם שערים יפים ואיכותיים. גם שער מצמק בבעיטה חופשית של ווסטהאם לא עזר (תמסרו לאנונימי שהבקיע שצילמנו את השער שלו בלייב). ככל שהמשחק התקדם, נוכחנו לגלות שהקהל הביתי, של ווסטהאם, לא מרשים כמו שחשבנו. כאילו היו בקולנוע, דממה ליוותה את חילופי המסירות של שחקני סיטי. הקהל השואג והעוצמתי שהדהים אותנו בהתחלה, השתתק מרגע פתיחת המשחק. ואם לא די בכך, בסביבות הדקה ה-70 כבר החלה נהירה המונית של הקהל הסגול החוצה. עוד יום במשרד? (מכבי תל אביב מישהו?) מביך. 1:4 לאורחים בסיום. יצאנו מרוצים מרמת המשחק, אך מאוכזבים מהמנטליות החלשה של האוהדים.
למחרת עזבנו את לונדון, ושמנו פעמינו למדריד. את האווירה בעיר טרם המשחק, ניתן היה להרגיש כבר מהבוקר. הרכבות התחתיות היו עמוסות אוהדי באיירן שהגיעו הישר מגרמניה, כובעים וחולצות נמכרו בכל מקום בעיר וקריאות עידוד נשמעו מכל עבר. את היום תכננו כך שנוכל להשתתף בצעדה המקדימה את המשחק - עשרות אלפים שצועדים ברחבי העיר עד האצטדיון, ומקבלים את פני השחקנים המגיעים באוטובוסים המסורתיים. תכניות לחוד ומציאות לחוד.

כבר בקרבת האצטדיון לא האמנו לכמות האנשים המקיפים אותנו. האדמה רועדת, תיירים עירומים מכוסים צעיפי ריאל ובאיירן, אולטראס מקומיים צווחים בקולי קולות וביניהם אנחנו, חבורת חיילים משוחררים מבאר יעקב, שלא מצליחה לעכל היכן היא נמצאת. סביבת הברנבאו כולה נצבעה שחור-לבן-סגול, רימוני עשן מכל עבר, ושירה מחרישת אוזניים עוטפת אותנו. משהתחלנו לצלם את המאורע (כי חייב משהו בשביל האינסטגרם), התפזרה החבורה הקטנה שלנו בהמון הגדול. היינו כל כך עסוקים בלמצוא אחד את השני, שאת האוטובוס המסורתי, פספסנו.

כשהצעדה התפזרה, התאחדו האבודים, מחזיקים ידיים, דוך אל שער הכניסה. רק מעבירים את הכרטיס במכונה ואנחנו בתוך הברנבאו. רגע. הכרטיס לא עובר! אור אדום, צפצוף מעצבן ואיש ביטחון ששואל אותי כל מיני שאלות בספרדית קצבית ומהירה מדי כאילו התחרה ביוסיין בולט. חבריי כבר מתקדמים ליציע, לא שמים לב שנשארתי מאחור ולדרמה המתרחשת ממש מאחורי גבם, ואני פונה לתיירים באנגלית כושלת, מנסה לעשות עיניים למאבטחת וכל מה שיוצא לי זה רק בכי. כמה עליבות. בשלב הזה אני מקבל הודעה בפייסבוק מערוץ הספורט, "אנחנו מחפשים אנשים שנסעו למשחקים בחו"ל ומעוניינים לכתוב על החוויה מהמגרש". מה? איזה טיימינג נורא. מי שמכיר, יודע שאנחנו חוטאים בכתיבה עוד מבעוד מועד וההצעה הזאת באה לנו בול, אבל איך אכתוב על משחק שאני בכלל לא נכנס אליו? אי אפשר לתאר את החרדה והאדרנלין שהציפו אותי. מסתבר שהכרטיס המקורי לא על הפלאפון שלי, אלא רק צילום שלו. אני חייב את הכרטיס המקורי.

כמה דקות ארוכות ולאחר שכבר נישלתי אותם מהירושה על הפקרות, חזרו החברים שלי, שלפו מהמייל את הכרטיס המקורי והדלת נפתחה. אנחנו עולים במעלה המדרגות והמחזה שכל אוהד כדורגל אמיתי מחכה לו, נגלה לנגד עינינו. סנטיאגו בנרנבאו. אצטדיון אדיר בממדיו, יפהפה ומרשים. יציעים גדושים, והשחקנים הגדולים בעולם במרחק קללה מאתנו (נשבע שראיתי את רונאלדו מסנן מבט נעלב, לאחר שצעקתי לו "פוטה מאדרה"). את הצמרמורת שחשנו עם הישמע המנון ליגת האלופות לא נשכח לעולם. שלוש דקות משריקת הפתיחה באיירן כובשת, פתיחה נהדרת, שלא עזרה לה במיוחד, כי את המשך הסיפור כולנו יודעים. המשחק נגמר ב-2:2 שמטיס את ריאל מדריד לגמר אלופות שלישי ברציפות. הקהל געש. 

בוידיאו: תקציר ה-2:2 של ריאל מדריד ובאיירן בחצי גמר האלופות

ביום השישי לטיול נסענו למשחק האחרון, אתלטיקו מדריד נגד ארסנל. אצטדיונה החדש של אתלטיקו, וונדה מטרופליטנו, נפתח בעונה הנוכחית לאחר 7 שנות שיפוצים, מדובר באחד ממתקני הכדורגל האיכותיים בעולם. לאצטדיון הגענו כאוהדי ארסנל, מתוך רצון לראות את ארסן ונגר זוכה בתואר אירופי אחרון בטרם עוזב את ארסנל לאחר יותר מ-20 שנה. הבעיה היא שאי אפשר להתעלם מהאוהדים של אתלטיקו. איזה קהל! כל כך סוחפים. אם במשחקים הקודמים חזינו באוהדים אנגלים מנומנמים, או בקהל התיירים של ריאל מדריד, אזי שהפעם הסיפור אחר. קהל ביתי מטורף שלא מפסיק לשיר לאורך כל 90 הדקות. 67 אלף אוהדים באקסטזה. כפי שכתוב בתנך "ושלמה יטה ליבו לאתלטיקו מדריד בעלת הקהל הפנטסטי".



המשחק עצמו היה מרדים, תרתי משמע. נחירות נשמעו מהיציעים הגבוהים, וגם האוהדים המסורים ביותר מצאו עצמם בשלב מסוים מכוסים בשמיכה ומצנפת. לא מגזים. למזלנו שיתוף פעולה מוצלח בין דייגו קוסטה לגריזמן, הניב לנו שער שעורר את המשחק - הר געש במטרופוליטנו. המשחק נגמר בניצחון קטן-גדול של אתלטיקו והאוזניים לא הצליחו להכיל את קולות השמחה, השאגות והשירים שנמשכו גם כשעה לאחר שריקת הסיום. איזו חוויה, תרבות כדורגל מרהיבה. לבסוף יצאו השחקנים בשנית מחדר ההלבשה, כאות כבוד על תצוגת העידוד. מרגש. באנו אוהדי ארסנל, יצאנו אוהדי אתלטיקו.

למרות הכאב החד בכיס והעמקת האוברדראפט, הטיול הזה היה עבורנו חוויה בלתי נשכחת ששווה כל יורו. אין ספק שזאת לא הפעם האחרונה ואנחנו כבר מוכנים לטיול הכדורגל הבא - איזה הפועל תל אביב נגד עפולה, מכבי תל אביב נגד נתניה או בית"ר נגד הפועל חיפה בגביע המדינה. בכל זאת, חיילים משוחררים אתם יודעים..

הכותב הוא לידור אדמוני בשיתוף יהודה יחיאל, אביב לייפר ואלירן אליהו

רוצים גם לכתוב לנו על החוויה שלכם מהיציע? צרו אתנו קשר במייל Gil_l@sport5.co.il

הדפס