לאבל אחר: כוכבת ארה"ב שאתם לא מכירים

מחוץ לאור הזרקורים, רוז לאבל הפכה לאקס פקטור של האלופה

נעם גל  07.07.19 - 15:31
תחילת כתבה

רוז לאבל נחשבת לעוף מוזר בנוף הכדורגלניות האמריקאיות. מדובר באחת השחקניות הכישרוניות והמיוחדות ביותר שנראו על הדשא ובנבחרת ארה"ב בונים עליה לקראת גמר הגביע העולמי ב-18:00 מול הולנד. גובהה 1.63 מ', היא נראית רזה וקטנה לעומת חברותיה לנבחרת, עושה את הדברים בדרך שלה, ולא ממש מפחדת ממה שאנשים יחשבו עליה.

לבאל מכורה לרשת המסעדות "צ'יפוטלה מקסיקן גריל", שאפילו קראו למנה האהובה של על שמה. היא ידועה כאוהבת כלבים ענקית, ואפילו תיעדה בוידאו את מסע ההרזייה של כלבת הבולדוג שלה "ווילמה". למרות שהיא ביישנית להחריד, לבאל מתחזקת אינסטגרם פעיל ומשעשע. בנבחרת כולן מכירות את רוח השטות שלה, ולא פעם משתתפות בסירטוני הריקוד המגוחכים שהציפו את הרשת במהלך הטורניר. "רוז מגניבה בדרך שלה", אמרה חברתה לקבוצה אמילי סונט, "והיא עושה את זה הכי טוב שיש".

הקשרית בת ה-24 נולדה בסינסנטי אוהיו. היא התחילה לשחק כדורגל בגיל 5 לאחר שצפתה באחותה הגדולה, נורה. "תמיד העתקתי את מה שהיא עשתה, אז פשוט הלכתי אחריה לשחק", היא מספרת בחיוך מבויש. היא התאהבה לחלוטין במשחק, וכבר מגיל צעיר החליטה להשקיע כדי להפוך לשחקנית מקצועית, ודמיינה את היום בו תלבש את המדים הלאומיים. ניל בראדפורד היה המאמן הראשון שזיהה את הפוטנציאל הגלום בילדה הקטנה, הרזה והכישרונית, ולקח אותה תחת חסותו. "הוא ידע לדחוף אותי לקצה, אבל זה היה לי כיף כי תמיד רציתי להתאמן ולהשתפר" היא אומרת, "הוא כל הזמן נתן לי תרגילים נוספים להתאמן בבית".

"אני חושבת שניל אחראי על המשחק היצירתי שלי, הוא בנה ופיתח אצלי את זה", ממשיכה לאבל, "היום, ככל שעולים ברמה, קשה לשלב את זה במשחק כי המגנות טובות יותר ומאוד מנוסות. אבל אני לא מרשה לעצמי לפחד לשחק ככה, אחת על אחת. זה מה שאני עושה, ואני ממשיכה לנסות את זה שוב ושוב. זאת הסיבה שאני כל כך אוהבת את המשחק". בראדפורד, שנחשב לאב הרוחני-מקצועי של לאבל, נפטר לפני שלוש שנים, ולא הספיק לראות אותה משחקת בנבחרת הבוגרת. "קיוויתי שהוא יזכה לראות אותי עולה לשחק בפעם הראשונה, אבל הוא נפטר זמן קצר לפני", סיפרה בגרון חנוק. "היום יש לו את המושב הטוב ביותר באיצטדיון, ואני משחקת כל משחק עבורו".

הקושי בדרך לתהילה
לאבל לא אחת מהכוכבות המפורסמות והנוצצות בנבחרת, אין לה חוזי פירסום ענקיים, היא לא אלכס מורגן ובטח לא מייגן ראפינו. היא גם לא רוצה להיות, היא פשוט רוצה לשחק כדורגל. זה המקצוע שלה, ובעיקר מה שהיא אוהבת. על הדשא בצרפת, זה בדיוק מה שהיא עושה. למרות שהיא טירונית על הנייר, לא לקח לה הרבה זמן להפוך לאחת המרשימות בנבחרת. היא דינאמית, טכנית, והכרחית למשחק ההתקפה. ככל שארה"ב התקדמה לשלבים המכריעים, כך גם הפך שמה של הקשרית המחוננת למוכר בכל משק בית אמריקאי.

אבל הדרך של לאבל לגביע העולמי לא הייתה קלה. ב-2017 , לאחר 6 הופעות מוצלחות במדי הנבחרת, היא נפצעה וקרעה את אחד משרירי הירך האחורי. מה שהיתה אמורה להיות החלמה של חודשיים בלבד, התארכה לכמעט שנה. בפעם הראשונה שהיא חזרה לשחק, היא נפצעה שוב, וקרעה את השריר במקום אחר. באופן הזוי, אותו מקרה קרה שוב, בחזרה השנייה שלה. במהלך השנה, היא קרעה שלוש פעמים את אותו שריר הירך האחורי, בשלושה מקומות שונים. "בפעם השלישית שזה קרה, זה היה כבר יותר מדי עבורי, אבל רציתי לחזור", היא סיפרה. לאבל נאלצה לעבוד קשה כדי לחזור לשחק, להרוויח את מקומה בהרכב הפותח, ולהתגבר על המכשול המנטאלי. היא התאמנה שעות נוספות בחדר כושר כדי להוסיף מסת שריר, ולנסות לחזק את מבנה הגוף הרזה.

במשחק חצי הגמר מול אנגליה היא הוחלפה בדקה ה-65, וירדה צולעת מהמגרש. "זה ההמסטרינג שלי" אמרה למאמני הכושר שלה. אבל לאבל היא לא אחת שתוותר בקלות, ולמרות שהיא חששה שהפציעה המקוללת חזרה, היא כבר הצהירה "אני בסדר, אהיה מוכנה למשחק". ההשפעה של המאמן הרוחני שלה על האהבה הטהורה למשחק ניכרה, "כשאני לובשת את המדים הלאומיים זה לא משהו שאני לא לוקחת כמובן מאליו, ואני מודה על ההזדמנות".

סגנון המשחק של הקשרית הוא מיוחד, ויש מעט, אם בכלל, שחקניות בנבחרת ארה"ב שמשחקות כמוה. המהירות שלה עם הכדור זורמת בצורה טיבעית ושוטפת, היא יצירתית, אלגנטית ובלתי צפויה. בין כל כוכבות הענק בנבחרת הפסים והכוכבים, שימו לב לשחקנית עם הטכניקה הנקייה, השליטה בכדור והמהלכים שייפרצו את קו היריבה. חפשו את רוז לאבל על הדשא.

הדפס