"אני לא חושב שמה שקרה בעבר משפיע על ההווה, זה כמו קפה שהתקרר. אנחנו מעדיפים אספרסו טרי ונצטרך לדאוג שהוא יהיה טעים מאוד היום בערב".
טוב, אז עכשיו אנחנו יודעים שחוץ מלשחק במכנסיים ובמה שבתוכם, יוגי לב, מאמן גרמניה, אוהב קפה. עובדה: הוא השתמש בדימוי המקורי הזה כשניסה להסביר את הגישה של הנבחרת הגרמנית לקראת משחק רבע הגמר מול איטליה.
כולם מכירים את העובדות היבשות: גרמניה מעולם לא ניצחה את האיטלקים במשחק רשמי, והיו שמונה כאלה, במסגרת המונדיאלים או אליפויות אירופה. איטליה ניצחה ארבע פעמים – בכל מפגשי הגמר וחצי הגמר – והיו ארבע תוצאות תיקו. הניצחונות של גרמניה על ה"סקוודרה אזורה"? אך ורק במשחקי ידידות. כולל במפגש האחרון, רק לפני כשלושה חודשים, כשהביסה ללא תנאי 1:4 את הנבחרת של אנטוניו קונטה.
"אין לנו 'טראומת איטליה'. למה שתהיה לנו?”, המשיך לב בקו התקיף שלו במסיבת העיתונאים לקראת המשחק הכי מסקרן ברבע גמר היורו, "זה נכון, מעולם לא ניצחנו אותה במשחק רשמי, אני לא יכול לשנות את ההיסטוריה. אבל מה שחשוב זה המשחק הערב. אנחנו נשתדל להיות מוכנים באופן המושלם ביותר ואז נצא למגרש כדי לנצח אותם. אני מאוד אופטימי".
אפשר להבין את הגישה של המאמן הגרמני. היא גם הנכונה: לא לברוח מהבעיה, אלא להתמודד איתה. לתקוף אותה. לא לחשוש. זה גם מה שהוא מנסה לשדר לשחקנים שלו, שנשאלים בדיוק את אותן שאלות לגבי ה"טראומה". טוני קרוס ענה במעט כעס לשאלה שהופנתה לעברו: "מדוע אני צריך לחשוש מהמשחק מול איטליה? אני לא שיחקתי בכל אותם הפסדים בעבר".
עברו בסך הכל ארבע שנים מאז הפעם האחרונה ששתי הנבחרות האירופאיות המצליחות ביותר (זכו ביחד ב-8 גביעי עולם וב-4 אליפויות אירופה) נפגשו במסגרת רשמית. זה היה בחצי גמר היורו, באיצטדיון הלאומי בוורשה. גרמניה הגיעה למשחק ההוא פייבוריטית, בדיוק כמו עכשיו, אחרי שרשמה רצף בלתי נתפס של 15 ניצחונות רצופים – שיא עולמי. כולם היו בטוחים שזהו, ששרשרת אי ההצלחות מול איטליה תסתיים. שהרי לכל דבר טוב – או רע – יש סוף. אבל אז הופיע מריו באלוטלי.
"הילד הרע" של הכדורגל האיטלקי כבש צמד במחצית הראשונה, איטליה ניצחה 1:2 וגרמניה שוב לא הצליחה לגבור על "הכבשה השחורה" שלה. לב היה גם אז המאמן, ו-10 מ-14 השחקנים ששיחקו אז נמצאים בסגל הנוכחי. כלומר, זו פחות או יותר אותה נבחרת, אלו אותם שחקנים שיודעים בדיוק על מה מדובר, שמכירים את כל הסיפורים מהעבר הקרוב והרחוק, שמודעים לכך שישנה פה בעיה. בעיה שעדיין לא נפתרה.
ה"קייזר" פרנץ בקנבאואר, גדול שחקני גרמניה בכל הזמנים, זכה במונדיאל ב-1974 כשחקן וב-1990 כמאמן. וגם הוא לא הצליח לנצח את איטליה. במונדיאל 1970 במקסיקו הוא היה שותף למה שמכונה "משחק המאה”: חצי הגמר הבלתי נשכח שבו איטליה ניצחה 3:4 בהארכה, אחרי שגרמניה כבר הוליכה 1:2.
אחרי ההפסד לפני ארבע שנים בפולין, בקנבאואר כתב בטור שלו ב"בילד": "עם כל הדיבורים על 'קללת איטליה' השחקנים נראו משותקים. משהו היה חסר שם". במילים אחרות, אליבא דבקנבאואר, ההיסטוריה כן משפיעה על השחקנים מבחינה פסיכולוגית. כשמדברים על כך כל כך הרבה – זה מחלחל.
אגב, בקנבאואר כתב בשבוע שעבר, לפני שהסתיים שלב הבתים ביורו, כי הוא מעדיף לקבל בהמשך הדרך את ספרד, אלופת אירופה, ולא את איטליה. "ספרד נבחרת טובה יותר, אבל עדיין אני מעדיף אותה כיריב. איטליה הדיחה אותנו יותר מדי פעמים גם כשלא הייתה טובה יותר”, חשף השחקן האגדי.
חצי הגמר במכסיקו 70׳ היה רגע מכונן בהיסטוריה של שתי הנבחרות. זה היה משחק שקבע את הטון למפגשים שבאו בשנים שלאחר מכן, כמו גמר מונדיאל 1982 במדריד. איטליה עברה רק בקושי את שלב הבתים, עם שלוש תוצאות תיקו, אבל אז נכנס פאולו רוסי לפעולה. בגמר הוא כבש את השער הראשון, לפני שמרקו טארדלי ואלסנדרו אלטובלי סגרו עניין.
המפגש הגדול הבא היה בחצי גמר מונדיאל 2006, שאותו גרמניה אירחה. עם יתרון הביתיות באיצטדיון בדורטמונד, הנבחרת הצעירה של יורגן קלינסמן פינטזה על הגמר בברלין, אבל איטליה עקצה עם צמד שערים בשתי דקות הסיום של ההארכה. השדר האיטלקי המפורסם פאביו קארסה זעק: "אנדיאמו א ברלינו!" ("קדימה הולכים לברלין"), במה שהפך מאז להיות מטבע לשון שאין איטלקי שלא מכיר.
המפגש הגדול האחרון היה כאמור ביורו 2012, כשהאזורי ניצחה 1:2 והעפילה לגמר – בו הובסה 4:0 ע"י ספרד. על הנייר, גרמניה נבחרת טובה יותר מאיטליה. היא אלופת העולם, היא היחידה ביורו שעדיין לא ספגה שער והיא הולכת ומשתפרת ממשחק למשחק. ועדיין, למרות כל המילים הגבוהות והביטחון העצמי השופע, ברור שהחשש מקנן בקרב הגרמנים. ואת זה בדיוק תנסה איטליה לנצל.