נופל וקם: המסע הלא שגרתי של פיטר פלצ'יק לטופ

הילדות ללא אבא, הפציעות שאיימו לקטוע את הקריירה, העבודה כמאבטח והחלום מ-2015 שמחכה להתגשם בטוקיו. פרוייקט מיוחד: מבט מקרוב על כוכבי המשלחת. והפעם, הדרך של הג'ודאי לטופ

שירי אלג'ם, שליחת ערוץ הספורט לטוקיו
שירי אלג'ם, שליחת ערוץ הספורט לטוקיו  21.07.21 - 16:14
תחילת כתבה

בעוד מספר ימים ייצאו לדרך המשחקים האולימפיים בטוקיו, בצל מגיפת הקורונה שמשתוללת בעולם והביאה את העיר המארחת להחליט כי תאסר כניסת צופים לאצטדיונים השונים. אם זה ישפיע על הספורטאים הישראלים או לא, נדע בקרוב, אבל רגע לפני שהתחרויות יוצאות לדרך סימנו עבורכם שבעה יהלומים נוצצים במשלחת של קרוב למאה ספורטאים. אלה שעשויים לחזור עם תכשיט נוצץ על הצוואר, אבל לא רק, אלא גם להוות השראה ודוגמא עבור המשלחת כולה. הפעם: הג'ודאי פיטק פלצ'יק.

נבחרת הג'ודו של ישראל למשחקים האולימפיים בטוקיו תהיה הגדולה ביותר אי פעם, עם שישה ג'ודאים ושש ג'ודאיות. אחד הג'ודאים שיעמדו במוקד הוא ללא ספק פלצ'יק, שבקמפיין האולימפי הנוכחי מיצב את עצמו כאחד מהג'ודאים החזקים בקטגוריית המשקל שלו 0 עד 100 ק"ג. מאז שהוא פרץ לתודעה שלנו עם מדליית הארד באליפות אירופה באפריל 2018 בתל אביב, הוא שעט למעלה וקטף מדליות בשלל הטורנירים בסבב העולמי, כולל היוקרתיים ביותר, ואף הוכתר לאלוף אירופה בנובמבר 2020.

כמעט 29 שנים לפני אותו רגע שיא באליפות אירופה, פלצ'יק נולד בחצי האי קרים לאמו לריסה. אביו התנתק מהם מיד לאחר הלידה. כשהיה בן תשעה חודשים עלה ארצה יחד עם אמו ואחותו ענת. בשלב מסוים האם נאלצה לעבור לארה"ב, והג'ודאי נשאר לגדול עם סבו וסבתו. הראשון, שפיטר נושא את שמו, שלח אותו לחוג ג'ודו כבר בגיל ארבע ודחף אותו לדבר שיהפוך אחרי 20 שנים לקריירה שלו.

"אבא שלי התנתק מרגע הלידה, זה נושא כאוב ורגיש, שאף אחד לא כל כך מדבר על זה. הייתה לאמא שלי לידה מאוד קשה. נולדתי יותר מחמישה קילו", סיפר פלצ'יק בראיון לערוץ הספורט ב-2019. "סבא שלי היה התחליף הכי ראוי והכי מספק, אני לעולם לא הרגשתי שמשהו חסר לי. בזכות סבא שלי אני בג'ודו. הוא מעולם לא ויתר, אפילו לא קצת. זה התחיל ממש מגיל קטן".

עוד סיפר פלצ'יק באותו ראיון על הקשר המיוחד עם סבו: "לפני כל התחרות ואחרי כל תחרות הטלפון הראשון זה לסבא שלי. כל יומיים אני דואג להתקשר אליו. הוא זה שחינך אותי, הוא זה שגידל אותי והוא תמיד דאג שאני לעולם לא אראה פחד, לא אראה שקשה לי, לא אראה חולשה".

גם על המזרן הדברים לא "הלכו חלק" לפלצ'יק. הוא אמנם הצליח בגילאים הצעירים, אך כשעבר לבוגרים משהו השתבש. פציעה מסובכת בברך בגיל 22 השביתה אותו לשנה וחצי, והוא פרש מהנבחרת והחל לעבוד כמאבטח בפאב בראשון לציון. ערב אחד מאמן הנבחרת אורן סמדג'ה הגיע לפאב ונתקל להפתעתו הרבה בפלצ'יק בכניסה. סמדג'ה ההמום שאל אותו למה הוא לא מתאמן וקרא לו לחזור מייד לנבחרת. באותו הלילה פלצ'יק לא הצליח להירדם בעקבות הפגישה עם סמדג'ה ובסופו של דבר החליט לחזור בכל הכח.

אלא שבשנת 2015, בעיצומו של המסע אל המשחקים האולימפיים בריו, הג'ודאי נתקל במשבר נוסף. הוא סבל מעוד פציעה קשה, הפעם בכתף, והחלום שלו להתחרות בריו התנפץ. "המחשבות לפרוש שוב מג'ודו עברו לי אז בראש, אני לא אשקר", הודה פלצ'יק בראיון לערוץ הספורט ב-2019.

"חלק מהמשפחה שלי אמרה לי אז 'אתה בטוח שאתה רוצה להמשיך בג'ודו? תראה אתה במקום לא טוב, היום, אולי תעשה משהו אחר? אולי תתחיל ללמוד? אולי תתקדם בחיים?'. המחשבות רצו, אולי זה לא הדבר הנכון בשבילי. אחרי הניתוח בכתף לא ישנתי כמה לילות, מרוב הכאבים, בלילה הראשון שהצלחתי לישון, בדקות הספורות שחוויתי נחת, חלמתי חלום. חלמתי שאני עומד על פודיום אולימפי, הייתה לי הארה עם עצמי ואמרתי 'אוקיי אני הולך על כל הקופה" סיפר אז פלצ'יק.

פלצ'יק הימר וצדק. הזכייה במדליית בארד באליפות אירופה בתל אביב הייתה רגע התפנית של הג'ודאי בקריירה, הרגע המכונן שבו הוא התחיל באמת את המסע שלו אל החלום. מאותו רגע פלצ'יק, שנשוי לדניאל, הסתער על הפודיומים במשך שנתיים וגילה יציבות. הוא חזר כמעט מכל תחרות בה השתתף עם מדליה. הוא זכה למשל בזהב בגראנד סלאם אבו דאבי (2018) ובגראנד סלאם פריז, שנחשב ליוקרתי ביותר, הוא קטף את מדליית הארד (2019) ואף זכה בזהב (2020).

את שנת 2020 הוא פתח נהדר, עם מדליית הזהב בגראנד פרי בתל אביב, עוד מדליית זהב בגראנד סלאם פריז, אך אז הגיעה מגיפת הקורונה שריתקה את העולם כולו, וגם את עולם הג'ודו כמובן. אבל גם מהקורונה פלצ'יק חזר מפוקס כשבנובמבר הוא הוכתר בפעם הראשונה בקריירה שלו לאלוף אירופה. הוא היה מדורג ראשון בעולם וזכה לתואר ספורטאי השנה של 2020 של האיגוד האירופי, הישראלי הראשון שזוכה לתואר הזה.

את השנה האולימפית החדשה, 2021, הוא גם פתח בצורה טובה עם מדליית ארד בטורניר המאסטרס (היוקרתי ביותר אחרי אליפות העולם), ומדליית כסף בגראנד סלאם של תל אביב (פעם ראשונה שהפסיד בגמר בתחרות כלשהי). אגב, יש שאומרים שלכל ספורטאי יש סוג של אמונה טפלה או ריטואל קבוע לפני שהוא עולה להתחרות. את פלצ'יק מעולם לא תתפסו שהוא עולה לקרב לא "פרש". לפני כל עלייה למזרן, גם אם מדובר בקרב האחרון של היום, הוא שם בושם ומסתרק.

הוא אמנם הפסיד את התואר האירופי שלו באליפות אירופה האחרונה, כשהודח בשמינית, וגם בגראנד סלאם בקאזאן במאי האחרון הוא לא עלה על הפודיום, אבל פלצ'יק יגיע לטוקיו כשהוא מדורג רביעי בדירוג האולימפי. הדירוג הגבוה הוא משמעותי, שכן זה אומר שאת שאר המדורגים הוא יוכל לפגוש רק משלב רבע הגמר. כלומר, עד אז הוא אמור לקבל מתחרים שהם על הנייר נוחים יותר.

וארלם ליפרטליאני הגיאורגי, סגן האלוף האולימפי מריו 2016 (עד 90 ק"ג) וסגן אלוף העולם ב-2018, מדורג ראשון במשקל. ג'ורג' פונסקה מפורטוגל, אלוף העולם הנוכחי ואלוף העולם מ-2019, שני ומיכאל קורל ההולנדי, מדליסט הארד מאליפות העולם ב-2019, שלישי. 

כבר ב-2019 פלצ'יק לא חשש להצהיר בראיון לערוץ הספורט כי הוא יכול לזכות במדליה אולימפית. האם החלום שהוא חלם שהוא עומד על פודיום אולימפי אי שם ב-2015 יתגשם?