"עברתי נס בחיים שלי, הייתי על סף פרישה"

סיפורו יוצא הדופן של כוכב הפועל נוף הגליל ג'ניה ברקמן

יגאל גולדשטיין
יגאל גולדשטיין  30.04.21 - 09:49
תחילת כתבה

הפועל נוף הגליל עשויה להבטיח היום (שישי) את ההעפלה לליגת העל לאחר 15 שנים שנעדרה מהליגה הבכירה. ניצחון של הקבוצה הצפונית על בית"ר ת"א/בת ים יבטיח לה את העלייה ומקום בליגת העל לראשונה מאז עונת 2005/6. אחד מכוכבי העונה של המועדון הצפוני, הבלם ג'ניה (יונתן) ברקמן התראיין לפודקסט "מסע לאומי" וסיפר על המסע שלו בכדורגל הישראלי. "יש התרגשות מאוד גדולה, לא רק אצלנו במועדון, אלא בכל העיר", סיפר ברקמן על הימים האחרונים, "יש התעניינות מאוד גדולה בעיר, כולם מתרגשים. במיוחד לאחר שנים שהמועדון לא היה בליגת העל, זה באמת כיף גדול. אני זוכר את העונה עם הכוכבים בליגת העל שסיימו במקום החמישי. ז'וזה דוארטה, יואב זיו, גיז'רמו ישראלביץ'. הייתי ילד, עולה חדש בקהל. במשחק נגד מכבי ת"א הבאתי כדורים, התוצאה הייתה 1:1".

האזינו לפודקאסט עם ג'ניה ברקמן:

"העונה יש איצטדיון חדש, בנו את הקבוצה לעלייה, הביאו שחקנים בכירים", מספר ברקמן על הקבוצה הנוכחית, "לא הייתה הצהרה, אלא התחברנו בזכות שני מחנות אימון. זה התחיל טוב בגביע הטוטו עם הזכייה, זה היה התואר הראשון בתולדות המועדון. זה לא הלך לנו בקלות, במחזור הראשון ניצחנו רק בדקה ה-92, אבל ניצחנו בשלושת המשחקים הראשונים. הבנתי שאנחנו קבוצה טובה ונביא כוח הרתעה. אנחנו בנויים טוב. החיזוק בינואר היה מאוד משמעותי (איתן וולבלום, דובב גבאי ומוטי מלכה), זה עזר לנו ללכת עד הסוף. פגרת הקורונה עצרה לנו רצף, חזרנו לא טוב ואני שמח שהתגברנו על זה וחזרנו למסלול".

ירון הוכנבוים בנה את הקבוצה על ההגנה שכללה שלושה בלמים: ברקמן, ליעד אלמליח הותיק ודויד אקווה, שהגיע בהשאלה ממכבי חיפה. "ברגע שאתה לא סופג זה נותן ביטחון לקבוצה. לא סתם אנחנו במקום השני בליגה בכיבוש שערים. המטרה של ירון הייתה שהקבוצה תהיה גבוהה וזה יסייע במצבים הנייחים ובאמת חלק מהמשחקים ניצחנו בגלל זה", הסביר הבלם. ברקמן הוא אחד משישה שחקני בית שהיו משמעותיים בעונה של נוף הגליל, אך היה שם גם בימים הפחות טובים: "עברתי במועדון הזה הכל מהכל והייתי גם בתחתית. המגרש היה על הפנים, רק חיפשנו מתי יהיו משחקי חוץ כדי לא לשחק בבית. כיום יש תנאים שלא נופלים ממספר מועדונים בליגת העל. אני מגיע היום לכל אימון ראשון, פותח את האיצטדיון".

לפני שנתיים נוף הגליל פספסה עליית ליגה בתוספת הזמן להפועל כפ"ס. זו הייתה הפעם הראשונה שברקמן עזב את הקבוצה וסייע לאותה כפ"ס להעפיל על חשבון קבוצת נעוריו לליגה הבכירה. הקיץ הוא שב למועדון לאחר שנתיים בכפ"ס: "אם כפ"ס היתה רוצה שאשאר, הייתי נשאר שם. בקיץ נוף הגליל לא הייתה האופציה הראשונה שלי. רציתי להישאר בליגת העל לאחר עונה בכורה די טובה, במיוחד כשרוב העונה שיחקתי לא בתפקיד שלי אלא כקשר האחורי. האופציות בליגת העל לא היו אטרקטיביות, אז הגיע הטלפון מגיל ברעם והוא אמר לי: 'אתה תשחק רק אצלי'. נתנו לי להבין שתיבנה קבוצה טובה. ראש העיר רונן פלוט חיכה להודעה מגיל ברעם ששבתי לקבוצה. הוא העביר מסרים דרך גיל שהוא רצה שאחזור".

ברקמן סומן כבר בגיל צעיר כפוטנציאל. הוא אף יצא למבחנים בהפועל פ"ת כששיחקה בליגת העל, אך לא זכה לחוזה וראה כיצד חבריו, ירדן כהן, מוטי מלכה, בן תורג'מן, בן ביטון ואורן ביטון עושים את הקפיצה לליגת העל. "המטרה שלי אף פעם לא הייתה להיות תקוע בליגה הלאומית. סימנו אותי כפוטנציאל, אבל הדברים לא יצאו לפועל. בתקופה שלי לא האמינו בשחקנים צעירים, בשונה מהיום. לקחת בלם מהליגה הלאומית שרב הזמן מתמודד בקרבות תחתית ובקבוצה שסופגת הרבה שערים.... זה מוריד ממך. גם כשהגעתי לליגת העל עם כפ"ס, המטרה שלי הייתה להישאר בליגת העל ולא לשוב ללאומית, אבל אני לא זה שמחליט, יש למעלה קב"ה והוא מכוון את הכל. כנראה שהוא ידע לאן להכווין אותי. אני מאמין שאגיע לליגת העל ושם אשאר".

לא הרבה יודעים, אבל ג'ניה שינה לפני מספר שנים את שמו ליונתן לאחר "הארה" שקיבל: "לא מכירים אותי בשם יונתן, כולם קוראים לי ברקמן. במעבר בין נוער לבוגרים עברתי נס בחיים שלי, הייתי על סף פרישה מכדורגל. עברתי במשך שנה בתי חולים וניתוחים. בנוער נפצעתי בכליה באחד האימונים, ספגתי מכה בכליה והמעטפת התפוצצה, כתוצאה מכך גם הכליה נפגעה. היה לי דימום פנימי ונוצר לי שטף דם בבטן, כל הרופאים שבדקו אותי אמרו לי שאשכח מכדורגל, הייתי על סף חיים עם כליה אחת. ביום אחד הכל היה בסדר ואז הבנתי שיש בורא עולם. אחד הרופאים אמר לי ולאבי: 'הבן שלך לא יכול לשחק כדורגל, הדבר היחיד שהוא יכול לשחק זה שחמט'. יש לי קעקוע של מגרש כדורגל וחייל של שחמט עליו". מאז, אגב, ברקמן התקרב לדת ומנהל אורח חיים מסורתי.

את השינוי הגדול בקריירה שלו עשה אצל ירון הוכנבוים, ששינה לו עמדה: "אם לא ירון הוכנבוים, אני לא משחק בבוגרים של נוף הגליל. הוא הפך אותי מקשר אחורי לבלם. יש לו נקודת זכות מאוד גדולה בקריירה שלי, הוא כל הזמן נתן לי את הביטחון. הוא חלק משמעותי בקריירה שלי". ברקמן גם זוכה לליווי צמוד מאביו, שדואג להשמיע את קולו ביציעים בצעקות: "ג'ניה גלבוי" (ברוסית: תנגח): "אבא שלי הולך איתי לכל מקום. בשנה שעברה, כשניצחתי עם כפ"ס את מכבי חיפה בסמי עופר, הוא היה שם איתי". הרבה לפני שהוא חלם על ליגת העל, חייו של ברקמן היו יכולים ללכת לכיוונים אחרים לחלוטין: "גדלתי בסיביר. כשכאן אנשים בוכים על מינוס עשר מעלות, אני באתי ממינוס ארבעים. הייתי בתחרויות דמקה בתור ילד. ההורים שלי שלחו אותי לחוג ג'ודו. אצלנו במשפחה כולם היו ספורטאים, אנחנו שבעה אחים. אי אפשר ללמוד לנגן על כינור בבית כזה".

ברקמן התייחס גם לכשלון של הפועל כפ"ס, שויתרה על שירותיו: "אני חושב שבכפ"ס היו יותר מדי דיבורים ממעשים, זה פוגע בכל מקום. עדיף לעבוד קשה ובשקט ושההצלחה תעשה את הרעש. התאכזבתי שלא השאירו אותי שם. הייתי איתם בעליית ליגה והייתי חלק מההישארות בעונה השנייה. אמרו לי ששם אני שחקן בית ושמו אותי במשבצת עם עומר פדידה, שהוא הסמל של כפ"ס. במאני טיים הם השאירו אותי בסוף והציעו לי מה שיש, אז הבנתי שדיבורים וכדורגל לא הולך ביחד. אני יודע שעמיר תורג'מן מאוד רצה אותי ממש עד הרגע האחרון. הוא התקשר אליי גם ביום שחתמתי בנוף הגליל, ההחלטה הגיעה מלמעלה. רציתי שיראו אכפתיות, שלא יזלזלו".

ומה בנוגע לעונה הבאה? ברקמן אופטימי: "נוף הגליל זה מועדון צנוע שמבין את מקומו, הוא יפלס את מקומו לאט לאט ולא יקפוץ מעל הפופיק. תהיה התעניינות בקבוצה, יש לה גב כלכלי, יש סגל שחקנים טוב, יש שלד לעונה הבאה. עם כמה חיזוקים אפשר לעשות משהו יפה".