כדורגל הוא משחק אכזרי. 92 דקות ו-57 שניות נבחרת הנוער היתה טובה בהרבה משבדיה והחמיצה בלי סוף. שניות לפני הבאזר הכל התפוצץ לנו בפנים, השבדים כבשו בהזדמנות הראשונה שלהם במשחק ואספו שלוש נקודות שלא באמת הגיעו להם. המשמעות עבור ישראל: ההעפלה לשלב העילית לא הובטחה, ותוכרע ביום שני במשחק מול אוקראינה.
אחרי ה-1:2 הדחוק על בולגריה, נדמה היה שלישראל מחכה אתגר יותר גדול מול הסקנדינבים, אבל דווקא מולם זה היה בעיקר משחק חד צדדי. נבחרת הנוער שלטה, תקפה, לחצה והגיעה להמון הזדמנויות, אבל הכדור פשוט לא נכנס - פעם במשקוף, פעם בקורה, ועוד לא מעט החמצות של המסגרת. אומרים שבכדורגל מי שלא כובש סופג, וזו היתה דוגמא מושלמת. שבדיה יצאה להתקפה נדירה, ההגנה חלמה ואישפרה לוויקטור נורדין להכניע את גלזר. 0:1 לשבדיה, שהשאיר את אלי אוחנה המון על הדשא.
ועדיין, לא נעים אבל לא נורא. עם כמה שהפסד הזה כואב, הוא לא חרץ את דינה של נבחרת הנוער. ביום שני היא תתמודד מול אוקראינה כשניצחון יבטיח לה את הכרטיס לשלב העילית (ממנו מעפילים לטורניר הגמר). גם תיקו עשוי להספיק כדי להעלות. מעבר לכך, אפשר בהחלט להחמיא ליכולת של הנבחרת, שנראתה מצוין, הציגה משחק מהיר והתקפי וכאמור גם הגיעה לאינספור הזדמנויות. כל מה שהיה חסר זה כדור אחד ברשת.
הנבחרת צריכה את הקהל גם מול אוקראינה (אתר ההתאחדות)
מהלך המשחק
החבורה של אלי אוחנה נראיתה טוב במחצית הראשונה והגיעה למספר מצבים ליד השער השבדי, אבל הרשת לא זזה. המצב הטוב ביותר הגיע בדקה ה-39, אז שון וייסמן היה חייב להציב את ישראל ביתרון. חלוץ מכבי חיפה קיבל הזדמנות גדולה אחרי הדיפה גרועה של השוער האורח, אבל לא בעט מספיק חזק ואיפשר לשוער להדוף פעם נוספת. 5 דקות אחרי פתיחת המחצית השניה, השוער השבדי כבר נכנע לנגיחה המצוינת של דן גלזר, אלא שהכדור ננעץ במשקוף. חוסר מזל לנבחרת.
הנבחרת ניסתה, ושוב ניסתה, אבל קללת השער לא הוסרה, כשגם מבצע אישי נהדר של ערן ביטון לא הסתיימה בשער. השופט הוסיף 3 דקות, ישראל יצאה קדימה והפקירה את ההגנה. מתפרצת של השבדים הסתיימה עם בעיטה שטוחה של ויקטור נורדין לפינה הימנית של עומרי גלזר. המשחק אפילו לא חודש, 0:1 לשבדיה בניגוד למהלך המשחק.
הרכב נבחרת הנוער: עומרי גלזר; עידן כהן, נטע לביא, מור פחימה, גיא אביב; דן גלזר, ערן ביטון, רז מאיר, מתן חוזז; שון ויסמן, ליאור אינברום.
איפה הבושה? שערורייה בכניסה לאיצטדיון
כ-2,500 צופים, מרביתם משפחות, סידרו חגיגה יפה ביציעים, אבל הדרך לתוך תחומי האיצטדיון בנתניה היתה לא פחות מסיוט. ככל הנראה הערכה לא נכונה של ההתאחדות ומנהלי האיצטדיון בנוגע לכמות הצופים הצפויה הביאה להחלטה לפתוח רק שער כניסה אחד, בו נאלצו להידחק כל אוהדי הנבחרת, בהם לא מעט ילדים.
אחד ההורים העיד כי הוא וילדיו הגיעו כ-10 דקות לפני תחילת המשחק אבל ישבו על הכיסא ביציע רק בדקה ה-20 בעקבות הצפיפות בשער. אוהדים אחרים העידו כי בקשתם לפתוח שערים נוספים נענתה תחילה בשלילה ורק לאחר שהתעצם הבלאגן, ניאותה חברת האבטחה לפתוח עוד שערי כניסה.
תגובת ההתאחדות לכדורגל: "פתיחת השערים נעשית בהתאם להגעת הקהל. מכיוון שמדובר במשחק בו הכניסה היא חינם, לא ניתן היה להיות מתואמים מראש למספר האוהדים שיגיעו ולכן, ככל שהגיעו אוהדים, נפתחו יותר שערים. בסה"כ נפתחו שני שערים חיצוניים ועוד ארבעה פנימיים והכנסת האוהדים הייתה זריזה ומהירה". [עידו גור]