מבחינת אווירת הספורט, תחושת ההישגיות, השאיפה למצוינות ואפילו האדרנלין, זה מרגיש כמו להיכנס לכפר אולימפי. מבחינת אנרגיות של מקום שמח, אסתטי ומזמין, זה דומה לביקור ב"דיסנילנד". אלה בערך התחושות שליוו אותי כשנכנסתי בשערי הקמפוס העולמי של נייקי שברחוב באוורמן דרייב. המקום נקרא על שם בוגר אוניברסיטת אורגון, מאמן האתלטיקה האולימפי ומייסד התאגיד הזה יחד עם פיל נייט, לפני קצת פחות מ-50 שנה.
בקמפוס אתה לא רק נוגע פיסית בספורט, אלא גם עובר דרך מחוזות ההיסטוריה שלו, התרבות ודרך החיים של הדבר הזה שרובנו אוהבים לעסוק ולצפות בו. שערי ה-headquarters נפתחו רשמית ביוני 1990 והוא משתרע היום על פני שטח של 35 מגרשי פוטבול ומכיל 17 מבנים אדירים המשתלבים בסביבה טבעית של צמחיה ואגמים קטנים. וכך קיבלתי הזדמנות לבקר במפקדה - מרכז העצבים, אם תרצו, של היכן שהאקשן האמיתי מתרחש.
הכניסה לבניין המרכזי גבוהה ומרשימה. כשמרימים את הראש רואים את הפסל המפוסק המפורסם של מייקל ג'ורדן, שהוא לא רק אלוהי הכדורסל אלא גם מי שהיה ועודנו המותג המסחרי מספר 1 של החברה. אולם הכדורסל ע"ש בו ג'קסון, הבניין המרכזי ע"ש טייגר וודס ופסל הברונזה של רונלדו הברזילאי, עם מתחם הכדורגל הקרוי על שמו, הם רק חלק מההכלאה בין המוזיאונים ומעבדות הספורט הפזורים בשטח.
המגזין Fast Company הכתיר את נייקי כחברה מספר אחת בעולם בחדשנות, כשהיא משאירה מאחוריה תאגידי ענק כמו "גוגל", "אמזון", "פורד", "קוקה קולה" ועוד. ולא בכדי. מונחים כמו ביומכניזם, פיסיולוגיה והנדסה הן חלק מהטרמינולוגיה היום-יומית של העובדים בקמפוס. ציוד חדשני דוגמת הדמיות תלת-מימדיות, אסיפת מידע ממוחשבת וניתוחה מספקים את הבסיס להמצאות ולחידושים בתחום. אתלטים נבחנים בסביבה מלאכותית וטבעית ובשילוב הנתונים ניתן להגיע לתוצאות שמטרתן הסופית היא אחת: שיפור יכולות הספורטאי.
לקראת אירועי הספורט הגדולים הבאים עלינו לטובה בקייצים הקרובים, במעבדות הקמפוס מנסים לדמות את הטמפרטורה החמה בריו דה ז'ניירו ואת הקור שבסוצ'י, רוסיה - הכל על מנת לייצר את תנאי מזג האוויר בהם יתחרו האתלטים האולימפיים. השאיפה היא להגיע למוצרים שיורידו את טמפרטורת הגוף ויפחיתו את בזבוז האנרגיה שלו כך שיוכל להתאמן חזק ולאורך זמן רב יותר. במעבדות אחרות מצלמות סופר-מהירות בתגובתן (שמגיעות למאות פריימים בשניה) אוספות נתוני וידאו שמאפשרים למדענים להבין ברמה המיקרוסקופית איך נעל מתפקדת ואיך תוכל לשרת את האתלט באופן מקסימלי.
"המטרה שלנו היא לגרום לאתלטים להגיע לשיא הפוטנציאל שלהם", כך נאם לפנינו מנכ"ל החברה העולמית מרק פארקר. "המצאה היא לא על מנת למצוא בהכרח משהו חדש, אלא לייצר מוצר טוב יותר כשהמטרה נועדה לפתור בעיה. אנחנו מאמינים שהכנה נאותה יוצרת הזדמנות. אנחנו מסתכלים על אתלטיות פוטנציאלית".
עוד הוסיף פארקר: "גוף האדם הוא באמת תופעה מדהימה. עצמות גוף האדם חזקות פי ארבע מבטון, 25 אחוזים מעצמות גופנו נמצאים ברגליים, לב האדם פועם 40 מיליון פעמים בשנה והטבע נותן לנו את החידושים האולטימטיביים ומשפיע על המעצבים בכל יום. אנחנו לומדים איך בנוי גופנו ופשוט אובססיביים לגבי יכולותיו".
מלברון, קובי ודוראנט דרך סרינה, שראפובה ורוג'ר ועד לטייגר וניימאר, שבאים אחת לכמה זמן לקמפוס על מנת שיימצא עבורם האיבזור האולטימטיבי - ולמרות שלעתים התאמות הביגוד מיוחדות לאותם ספורטאי עילית - ברוב רובם של המקרים אין הבדל בין המוצרים שמסופקים לגדולי הספורטאים של דורנו לבין אלה שנשלחים לשוק.
ואני? כמו אל באנדי מהסדרה האלמותית "נשואים פלוס", שהשיג 4 טצ'דאונים במשחק פוטבול תיכונים אחד, רק רציתי לשחזר את אותו הדאנק שהצלחתי לעשות כשחקן נבחרת בית הספר "בליך" באותו משחק אימון נגד "אורט טכניקום". זה הכל. לחזור 23 שנה בזמן, מה כבר ביקשתי?
אז דאנק לא יצא לי מזה, אבל תחושה שאפשר להשיג באמצעות שיפורים טכנולוגיים, על אדמת "דיסנילנד", רגע של נחת ותחושה אמיתית של ספורטאי אולימפי - את זה כן חוויתי. "היי, בראיינט, שמור עליי רגע… תראה איך אני שם לך על הראש שתיים קלות…".