את הראשון בדצמבר 2012, לא ישכח אף אדם בקנזס סיטי. ג'ובן בלצ'ר, אחד משחקני ההגנה של קבוצת הפוטבול בעיר, רצח את חברתו בביתם המשותף. אז, עם רמות אלכוהול גבוהות מאוד בדמו, לקח את מכונית הבנטלי שלו ונסע למגרש האימונים של המועדון, במטרה לסיים שם גם את חייו שלו. הג'נרל מנג'ר, המאמן ושחקן נוסף של קנזס ניסו למנוע זאת, אבל לשווא - בלצ'ר ירה לעצמו בראש ונתן פרופורציות חדשות וטראגיות במיוחד לעונה הרעה ביותר בהיסטוריה של הקנזס סיטי צ'יפס.
למרות הניצחון ההירואי שהגיע יום לאחר הרצח וההתאבדות של בלצ'ר, קנזס סיטי גמרה את העונה עם מאזן של שני ניצחונות ו-14 הפסדים, וקיבלה את התואר הלא המחמיא של הקבוצה הגרועה ביותר ב-NFL בשנת 2012. האוהדים המיואשים הקימו אירגון בשם "הצילו את הצ'יפס שלנו", לבשו שחור למשחקי הקבוצה, ושכרו מטוס שיחוג מעל האצטדיון הביתי בימי המשחקים עם השלט: "החזירו את התקווה, פטרו את פיולי" (הג'נרל מנג'ר).
כיום, נכון ל-17 בנובמבר 2013 ואחרי תשעה שבועות של משחקים, אותה נמושה מקנזס סיטי, היא הקבוצה היחידה ב-NFL ללא הפסד. סיפור סינדרלה שכזה, לא ראו בקנזס מאז דורותי. המהפך שעבר על הצ'יפס הוא כמעט בלתי נתפס, אבל במקביל, הוא יכול ללמד מועדוני ספורט רבים ברחבי הגלובוס, ולא רק בפוטבול, שגם עונה אחת רעה ככל שתהיה, היא לא סוף העולם. העונה שאחרי היא המבחן האמיתי.
קלארק האנט, הבעלים והמנכ"ל של קנזס סיטי, הבין שחייבים לעשות מהפכה של ממש. ב-31 בדצמבר 2012, פוטר המאמן רומאו קרנל, חמישה ימים לאחר מכן חתם במועדון אנדי ריד הוותיק, שבדיוק קיבל מכתב פיטורים בעצמו מפילדלפיה אחרי 14 שנים לא רעות בכלל כמאמן הראשי של האיגלס. באותו יום סקוט פיולי, הג'נרל מנג'ר שנוא נפשם של האוהדים, הלך הביתה. ריד הפך להיות הסמכות העליונה בעניינים המקצועיים, כשהוא מדווח רק לאדם אחד, הבעלים האנט, ולא לג'נרל המנג'ר החדש, שאחראי בעיקר על העניינים האישיים בתוך המערכת.
ריד. התחיל מחדש (gettyimages)
לאחר השינוי במבנה הניהולי, התחילה העבודה על המגרש - אלכס סמית', שנפלט מסן פרנסיסקו בעקבות הפריצה של קולין קאפרניק, קיבל את המקום כקוורטרבק המוביל של קנזס סיטי. אריק פישר, הבחירה הראשונה בדראפט, הגיע כדי לעזור לסמית' לעבור את המשחק בשלום. עם עוד בורג פה ועוד בורג שם, נוצר מערך התקפה משופר עבור קנזס סיטי, ובעיקר עבור הראנינג בק המצוין שלה ג'מאל צ'ארלס.
אבל נכון להיום, סיפור ההצלחה של קנזס סיטי הוא תוצר ישיר של היכולת ההגנתית שלה. הצ'יפס סופגים בסך הכל 12 נקודות בממוצע למשחק, הממוצע הכי נמוך בליגה. בנוסף הם מובילים את הליגה ביצירת איבודים ופאמבלים עם עשרים ושלושה, כאשר שבעה מהם הובילו לטאצ'דאון – הנתון הזה הוא שמסביר לנו את התמונה המלאה: אצל קנזס סיטי, הכל מתחיל ונגמר בהגנה.
כפי שכבר ציינתי, לקנזס סיטי מאזן של תשעה ניצחונות מול אפס הפסדים, אבל עדיין אף אחד לא לוקח אותה ברצינות. אלכס סמית' לא נחשב לקוורטרבק שיכול להביא קבוצה רחוק מדי בפלייאוף, יש חוסר בווייד רסיבר דומיננטי, והסייגים וסימני השאלה נובעים בעיקר מכך שהניצחונות של הצ'יפס הגיעו כולם נגד קבוצות עם מאזן שלילי. אבל הלילה עומדת קנזס סיטי בפני המבחן הרציני ביותר שלה העונה - פייטון מאנינג וההתקפה הרצחנית של דנבר ברונקוס.
סמית'. נפלט מהניינרס, חוגג בצ'יפס (gettyimages)
אחרי תשעה שבועות, לדנבר הפסד אחד בלבד והתקפה ששמה על הלוח 41.2 נקודות בממוצע למשחק. רק לשם ההשוואה, לקבוצת ההתקפה השנייה בטיבה בליגה, ניו אורלינס, יש 29.4 נקודות בממוצע למשחק. דנבר משחקת השנה בליגה משלה, ולמרות ההפסד לאינדיאנפוליס והפציעה הטורדנית בקרסול של פייטון, היא עדיין נחשבת לקבוצה החזקה ב-NFL.
מאז 1970 והמיזוג בין ה-NFL ל-AFL, לא הגיעו שתי קבוצות עם כמות הפסדים מועטה כל כך, למפגש ישיר בשלב כה מתקדם של השנה - זהו משחק העונה של הפוטבול האמריקאי, ובעיקר משחק העונה של הצ'יפס. אחריו נוכל לקבל אינדיקציה אמיתית לגבי השאיפות של הקבוצה הזאת, ונבין כנראה האם סיפורים מהאגדות יש גם בקנזס, ולא רק בארץ עוץ.
המבחן של הצ'יפס. מאנינג (gettyimages)