ועכשיו לתחזית: הימורי אבי מלר לליגה האנגלית

הליגה האנגלית נפתחת, ואבי מלר מהמר: יונייטד הכי מרתקת, הרכש של ליברפול איכותי וצ'לסי עם קיץ משעמם וציפיות גבוהות. וגם: כך תיראה הטבלה ומי יהיה שחקן העונה?

אבי מלר
אבי מלר  07.08.15 - 16:15
קיין, סטרלינג, הזאר ובנטקה. מי יתעלה? (GETTYIMAGES)
קיין, סטרלינג, הזאר ובנטקה. מי יתעלה? (GETTYIMAGES)
תחילת כתבה

אם הליגה האנגלית היתה מוכרעת העונה על פי מידת העניין שמעוררות כרגע הקבוצות שלה, מנצ'סטר יונייטד היתה לוקחת אליפות בהליכה. למעשה, השדים האדומים יכולים לזכות כרגע בגביע העולם לעניין וסקרנות. תהליך השיקום שעוברת יונייטד הקיץ תחת ידיו של לואיס ואן חאל הוא בעת ובעונה אחת גם אינטנסיבי וגם מסתורי. מה יהיה בעל משמעות גדולה יותר – הוויתור על שירותי רדאמל פלקאו, אנחל די מריה ורובין ואן פרסי – אחד מגדולי שחקני הפרמיירליג מאז ומעולם – או הבאת לימוזינה של כשרונות מוכחים (בסטיאן שויינשטייגר, ממפיס דפאיי, סרחיו רומרו) ופוטנציאליים (מורגן שניידרלין, מתיאה דרמיאן)? ומכיוון שאיש לא יכול לנבא בביטחון את המסלול בו תצעד המהפכה באולד טראפורד - מה גם שההחתמה החשובה ביותר של ואן חאל יכולה להיות דווקא הבאה (פדרו? הארי קיין?) – מנצ'סטר יונייטד הנוכחית היא תעלומה מרתקת בהתהוות. הנסיכה שמחד גיסא יכולה להפוך למלכה הנוצצת של הנשף, אך מאידך לגמור את הלילה בתוך שק שינה על המדרכה.

ועכשיו למקום השני. מתוך רצון להמשיך הפעם את הסקירה האנגלית שלפני הרמת המסך לאו דווקא לפי שושלת היוחסין או טבלת הסיכויים, כי אם על פי העניין המירבי שמייצרות 20 המתמודדות עוד לפני שכדור רשמי אחד נבעט, אני בוחר להטיל את הזרקור על ליברפול. רק מקום שישי אשתקד בעונה כואבת ומאכזבת שהסתיימה במפלה כבדה באצטדיון בריטניה אצל סטוק סיטי, 6:1. כמה עגום להיפרד כך מסטיבן ג'רארד, סמל ואגדה, וכמה מעיקה ומציקה היתה כמה שבועות לאחר מכן הפרידה מאחד ממעניקי האמונה העתידית באנפילד, ראחים סטרלינג. גם 49 מיליון הפאונד שנכנסו לקופה תמורתו, לא ממש מסוגלים לסלק את העננה והחששות.

אבל ברנדן רוג'רס, שהישארותו במשרה היא הפתעה מסויימת, עשה הקיץ את מסע הרכש האיכותי ביותר בליגה. גם אשתקד, בקיץ שאחרי אובדן הסיכוי המצוין לאליפות במעידה בלתי מובנת במחזורים האחרונים,  הגיבה ליברפול על אובדן לואיס סוארס הפנטסטי, במצעד של שחקני רכש ללא הבדל דת, גזע ומין. הכמות באה לכפר על האיכות, לפחות כך זה נראה כאשר האדומים דשדשו בפתיחת העונה מהגרועות בתולדותיהם, ולא ראו שכר בעמלם של פלופים דוגמת  מריו באלוטלי, דייאן לוברן, לזאר מרקוביץ' וריקי למברט.

גם הפעם לא בחל רוג'רס בכמות. אבל מתקבל הרושם שהבחירה בשבעה מוסקטרים טריים היתה הרבה יותר מושכלת. האופי והניסיון של ג'יימס מילנר במרכז השדה, הכדורגל הטכני, מהיר ויעיל (38 בישולים בארבע עונות בבונדסליגה) של רוברטו פירמינו הברזילאי בחוד. הפיזיות והסקןררריות של כריסטיאן בנטקה בשפיץ. התוספות המרעננות של האנגלי הבינלאומי נתניאל קליין באגף ימין של ההגנה (במקום גלן ג'ונסון המושמץ לא תמיד בצדק) ועם דני אינגס, אנגלי נוסף מבטיח מאוד (בן 22, 11 שערי פרמייר במדי היורדת ברנלי). אם דניאל סטארידג' המחונן לא ייפצע יותר מדי, ושחקנים צעירים ומבטיחים כמו ג'ורדון איבה יתפתחו ויתרמו, יכול להיות שבאנפילד תוקם העונה מדינת ההצלחות. מה שיכול להכשיל קריאת תגר אמיתית על תואר הוא החלק האחורי שעדיין נותר לא עקבי ורך משהו. מכל מקום, הגורל העיוור נתן לליברפול הזדמנות פיקנטית להשאיר את הטראומה מאחור ולהצביע על עידן חדש. במחזור הפתיחה היא מתארחת אצל... סטוק סיטי.

מנצ'סטר סיטי וארסנל מתחרות ראש בראש על המקום השלישי בדירוג הסקרנות. סיטי לוקחת בפוטו פיניש בגלל הרכישה של סטרלינג מליברפול, ואולי גם בעטיה של ההישארות של מנואל פלגריני בתפקיד המנג'ר, ככל הנראה החלטה שינקה מהרצון להמתין עונה אחת לפפ גווארדיולה ועד אז לא לטלטל את המערכת.

מבט חודר בסגל של סיטי, בעומק הברק והספסל שלה, אמור להוביל למסקנה שהיא הפייבוריטית הבכירה לשטוף ולסחוף את הליגה. אלא שהסיטיזנס לא בדיוק נוהגים לממש את סך חלקיהם, ועדיין תלויים יותר מכל בצד המיטה עליו התעוררו בבוקר המשחק סרחיו אגארו ויאיא טורה. הצירוף של סטרלינג מבטיח חוויה חדשה. אין ספק שעל הנייר הוא תוספת תוססת ואולי אולטימטיבית. אבל סיטי הפכה פגיעה יותר בעורף, בו לא ממש התחזקה כראוי, למרות הכירסום ביכולתו של וינסנט קומפאני והגיל הספורטיבי המופלג של מרטין דמיקליס.

ואולי תכנית העל של המנג'ר הצ'יליאני היא להתגבר על חסכים בהגנה בעזרת עוד דגש על קישור וחוד בלתי ניתנים לעצירה. לשם כך הוא הביא את פביאן דלף, הקשר האחורי האנגלי הבינלאומי הצעיר והמעולה מאסטון וילה,  ואם בנוסף לכך יקרמו השמועות הנוכחיות עור וגידים והסיטיזנס ישימו ידם גם על קווין דה בראונה הבלגי, זה יהיה מהלך משנה משחק.

ארסנל מרתקת מהסיבות הרגילות. ארסן ונגר עדיין מאמן אותה. החיזוק שהוא מביא עדיין נראה קמצני ועקשני. סימני השאלה סביבה עדיין רבים (יבוא עוד חלוץ? בלם?). הפציעות מנטרלות (ג'ק ווילשייר שוב ייעדר זמן ממושך. לא סתם הדביקו לו אוהדי התותחנים את הכינוי .JACK WHEEL CHAIR אבל למשוואה נכנסות גם שתי זכיות רצופות בגביע וניצחון אופי מצוין על צ'לסי במגן הקהילה.

ארסנל רוצה כתר ראשון זה תריסר שנים. אז מה יעשה את ההבדל? מה או מי יגרום לה להתחיל עונה ברגל ימין ולא רק לסיימה?  אם אליפות מתחילה בדיפנס, אז העורף שלה עדיין פגיע ולא מוצק דיו, אלא אם כן יסתבר הרכש היחיד שלה בינתיים, פטר צ'ך הכביר, יפתור את כל או רוב הבעיות מאחור. אם זה מה שיקרה – צ'ך יהיה כדורגלן העונה וז'וזה מוריניו (שלא הסכים למכור אותו לארסנל) יעזוב את סטמפורד ברידג' תוך כדי ירי בליסטראות מכונן לעבר רומן אברמוביץ'.

כי האמת היא שמתוך הגדולות והמועמדות של הכדורגל האנגלי, צ'לסי הכי פחות מעניינת. למעשה האלופה משעממת. יותר בהתנהלותה מאשר במשחקה השבלוני ומשובח כאחת. מוריניו היה ונותר זרז העניין הגדול שלה, וכנראה היחיד. אולי באמת הוא עסוק השכם והערב במלאכת יצירת הפרובוקציות, הציטוטים והכותרות, כדי לכפר על חוסר העניין של מועדונו, קבוצתו ושחקניו. השיעמום הזה נובע מכך שהחל מהקיץ שעבר יצר המנג'ר הפורטוגלי במערב לונדון מפלצת אימתנית של כדורגל עם פוטנציאל אדיר להצלחה בכל החזיתות. צ'לסי היא קבוצה מפוארת המשלבת בין האופי (ראמירז) והיופי (וויליאן). בין היעיל (נמניה מאטיץ')  לפעיל (אוסקר), הנאמנות (ג'ון טרי) והאמנות (אדן הזאר), הזיעה (ברניסלב איבאנוביץ') וההברקה (ברניסלב איבאנוביץ'), הליטוש (ססק פברגאס) והכיבוש (דייגו קוסטה). זאת אף הסיבה שבקיץ הזה הוסיף מוריניו לסגל רק את רדאמל פלקאו ואסמיר בגוביץ'. יש לו צוות רב גוני ומיומן שגובש כבר, ואמור להסיר בסופו של דבר כל התנגדות מיריבים אחרים באנגליה.

15 הנציגות הנותרות החונכות את העונה מחולקות לקטגוריות רחבות יותר של עניין. בראשונה נמצאות ניוקאסל יונייטד, ווסטהאם יונייטד ולסטר סיטי, שהחליפו בקיץ מאמנים. שלושת המינויים החדשים מסקרנים במידה. סטיב מקלארן, האיש והמטריה, הגיע לסט.ג'יימס פארק אחרי שבנה קבוצה נפלאה בדרבי קאונטי אך כשל במשימת ההעפלה לפרמיירליג. עליו מוטל לשקם הריסות של מועדון, וזו לו מטאפורה. המגפייז היו הקבוצה הגרועה באנגליה בחצי העונה האחרונה, וניצלו בעור שיניהם. יכול להיות שמקלארן, שעשה מלאכה מעולה במידלסברו וטוונטה אנסחדה, הוא מה שהג'ורדיס צריכים כדי להסדיר את הנשימה.

ווסטהאם הביאה את סלאבן ביליץ' הקרואטי במקום סם אלרדייס. איזה שינוי. הרוקיסט הסטייליסטי ובעל התואר בכלכלה, במקום החנון המצוי. אבל סגל הפטישים לא מראה סימנים רבים מדי לאופטימיות, אלא אם הרכש של הרוקי ביליץ' - פדרו אוביאנג, דימיטרי פאייה ואנגלו אוגבונה – יתאקלם במהירות ובאיכות בלתי צפויה.

לסטר סיטי פיטרה את נייג'ל פירסון, טיפוס תובעני, לעומתי ושנוי במחלוקת אבל מי שהיה מועמד לתואר מנג'ר העונה אחרי שהציל את השועלים מירידה נגד כל הסיכויים, ומינתה תחתיו את... קלאודיו ראניירי. כן, כן, הראניירי הזה, השם הנרדף ללוזר בכדורגל העולמי, האיש שגופתו המדממת הושלכה מהפרתנון באתונה אחרי ההפסד של יוון לאיי פארו. מכירים מינוי יותר ביזארי ומעניין מזה?

ווטפורד פותחת את סעיף העולות החדשות משום שהיא קוראת תגר גם על הקטגוריה הקודמת. גם עולה וגם מנג'ר חדש. במקום סלאבישה יוקאנוביץ'  (HOORAY), בא הספרדי קיקה סאנצ'ז פלורס, שהחליף את כל הקבוצה. 11 שחקני רכש חדשים נחתו כבר בויקארג' רואד, ומי שיכול לשקלל ולחזות את ההרכב, היכולת והסיכויים של הצרעות,  ימונה בסוף העונה למפקד חיל המודיעין.

נוריץ' סיטי חוזרת בצדק לליגה אחרי עונת העדרות, והרבה עיניים יילטשו אצלה למלאכה של אחד המנג'רים העולים ומוערכים בבריטניה, אלכס ניל הסקוטי, בגיל 34 המאמן הצעיר ביותר בפרמיירליג. אדי האו מבוגר מניל רק בשלוש שנים, אבל הוא יוביל העונה את הסינדרלה האמיתית, בורנמות. לראשונה ב-125 שנות תולדותיהם הצטרפו הדובדבנים מחוף אנגליה הדרומי אל חוג הסילון, ובתקציב שפוי (בעזרת איש עסקים רוסי נחבא אל הכלים) ורכישות ותיקות וצנועות (סילבן דסטאן, ארתור בורוץ'), יסתמכו על אותו שלד שהדהים ועינג את הצ'מפיונשיפ.

האם יש מישהי בליגה העליונה המסוגלת לטרוף את הקלפים של הגדולות ולהצטרף למירוץ האליפות, ליגת האלופות? התשובה היא כנראה שלילית. הכסף והמסורת חזקים מדי. אבל אולי הקרב על אירופה, כלומר הליגה האירופית, יביא בכנפיו כמה מאבקים מרעננים. קריסטל פאלאס וסטוק סיטי הן המועמדות שלי לעשות קצת רעש בכיוון הזה. פאלאס כבר התחילה במלאכה עם מינוי אלן פארדיו באמצע עונה שעברה, והרכישה של יוהאן קאבאיי, הבינלאומי הצרפתי, גם תזניק אותה וגם מעידה על מניותיה הגואות. בסטוק סיטי ממשיך מרק יוז להוסיף לבנים צבעוניות לבניין מוצק. בויאן קרקיץ' כשיר, איברהים אפלאי ומרקו ואן חינקל שנוספו, עשויים להפוך את ה-POTTERS לסיבה חדשה להגיע למגרשים. אפילו עם גלן ג'ונסון.

טוטנהאם ואברטון נראות כרגע כמועמדות בכירות לעוד עונה מאכזבת. כמעט ללא דם חדש מהותי, עם בעיות מחץ רציניות להחריד, גם התרנגולים וגם הטופיס יתחבקו בעיגול האמצע אם הם יצליחו לעבור את החצי (העליון) ולהתברג במאבק על ייצוג ביבשת.

שתי הנציגות של בירמינגהאם, ווסט ברומיץ' שאימצה חלשורותיה את הפליט ריקי למברט, ואסטון וילה שבעידן שאחרי בנטקה, לא אמורות להצית שום דימיון, והצלחה עבורן תהיה להימנע ממערבולת מאבקי הירידה. נותרנו עם הס'מכיות – סאות’המפטון, סנדרלנד, סוואנזי. אחרי פתיחה סנסציונית לקריירה של רונלד קומאן עם הסיינטס, נרשמת באצטדיון סט. מארי נסיגה שלא תאיים על ההישרדות, אבל תצמצם את סאות’המפטון למקום אדיש באמצע. אלא אם ג'ורדי קלאסי, הרכש מפיינורד, יתגלה כעוד בינגו של המאמן ההולנדי. ואם כבר מדברים על אלו, הרי שדיק אדבוקט התפטר ולבסוף חזר בו והסכים להדריך את סנדרלנד, לדעת הפרשנים מועמדת בכירה לירידה. אבל אדבוקט לא ילד, והחתולים השחורים בהנהגתו עוד עשויים להפתיע לטובה (מקום 13-15) בעזרת קניות ערמומיות כמו יונס קאבול (צרפת), סבסטיאן קואטס (אורוגוואי), אדם מתיוס (וויילס) ובעיקר ז'רמיין לנס (הולנד).

וכך שמורה שירת הברבור לברבורים של סוואנזי. גארי מונק (מי?) בן ה-36, שהפך מעוזרו של מיכאל לאודרופ למנג'ר האלמוני ביותר בפלאנטה, זכה בעיטור מאמן העונה אשתקד. סוואנזי שלו סיימה במקום ה-8 וזה אחרי שמכרה את הסקורר וילפריד בוני למנצ'סטר סיטי. מונק השיג את החלוץ המחליף שלו הקיץ: אנדרה איו, חלוץ מארסיי והבן של אדי פלה, בהעברה חופשית. אם יתברר גם העונה שמונק הוא הממולח והמוצלח שבמנג'רים, הוא יגיע בקרוב רחוק. אם העסק יקרוס הפעם, זו עלולה להיות באמת שירת הברבור שלו. רגע, שירת הברבור כבר כתבתי קודם לכן. בוא נסיים במשחק מילים מקורי: אם העסק יקרוס הפעם, מונק עלול לגמור כנזיר.

תחזית
1. מנצ'סטר סיטי
2. צ'לסי
3. מנצ'סטר יונייטד
4. ארסנל
5. ליברפול
6. קריסטל פאלאס
7. טוטנהאם
8. סטוק סיטי
9. סאותהמפטון
10. אברטון
11. סוואנזי
12. ניוקאסל יונייטד
13. ווסטהאם יונייטד
14. ווסט ברומיץ'
15. סנדרלנד
16. אסטון וילה
17. נוריץ' סיטי
18. בורנמות
19. ווטפורד
20. לסטר סיטי   

כדורגלן העונה: סרחיו אגוארו (סיטי)
פלופ העונה: רדאמל פלקאו (צ'לסי)
המפוטר הראשון: קיקה פלורס (ווטפורד)
תגלית העונה: ג'ורדון איבה (
ליברפול)  
גביע אנגלי: מנצ'סטר יונייטד
גביע הליגה:
ליברפול