האיש הנכון. במקום הנכון? קלופ בליברפול

מוחצן, חדשן, טקטיקן נועז ונואם מזהיר. על פניו נראה שיורגן קלופ מתאים לליברפול כמו המילים והלחן של "לעולם לא תצעדי לבד". האם זה באמת כך? אבי מלר מחפש תשובות

אבי מלר
אבי מלר  09.10.15 - 18:30
תחילת כתבה

יורגן קלופ או יורגן פלופ, זו השאלה. על פניו המאמן הגרמני של בורוסיה דורטמונד ומיינץ לשעבר, מתאים לאנפילד כמו המילים והלחן של "לעולם לא תצעדי לבד". קלופ מלך הקופ. הרי זהו בדיוק האב-טיפוס של הטיפוס שאוהדי ליברפול מייחלים לו בדיוק כמו שאוהדי דורטמונד סגדו לו: מוחצן, ססגוני, למדן וידען בלתי נלאה, חדשן, טקטיקן נועז עד מהפכן, נואם מזהיר, ודמות אקסטרווגנטית-ראוותנית – מינוח שאפשר גם לתרגם אותו ל"פסיכי עם קבלות ו/או "משוגע מחמד".

אבל קלופ בן ה-48 הוא גם מאמן בשר ודם שמצד אחד יכול להיות מביא הבשורה, אך מאידך גיסא יצטרך לצעוד בדרך סלולת מוקשים ומהמורות, שגם אנשים טובים לפניו כשלו בה. ברנדן רוג'רס, למשל. המנג'ר הצפון אירי שקלופ נכנס לנעליו היה במרחק מעידה אחת של סטיבן ג'רארד מתואר אליפות ראוי. בזמן ההוא, לפני שנה ומחצה בלבד, רוג'רס היה עדיין האיש הנכון בזמן הנכון, בעל הפוטנציאל שהחזיר את ליברפול לליגת האלופות, ומסוגל ככל הנראה להשיב עטרת כתר ליושנה.

ואז.... WHAT A DIFFERENCE A SUMMER MAKES. אכן, הבעיה הראשונה והגדולה ביותר של יורגן קלופ היא שהוא צריך לבנות את ליברפול החדשה שלו בלי סטיבי ג'י, לואיס סוארס וראחים סטרלינג. אפשר להדביק את החץ ללוח ולסמן סביבו את המטרה כמו שכולם עושים כרגע לרוג'רס (ללא טקטיקה, ללא עקביות, ללא מחליפים הולמים), אבל אי אפשר לקחת ממנו את שלושת עמודי התווך של הבניין החדש ולשאול הכיצד זה שהוא לא הופך מיד לגורד שחקים. תראו מה קורה ליובנטוס העונה בלי קרלוס טבס, ארתורו וידאל ואנדראה פירלו. אז מה, פתאום מסימיליאנו אלגרי, שזכה בדאבל והוביל את יובה לגמר האלופות בעונת הבכורה שלו בטורינו, שכח לאמן?

קלופ מכיר את המשוואה הזו. הוא הרים את עוף החול של דורטמונד מאשפתות תוך אימונים אינטנסיביים ומפרכים (פעמיים ביום), שינוי השיטה (תנועה ושמירה על כל המגרש), וירידה כמעט אובססיבית לפרטים הקטנים (שם נמצא גם אלוהי הכדורגל), וזכה בשתי אליפויות, דאבל אחד (2012), וסגנות אירופית – אבל החגיגה הלכה, דעכה וגוועה (הכל יחסי כמובן)  בשתי העונות שאחרי, גם ובעיקר משום שדורטמונד איבדה בזה אחר זה את שני האסים של חבילת הקלפים התוססת שלה – מריו גצה (2013) ורוברט לבנדובסקי (2014).

למטבע הזה יש גם צד מעודד. כמו שתומאס טוכל שהחליף את קלופ בקיץ אמון כרגע על הרהביליטציה של בורוסיה דורטמונד, ובינתיים עושה מלאכתו בכבוד רב תוך שינויי סגל מינימליים (עדנאן ינוזאי, גונסאלו קסטרו) – כך גם קלופ מבין (ואכן הכריז) שהוא חייב בראש ובראשונה לשדרג ולמקסם את התוצרת של המצאי הקיים באנפילד, לא לחפש מציאות בשוק של ינואר (ממילא אין), ועם החיילים האלה ללכת למלחמה על מקום בליגת האלופות (TOP FOUR).

זו משימה אפשרית בהחלט אבל לא פשוטה כלל ועיקר. אפשרית כי ליברפול כבר הוציאה בשלוש העונות החולפות כמעט 300 מיליון פאונד על רכש, ולמרות פספוסים מהדהדים (לזאר מרקוביץ', מריו באלוטלי, פאביו בוריני, ריקי למברט, טיאגו לורי), עומד לרשותה כיום סגל טוב ורב גוני. האם הוורסטיליות והיכולת הפוטנציאלית יכולים להפוך את הטוב לטוב מאוד? למצוין? את התשובה הזו יצטרך לספק קלופ, אבל חובה להדגיש שעל הנייר השלד הליברפולי -  הכולל כשרונות ברוכים ובחלקם מאוד מנוסים (וחלקם הגדול אף מאוד מתאים למורשת ולסגנון האנגלים) כמו פיליפה קוטיניו, כריסטיאן בנטקה, דניאל סטארידג', ג'ורדן הנדרסון, אדם ללאנה, ג'ו אלן, ג'יימס מילנר, נתניאל קליין, אלברטו מורנו, חוסה אנריקה, ג'ו גומז, ג'ון פלאנגן, רוברטו פירמינו וג'ורדן אייב – הוא בהחלט בסיס מוצק לקריאת תגר. לפחות על המקום הרביעי.

אבל המשימה מסובכת יותר מאשר הסכום התיאורטי של כל חלקי הפאזל, כי המקום העשירי בו נמצאת ליברפול כרגע בטבלה – עם 50% הצלחה בלבד – הוא עדות אילמת לכך שהבחורים הטובים באדום לא העבירו את הסחורה. לדעת ההנהלה באנפילד הסיבה היא ככל הנראה אובדן הדרך, המהות  והסמכות של המנג'ר, שלא השכיל לדחוף אותם אל הקצה הנישא ורם של יכולתם. אבל מה אם יתברר כמאמר הבריטים שההוכחה היא בפודינג – כלומר שמה שיצא מהתנור של רוג'רס הוא מה שיש? ושעם הצוות הזה לא ניתן ממש לקנות במכולת האקסקלוסיבית של ליגת האלופות? והרי רוג'רס נבעט וקלופ הוצנח כבר בתום שמונה מחזורים בלבד, כדי להביא את התוצאות (צ'מפיונס ליג) מייד העונה. סבלנות לא תהיה שם. לא אצל ההנהלהו לא אצל האוהדים.

מה שמשחיז עוד הבדל ומגביה עוד משוכה בדרך הרעפים האדומים של המאמן הגרמני. עם כל הכבוד לבונדסליגה הנפלאה, בדורטמונד נאלץ קלופ להתמודד עם יריבה קבועה, חזקה, עשירה אחת בלבד – באיירן מינכן. האפלת על הבווארים – גברת על כל השאר. בפרמיירליג הוא רק מרים את הראש ומגלה שמנצ'סטר סיטי, מנצ'סטר יונייטד, ארסנל וצ'לסי השתלטו כבר מזמן דרך קבע על רוב המדפים בסופרמרקט האנגלי של הליגה והצ'מפיונס ליג, והן יומרניות לא פחות, ומנוסות ועשירות שבעתיים. העושר והעקביות ההישגית אף מעניקים להן יתרון ברור במשיכת כשרונות בכירים לשורותיהן. כדי שקלופ יוכל להתחרות בהן – ליברפול שלו צריכה להמריא לליגת האלופות, לתארים ולחוג הסילון על בסיס סדיר, לא צ'ארטר.

אם הפירסומים אמינים, וקלופ אכן השיג מההנהלה האדומה (בית ההשקעות האמריקני (FENWAY SPORTS GROUP חוזה בו מועברת אליו בלעדית ההגמוניה על בחירת רכש למועדון – על רוג'רס נכפו מספר שחקנים בניגוד לדעתו או ללא התייעצות עימו – הרי שהוא גם הוכיח שהוא קרא והבין את החומר, וגם עשה צעד חשוב מאין כמוהו בפירוק מטעני צד בנתיב העקלקל שמעבר לפינה. כי אחרי ככלות הכל והתמונה, מתי בפעם האחרונה הגיע לליברפול מישהו עם תכנית סדורה ומבטיחה, המלווה בכמות כזו של ידע, יצר, ותשוקה לוהטת, שמתקבל הרושם שהותאמו בדיוק לתכונות המועדון, האצטדיון ולהפך.

לכן דומה שאם יש מישהו המסוגל כיום לתת את ההשראה, להחדיר את המוטיבציה והאמונה, להצית את הדשא והלבבות, לבנות תשתית, ללמד, להכתיב וליישם דרך חדשה, להציב יעדים ולעמוד בהם – זה חייב להיות קלופ. זה עדיין לא מבטיח לו ולאדומים דבר וחצי דבר, אבל ההימור על המטורף עם הקבלות בהחלט במקום, בהחלט מובן.