הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

חמד: "לא חושב על חזרה, אני בליגה הטובה בעולם"

רגע לפני טירוף חג המולד בפרמייר ליג, החלוץ הישראלי של ברייטון רוצה להמשיך לעשות חיל: "ברקוביץ', בניון ורביבו גרמו לי למחשבות אחרות. הראש שלי פה, מקווה שזה יימשך עוד הרבה שנים". מאמנו כריס יוטון: "הוא תורם הרבה". האוהדים: "רוצים שהוא יישאר"

יואב בורוביץ' ועופר פרוסנר, ברייטון  26.12.17 - 13:32
חמד. "אין מקום להשוואה" (getty)
חמד. "אין מקום להשוואה" (getty)

תגיות: ליגה אנגלית

תחילת כתבה

הוא אמנם ירוק, אבל אין בפרמייר ליג קבוצה ירוקה. הוא גם כחול לבן, וקבוצה כזו דווקא יש. ברייטון אנד הוב אלביון משחקת בצבעי מדינת ישראל, וביום שבת האחרון אצטדיון "אמריקן אקספרס" היה נראה כמו בחגיגת יום העצמאות שלנו. אלא שהייתה זו חגיגה קצת שונה. ה-Festive Period. מה שהאנגלים מכנים - התקופה החגיגית.

השבועיים האלה של חג המולד, הבוקסינג דיי, הסילבסטר וכל מה שלפניהם ואחריהם היא סיבה למסיבה אחת גדולה של האי הבריטי ושל הפרמייר ליג בפרט. העיר ברייטון בהחלט ידעה להתמרק לכבוד התקופה החגיגית עם משחק ביתי ביום שבת האחרון נגד ווטפורד. ה"שחפים" (Seagulls) אמנם ניצחו רק 0:1 קטן, אבל שיחקו מצוין והיו שווים ניצחון גדול בהרבה. תומר חמד, החלוץ הישראלי בן ה-30, אמנם בישל שער אחד אבל יכול היה בקלות לכבוש עוד שניים-שלושה.

שלוש הנקודות שסייעו לברייטון לעלות למקום ה-12 היוקרתי (מבין 20 קבוצות) לקבוצה שרק השנה עלתה לראשונה לפרמייר ליג לאחר היעדרות מהליגה הבכירה של קרוב לארבעה עשורים, גרמה ל-30 וחצי אלף האוהדים שמילאו כל כיסא באצטדיון הנפלא והחדש להרגיש מה זה טוב. גם חמד הרגיש נהדר. למרות ההחמצות, הוא נתן משחק משובח למדי שגרר מחמאות מצד המאמן כריס יוטון ("חמד התאמץ ותרם הרבה למרות שלא כבש"), הפרשן של תכנית הטלוויזיה האגדית Match of the Day ("אי אפשר להגיד שתומר חמד לא נתן את כל כולו והשאיר הכל על המגרש") וגם מצד האוהדים ("חמד תמיד משחק עם המון מוטיבציה למען הקבוצה. זה נכון שאנחנו צריכים עוד חלוץ אבל אנחנו מעריכים את חמד וכמובן רוצים שהוא יישאר").

חמד שיחק כחלוץ בודד למרות שגלן מארי, החלוץ השני, כבר כבש חמישה שערים (הכי הרבה בקבוצה) בעיקר בתקופה בה חמד נעדר בגלל הרחקה ושיחק פחות. ועדיין, יוטון בחר לתת את הקרדיט לחמד, שהוחלף על ידי מארי רק בדקה ה-87 לקול תשואות האוהדים. "החמצות זה חלק מהמשחק", מסביר חמד, "אני שמח שאני מגיע למצבים ומחטיא מאשר לא מגיע בכלל. כמובן שהייתי שמח לסיים עם גול בנוסף לבישול שלי אבל ברור שגם כשאני לא מבקיע אני משמעותי ועוזר לקבוצה גם כשאני לא מבקיע, אז אתה יודע - אני רגוע. הגול לא בא היום, הוא יבוא פעמיים במשחק הבא. זה מה שאני מאמין. אם אני אמשיך ככה להגיע למצבים ולעבוד כמו היום אז גם הגולים ימשיכו להגיע".

"מה שחשוב לי", הוא מוסיף, "זה שהראיתי שוב שאפשר לסמוך עלי. אפשר לתת לי את חולצת ההרכב. מאז ההרחקה שבאה משום מקום, החלוץ השני (מארי- י"ב) לקח את ההזדמנות, הבקיע שערים, הקבוצה הייתה בתקופה טובה, הייתי צריך לחכות בסבלנות, לעבוד כמו שצריך ולהיות מוכן. ידעתי שההזדמנות שלי תחזור. חיכיתי בסבלנות, עבדתי כמו מקצוען, ועכשיו כשהקבוצה נכנסה לתקופה פחות טובה באופן טבעי קיבלתי את ההזדמנות".

זה שקיבלת את הקרדיט להיות חלוץ בודד זו הבעת אמון מאוד חזקה של המאמן.
"כן, בסופו של דבר התחלתי את העונה טוב. ראו שאני מספיק טוב לליגה הזאת ויכול להוביל את הקבוצה. באה משום מקום ההרחקה, כמו שאמרתי, הייתי צריך לשבת בצד, לחכות, והיה לי חשוב עכשיו שוב בהזדמנות הראשונה להראות לכולם שמה שהיה בתחילת השנה לא היה מקרי ושאני יכול להיות החלוץ המרכזי, ואפשר לסמוך עלי. הניצחון מאוד חשוב כמובן לקבוצה וגם לי באופן אישי".

באנגליה התפרסם כי ברייטון קרובה מאוד לצרף את החלוץ הצעיר של סלטיק, הצרפתי מוסה דמבלה, תמורת 18 מיליון ליש"ט, סכום שיא לרכישה של השחפים; מה שיקשה עוד יותר על חמד לתקוע יתד בהרכב. "אין כזה דבר כאן מקום בטוח בהרכב", הוא אומר, "וגם ברור לי שעוד שחקנים יקבלו הזדמנות בתקופה הזו ומעבר, אבל אני הארכתי את החוזה בברייטון עד לסוף העונה הבאה. כרגע הראש שלי רק בברייטון ואני מקווה שזה יימשך כך עוד הרבה שנים".

עד לפני כמה חודשים עוד התפרסמו ידיעות בארץ שחמד קרוב לחזרה למכבי חיפה או למכבי תל אביב. החלוץ אינו מכחיש את עצם זה שפנו אליו או לנציגיו, אך מבחינתו לא קיימת - וגם לא ממש הייתה קיימת - כזו אפשרות. "אני בליגה הכי טובה בעולם ואי אפשר להשוות אותה לשום ליגה אחרת. לא בפיזיות ולא באתגרים של הכדורגל. מה שקורה כאן מסביב לכדורגל, כמו שאתם יכולים לראות, נותן אפילו יותר כוח ומוטיבציה להמשיך כאן. אז ברור שאני לא חושב על חזרה לארץ. תמיד הייתה המחשבה לסיים את הקריירה בארץ אבל מה שקרה לברקוביץ', בניון ורביבו גורם לי למחשבות שניות גם בעניין הזה. אם לא הייתה להם את החוויה השלילית הזו של לסיים את הקריירה בארץ אז לא הייתי חושב פעמיים. אבל בוא נאמר שעד שאני אקבל את ההחלטה הזו עוד יעברו הרבה שנים".

בינתיים, כל מה שנותר לו זה להמשיך לעשות את מה שהוא יודע לעשות: להילחם על כר הדשא, לשחק עם כוח ותשוקה ולנסות לכבוש שערים בראש וגם ברגל - כל הדברים האלה הם מה שהביאו אותו מאחי נצרת ומכבי הרצליה לפסגת הכדורגל העולמי. "שמע, אני יודע שגם מרחוק זה נראה 'וואו' מה שקורה כאן, אבל רק מי שמגיע ממש לכאן מבין עד כמה זה גדול ושאי אפשר להשוות את זה לשום דבר אחד. בטח שלא בתקופת חג המולד, כשכולם ממש בטירוף על כדורגל".