אני ואפסי לא עוד: על פרידה ידועה מראש

הדבר המפתיע היחיד סביב פיטורי מוריניו ממנצ'סטר יונייטד הוא העיתוי. המיוחד החזיק מעמד למרות שתחת הנהגתו היא נראתה כמו הצל האפל של הירח. וגם: על האחריות של הנהלת השדים בכישלון, התפקיד ההיסטורי של ליברפול והעתיד של הפורטוגלי. מלר מסכם

אבי מלר
אבי מלר  18.12.18 - 15:13
תחילת כתבה

הדבר המפתיע היחיד סביב פיטורי ז'וזה מוריניו ממנצ'סטר יונייטד הבוקר (שלישי), הוא העיתוי. לא העובדה שהוא פוטר ימים ספורים לפני בהלת חג המולד והשנה האזרחית החדשה, אלא הסיבה לכך שהוא הצליח לשרוד בתפקיד כל כך הרבה, אחרי שכבר מזמן מזמן, כמו שאומרים האנגלים, הוא OVERSTAYED HIS WELCOME.

שנתיים וחצי בלבד ניהל מוריניו את העניינים באולד טראפורד, אבל חרף הזמן הקצר יחסית הזה, היו כבר לאורך הדרך צמתים רבים בהם דומה היה שהמוצא הטבעי הוא בעיטתו אל מחוץ למערכת. אבל מוריניו שרד את הכדורגל הדלוח, את הביקורות הפומביות החצופות והמתנשאות שלו על שחקנים והנהלה, את ההדחה מליגת האלופות אשתקד בבית מול סביליה שאחריה הוא זלזל והקטין את ההיסטוריה של יונייטד למימדי קרקעית תוך שהוא מרומם את תולדותיו הפרטיים לשמיים.

מוריניו נשאר בתפקיד למרות שלא היה מוכן לקבל קמצוץ של ביקורת, שניסה להטות את כל האחריות ממנו והלאה למרות שהוא זה שהוציא 400 מיליון פאונד על רכש. הוא התעמת עם שחקנים בכירים, איבד אמון של רבים, שיטה בשחקניו ולא מצא שיטה,  יצר אווירת טינה  במועדון, וייאוש אדיש או אדישות מייאשת אצל האוהדים. הוא החזיק מעמד למרות שעל הדרך הוא גם עשה הכל להחריב את הזיקה והמסורת של הקבוצה שבעבר שמה דגש על הסגנון היצירתי, ההתקפי והבידורי של מועדון הפאר מנצ'סטר יונייטד גם בימים קשים, ואילו תחת הנהגתו נראתה כמו הצל האפל של הירח.

לכל אלו נוסף הטוויסט המדהים ביותר בעלילה: לא זו בלבד שהפורטוגלי שרד את כל המהמורות והמשוכות הללו, הוא אף קיבל לפתע, באמצע הקדנציה הבינונית והבעייתית, מתנה יקרת ערך ובלתי נתפסת: הארכת חוזה בו נותרה שנה ומחצה, לעוד שנה (עד 2020) עם אופציה לשנה נוספת. זה קרה בינואר לפני 11 חודשים. לא היתה לזה סיבה טובה נראית לעין. זו היתה  החלטה כלכלית מופרכת שעלתה בסופו של דבר להנהלה בסביבות 25 מיליון פאונד – מחיר הפיצויים שמוריניו מקבל עכשיו עם עזיבתו. אבל בעיקר היה זה טירוף מערכות מקצועי: מה בוער להאריך חוזה למנג'ר שבכל יום שלו במועדון עד אז רק הלכה תדמיתו והתכרסמה, והפוטנציאל שלו ספג מהלומה אחר מהלומה חדשות לבקרים.

לכן בוועדת החקירה המתכנסת לסכם את 30 החודשים של מוריניו באולד טראפורד, יש מקום גם להסיט את האש מן "המיוחד" לאלו שמינו אותו. הנהלת מנצ'סטר יונייטד נחשפה בתקופה הזו במערומיה. לא רק השגיאה שבמינוי (אחרי אזהרות אינספור באשר לאישיותו של מוריניו שלא עולה בקנה אחד עם האתוס של המועדון), המשכורת האסטרונומית (מוערכת ב-15 מיליון ליש"ט לעונה) והגחמה ההזויה שבהארכת החוזה, אלא גם ההסכמה שבשתיקה עם ההצהרות של המאמן על כך שאינו מקבל את השחקנים שהוא רוצה. כמו שאמר גארי נוויל: "זו זכותה של ההנהלה. אבל להחלטה שלה ללכת נגד הבחירה של המנג'ר שלה, למרות שיש בידה אמצעים פיננסיים הולמים, יש השלכות חמורות. כמאמן – זה גומר אותך".

אז למוריניו יש איפוא תירוץ או שניים קבילים. הוא עצמו הרגיש כנראה מושלך לכלבים. אבל עדיין, ז'וזה מוריניו של לפני עשור או שניים היה מסתכל למצב העגום הזה בעיניים, ועושה מהלימון לימונדה. במקום זאת הוא עשה חמוצים. התיסכול והמרירות נשאו אותו למחוזות העימות והלעומתיות, האני ואפסי עוד. מהנגיף הידוע הזה שלו הוא לא הצליח הפעם להרפא, אבל כושר השרידות שלו גרם לספקות באשר לרצון ויכולת של הנהלה אימפוטנטית ממילא להניף את החרב.

ליברפול שמה לתופעה הזו קץ. היריבה הגדולה ביותר של השדים האדומים זכתה השבוע בניצחון היסטורי כפול. 1:3 משכנע ומביס על המגרש אחרי 8 משחקים בהם לא גברה על יונייטד, ובעיטה אחת אדירה ששיגרה את מוריניו לחפש לעצמו מזור מתחלואיו בקליניקה אחרת. אבל האמת היא כמובן שליברפול עשתה ליונייטד טובה גדולה כשתרמה כך לסוף מתבקש ונכסף כל כך (של האוהדים וכל מי שהמועדון יקר לו) לעידן מוריניו.

הפערים שנחשפו ב-90 הדקות באנפילד היו כה תהומיים, שכבר אי אפשר היה לכסותם עם עוד תמיכה, תקווה ו/או שינוי קוסמטי. ליברפול הפשיטה את ז'וזה מוריניו עירום ועריה במרכז אחת הבמות הגדולות של מקדשי הכדורגל העולמי. משם, הבינו אפילו הוודוורדים והגלייזרים הזחוחים, אין עוד מקום לסבלנות ולהמתנה. דרוש מבצע הצלה, יעלה כמה שיעלה. אגב, ההודעה על מינוי מאמן זמני בלבד עד סוף העונה, מצביעה גם על כך שביונייטד הבינו את עומק הנזק הבלתי ניתן לתיקון במחי שינוי פרסונלי אחד. זוהי עונה פיננסית. המטרה היא להתחיל את היציאה מהמצולות, בכדי לבחון בקור רוח מי יהיה הקברניט ההולם למלאכת שיקום, אוברול, ריסטארט החל מהקיץ הבא.

ומוריניו? מה איתו? לכאורה הרי איבד המאמן הזה את רוב האשראי שלו –  שני תארים הוא בכל זאת נושא באמתחתו – והשיח סביבו הוא של HAS BEEN. אבל לא הייתי ממהר להספידו. עולם הכדורגל החומרני של ימינו היוצר גיבורים נוסח מוריניו, מתקשה להתנהג ברציונליות מקצועית אחרי שהציב אותם בפסגה. זכרון התקשורת והעסקנים קצר. מוריניו הרי פוטר מצ'לסי בדיוק לפני 3 שנים, ובמקום חופשה ארוכה או גלות בבלקבורן רוברס או חטאפה – הוא נחטאפה בידי יונייטד. גם הפעם אל תמהרו לסתום עליו את הגולל. הוא עוד יפציע לנו מתישהו במועדון בכיר, ושוב נשמע מכל עבר כי מדובר בצ'אנס האחרון שלו לשקם קריירה מוכתמת. זה יהיה קשה במיוחד, כי הכתם של מנצ'סטר יונייטד לא יירד בשום כביסה.

הדפס