אמיליאנו סאלה לא בדיוק ענה על ההגדרה הפיקנטרית של כדורגלן "מיוחד". הוא לא גדל בעוני בשכונת מצוקה, לא חבק בסיפור חיים קורע לב וגם לא סיפק כותרות צהובות ורומנים לוהטים. אמיליו היה הבן של השכן, בחור רגיל למדי. הוא לא סבל מבעיות גדילה ולא נולד כנצר למשפחת כדורגלנים מיוחסת. אמיליאנו לא ניחן בכישרון יוצא דופן או מהירות אדירה, גם לא בשליטה עוצרת נשימה בכדור. למרות הכל, סאלה הגשים את חלומו של כל ילד והפך לכדורגלן שמפרנס בכבוד את עצמו ואת משפחתו בזכות הדבר שהכי אהב בעולם. הוא עשה זאת בזכות הקרבה אדירה והשקעה בלתי נגמרת שהזניקה אותו עד לשמיים. עד לסוף המר.
"חשוב לי להיות חלוץ טוב, פחות מעניין אותי להיות חלוץ מוכר", סיפר סאלה ל-So foot הצרפתי. ואכן, מיום היוולדו החלוץ העדיף להישאר הרחק מאור הזרקורים. הוא נולד בצ'ולולו, עיירה קטנה במחוז סנטה פה למשפחה ארגנטינאית ממוצעת ממעמד הביניים, אביו הוסאריו שעבד מצאת החמה ועד לצאת הנשמה בתור נהג משאית. אימו מרסדס שעבדה בניקיון בתים ואחיו ואחותו הקטנים שגם הם גדלו לאותו מעגל של עבודת כפיים.
"בגיל מסוים בשל קושי בפרנסתו של אבי, עברנו לפרוגרסו, עיירה קטנה שמונה 3,000 תושבים. כולם מכירים את כולם ולכולם יש מה לומר. כשקיבלתי בגיל 15 את ההצעה לעבור לצרפת הפעילו מכבש לחצים אדיר על אימי שלא תיתן לי לטוס. זה שבר אותה". סיפר סאלה על התקופה שבה עזב את הקן החם. קשה לדמיין ילד בגיל כה צעיר עוזב את את ארצו, מולדתו ואת בית הוריו. אבל אמיליו עשה זאת, למרות שלא ידע צרפתית, למרות שהיה קשור בחבל הטבור לאימו היקרה, הוא ידע שרק עבודה קשה ונחישות יעזרו לו להגשים את חלומו, יעזרו לו להפוך לכדורגלן מצליח שמפרנס את משפחתו.
וויסאם בן יידר מקדיש לסאלה שער (getty, Aitor-Alcalde)
מכל אותם ציטוטים שקראתי על סאלה מאז הטרגדיה הנוראית, ישנו אחד שממחיש בצורה מושלמת את אופיו חסר הפשרות: "כשאני רוצה משהו אשיג אותו, אני לוחם, אני לא אוהב להפסיד, אני עובד קשה בכל יום. אי אפשר לגדול בצורה אחרת כשאתה נולד לאימא כמו שלי. היא לעולם לא אמרה לנו לא, גם כשלא היה לה מה לתת, היא נלחמה בשיניים שלא יחסר לנו דבר, היא לימדה אותי מזה להילחם באמת".
וסאלה נלחם, נלחם כמו שד על כל כדור, הוא צפה יום אחרי יום בקטעי וידאו של אליל נעוריו - גבריאל באטיסטוטה, ושינן כל תנועה, כל פס וכל בעיטה. לבסוף "סאלגול" עשה זאת, למרות כל הקשיים בדרך, למרות ששמע הרבה פעמים "לא" במהלך הקריירה. אמיליאנו טיפס צעד אחר צעד, שלב אחרי שלב והעונה אחרי פתיחה מופלאה שכללה 12 שערים מתוך 16 משחקים במדי נאנט, חתם בשורות קארדיף תמורת 18 מיליון יורו והפך לשחקן היקר בתולדות המועדון. הילד מסנטה פה הגשים את חלומו, משפחתו לא תצטרך עוד לדאוג לפרנסה.
אמיליאנו לא היה כדורגלן שיגרתי, כזה שאוהב לצאת ולחגוג. הוא העדיף להישאר בביתו ולקרוא ספרי פילוסופיה יפנית או לראות את הסרט על יומן המסע של צ'ה גווארה: "ראיתי את הסרט הזה 5 או 6 פעמים, גם אני עזבתי את הבית בגיל צעיר והתחלתי במסע. הייתי רוצה ללמוד תרבויות ושפות. הכרתי הרבה שחקנים אפריקאים בצרפת, זה תמיד ריתק אותי". השבוע, הגיע יומו המאושר בחייו של החלוץ הנפלא. יום שלאחר מכן הפך ליום מקולל שייחרט בזיכרונה של משפחת סאלה לעד. מסעו של אמיליו הגיע לקיצו עמוק במצולות הים.
על זרועו של סאלגול קועקע הפתגם: "Siempre a la altura de la victoria" (תמיד למעלה, עד לניצחון). אמיליו אכן הגיע עד למעלה, עד לניצחון, עד לסוף המר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק של "סיפור על כדור"
סאלה, שחקן די רגיל אך מיוחד (getty, Cardiff City FC)