הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

הממלכה שלו: על הכישרון הישראלי שלא הכרתם

מוסר העבודה הנדיר, האימונים בשלג והמודל לחיקוי המפתיע. אמיר אריאלי מככב בנוער של ברנסלי, משחק גם במילואים ויאריך בקרוב חוזה. אז למה בנבחרת מתעלמים ממנו?

סהר דיין
סהר דיין  06.03.21 - 10:00
תחילת כתבה

החלום של כל כדורגלן ישראלי הוא לצאת לחו"ל ולהצליח בליגה בכירה. המסלול הרגיל של מעבר דרך הקבוצות הגדולות השתנה בשנים האחרונות ויותר ויותר שחקנים הופכים לליגיונרים עוד לפני שהם הופכים לכוכבים בליגת העל. אבל כמה עשו את זה בגיל 16 וחצי? ועוד לאנגליה? אז הנה אחד שכבר משחק בהרכב קבוצות הנוער והמילואים של ברנסלי - אמיר אריאלי.

האימון בסופת השלגים והרגע ששינה את העונה
כדי להכיר את האופי של הבלם צריך לחזור לאחד האימונים של ברנסלי העונה. סופת שלגים, מינוס 5 מעלות, שריקת הסיום, כל השחקנים במקלחות ואריאלי מחזק את הרגל החלשה, עוד ועוד - במשך שעה.

"היה קפוא. עמדתי מול הקיר ופשוט בעטתי עליו. המאמן תפס אותי ואמר לי 'אמיר! מינוס 5 מעלות בחוץ. יש סופת שלגים ואתה עדיין עושה אקסטרות?!'", סיפר אריאלי לערוץ הספורט, "עניתי לו שמזג האוויר לא חשוב ואני צריך לשפר את המשחק שלי. הוא הסתכל עלי כמו משוגע, אבל הסכים שאמשיך. זה באמת לא הזיז לי כי אני במקום שאני אוהב עם הדבר שאני הכי אוהב - במגרש, עם הכדור".

ההתאקלמות באנגליה לא הייתה פשוטה. ילד בן 17, מדינה זרה, תחילתה של הקורונה, וללא דקת דשא בחצי השנה הראשונה. "בחודשיים הראשונים חיכיתי לאישור עבודה ולאחר מכן היה לי קשה להיכנס להרכב כי הקבוצה רצה והייתי מהשחקנים הצעירים. למרות זאת, המשכתי לעבוד קשה ולשמור על ההרגלים המקצועיים. ידעתי שהזדמנויות יגיעו. פשוט יש אנשים שלוקחים אותן ויש אנשים שלא", אמר אריאלי.

"אחרי חצי שנה היה לנו משחק נגד ברנלי בבית. פתחתי על הספסל, אחד הבלמים טעה ופיגרנו 3:0 במחצית. שתי דקות לפני השריקה המאמן אמר לי להתחמם והבנתי שזה הצ'אנס שלי. הייתי כל כך נרגש שאפילו לא הייתי צריך חימום. רק רציתי לעלות ולשחק. ידעתי להישאר רגוע, אני תמיד בטוח בעצמי וביכולות שלי. נתתי משחק מצוין, שנגמר בסוף 3:2, אבל מבחינתי ניצחתי 0:2. מאותו רגע, לא פספסתי אפילו דקה על הדשא".

המבחנים בבלקבורן והמשחקים מול הבוגרים
אריאלי גדל במחלקת הנוער של מכבי תל אביב ושיחק שם עד גיל 15 וחצי, לפני שעבר למכבי נתניה. אחרי שנה אצל היהלומים הבלם החסון (1.87), השלים את המעבר לאנגליה באמצעות סוכנו קלייב הרט. האחרון זיהה את הכשרון של אריאלי ולקח אותו תחת חסותו. זה התחיל במבחנים בבלקבורן והמשיך, כאמור, במעבר לברנסלי.

"כשהגעתי לבלקבורן הייתי בהלם, הכל היה נורא שונה. שמים לב הרבה יותר לדברים הקטנים", תיאר אריאלי את תקופתו הראשונית באנגליה, "לדוגמא, עוצמת הפס, לאיזה רגל הכדור הולך, ואיזה מידע אני יודע על השחקן שאני אמור לתת לו את המסירה. הייתי די טוב, אבל חסר ניסיון. פחות הבנתי את הדרישות, אני חושב שהרווחתי מזה וזה נתן לי הרבה. כשהגעתי לברנסלי היה לי כבר יותר ביטחון".

אריאלי, המתאפיין במשחק ראש מצוין ויכולת לשחק בשתי הרגליים, נחשב לשחקן בכיר בקבוצה שנמצאת במקום השלישי בליגת הנוער. רק ביום רביעי האחרון הוא חגג 18 ולמרות זאת רשם כבר 5 הופעות בקבוצת המילואים (Under 23). בקיץ הוא עתיד לחתום על הארכת חוזה במועדון.

"בעונה הבאה אני מתאר לעצמי שאפתח בקבוצת מילואים. אני מקווה להיות בהרכב ולהציג רמה מאוד גבוהה על בסיס קבוע", המשיך אריאלי, "זה מה שמבדיל בין שחקנים שמגיעים לטופ או לא, ההמשכיות. לשחק נגד שחקני בוגרים בגיל 24, ואחרי זה לחזור לשחק עם בני 17 זה עולם אחר, וזה נורא משפר".

"אריאלי סוס עבודה. לפעמים אני מתחנן אליו שינוח", סיפר סוכנו קלייב הרט, "אפילו כשהוא מגיע לחופשות בישראל, הוא כל הזמן מתאמן. הוא מאור מפוקס בכדורגל. אגב, הוא גם תלמיד חכם. אם לא האהבה לכדור הוא היה רופא".

סדר היום באקדמיה והשאלה הגדולה - זה לא מספיק לנבחרת הצעירה?
למרות ההצלחה באנגליה וההתמודדות השבועית עם חלק משחקני נבחרת אנגליה הצעירה, באופן תמוה מאוד הוא לא זומן לנבחרת ישראל. מלבד שלושה ימי אימון מרוכזים בהם נבחן, אף אחד מנציגי הנבחרת לא פנה אליו ודרש בשלומו של אחד מהליגיונרים הבודדים בגילאי הנוער. מה זה אומר על התנהלות הכדורגל שלנו? תשפטו בעצמכם.

בינתיים אריאלי צריך להתמודד עם קושי נוסף שכן בשמונת החודשים האחרונים הוא לא פגש את המשפחה שלו עקב נגיף הקורונה. "אני בחור חזק, יודע להסתגל, שואלים אותי הרבה על הקושי הזה. אבל כל עוד יש לי את הכדורגל, אני מסתדר", הוא מספר, "הוא עוזר לי להדחיק את הגעגוע. לגור לבד באנגליה ביגר אותי מאד ולימד אותי הרבה, רוב האנשים בגילי לא עוברים את זה".

והכדורגל אצלו הוא 24/7. שש פעמים בשבוע הוא מגיע לאקדמיה של ברנסלי ב-08:00 בבוקר, מתאמן בחדר כושר, אוכל, עושה אימון עם הקבוצה ולומד לימודי ספורט כחלק מהמלגה שקיבל מהרשויות באנגליה: "הנושאים משתנים, לפעמים זה קורס מאמנים קצר, ההיסטוריה של הכדורגל ונושאים פיזיולוגיים בגוף שלנו. הכל מסביב לספורט ולמקצוע". 

המודל לחיקוי של אריאלי הוא בלם לסטר ונבחרת אירלנד, ג'וני אוונס, שזכה בארבע אליפויות אנגליה עם מנצ'סטר יונייטד. "אני לומד ממנו הכי הרבה והוא הכי דומה לי בסגנון המשחק. ג'וני משחק עם שתי רגליים וזה יתרון גדול. מדובר בנכס למאמנים ואני עובד על זה קשה", הוא חותם.