הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

שד אדום: על ההתפרצות הגדולה באולד טראפורד

זה החל כהתנגדות שקטה נגד הנהלה מנותקת, התקדם לשנאה עם ההכרזה על הסופרליג, והפך למחאה אלימה. אוהדי מנצ'סטר יונייטד אמרו את דברם אמש, אך יתכן והלכו רחוק מדי

דניאל מקדאואל
דניאל מקדאואל  03.05.21 - 11:33
תחילת כתבה

זה ביעבע, הורגש באוויר, התנפח ואתמול (ראשון), זה התפוצץ. מחאת אוהדי מנצ'סטר יונייטד כנגד הנהלת המועדון בראשות משפחת גלייזר קפצה מדרגה וגלשה לפסים אלימים, מסוכנים, ונדליסטיים, אך יש שיאמרו הכרחיים. מה עומד מאחורי אחת הזעקות הגדולות שנשמעו מאוהדי כדורגל בשנים האחרונות?

"זו ההזדמנות הטובה ביותר מזה 16 שנים להיפטר מהגלייזרים", "נמאס לנו מהגלייזרים וממה שהם עושים למועדון", "הדרך היחידה בה נחזיר את יונייטד לאוהדים היא שהשליטה תהיה בידיים שלהם", אלו חלק מהקולות שנשמעו מפי אוהדי השדים האדומים בזמן ואחרי מחאת הענק שהתחוללה מבעד לכותלי אולד טראפורד.

הזעם של האוהדים האדומים לא החל אתמול. מעבר לאי היכולת לייצר הצלחות מקצועיות מאז הבור שהותיר אחריו אלכס פרגוסון ב-2013, השליטה האמריקאית במועדון פשוט לא עומדת בקנה אחד עם הערכים האנגלים. זה לא שיש דרך נכונה או לא נכונה, אלא מדובר בפער תרבותי שעושה רושם כגדול מדי לכדי גישור. משפחת גלייזר, המחזיקה בין היתר בקבוצת הפוטבול האמריקנית טמפה-ביי באקנירס מה-NFL מ-1995, מגיעה מעולם ספורטיבי שונה לחלוטין.

זווית ההסתכלות האמריקאית, לפיה מועדון ספורט מתנהל קודם כל כעסק כלכלי, רחוקה שנות אור מזו האנגלית. באי הבריטי יש משקל עצום למסורת, היסטוריה, סמלים, תרבות והיסטוריה, ומהמקום הזה אוהדי יונייטד מרגישים כי ההנהלה הנוכחית מנותקת לחלוטין. חשוב לומר, השיטה האמריקאית עובדת נפלא בארה"ב, הספורט במערב הרחוק משגשג, מניב ומספק הצגות וכוכבי על בקנה מידה עולמי. אך נראה כי הגלייזרים, ולא רק הם, לקחו את האידאולוגיה שלהם צעד אחד רחוק מדי מהקהל שלהם.

אחרי תקופה ארוכה של ניתוק בין הקהל להנהלה, הודיעה מנצ'סטר יונייטד יחד עם 11 מועדונים נוספים על הצטרפות לסופרליג האירופית. השיטה בליגה החדשה, לפיה רווחיי המועדונים והבידור להמונים הם בראש סדר העדיפויות, התאימה בדיוק להנהלת השדים האדומים. אך כצפוי, הקולות ביציעיי אולד טראפורד היו רחוקים מלקבל את רוע הגזרה בשל חוסר ההבנה העמוק כלפי מה שמניע אותם באמת.

מה הם רוצים?
אחד המונחים שחזרו על עצמם יותר מכל מחוץ לאולד טראפורד הוא "50+1". לא מדובר בתרגיל מתמטי פשוט או בצופן סודי, זוהי שיטת הניהול הגרמנית שנהוגה בקבוצות הבונדסליגה, ומזכירה מאוד את שיטת ה"סוסיוס" בריאל מדריד ובברצלונה. המטרה היא ברורה: להוריד את הכוח מהבעלים, ולהעביר את השליטה לידיי הקהל - 50+1%.

50% אחוזים, פלוס מניה אחת יוחזקו בידיי "חבריי המועדון", או הקהל, והאחוזים הנותרים הנוספים יורשו להיות בידיים פרטיות. השיטה הזו, אגב, לא תמיד מצליחה או שוויונית כפי שהיא נשמעת. על אף חלקם הגדול של האוהדים, מועדונים גדולים בעלי מסורת כמו שאלקה 04 או המבורג מצאו עצמם קורסים. במקביל, באיירן מינכן, בה 49% האחוזים מוחזקים על ידיי ידיים עשירות במיוחד, דורסת את הבונדסליגה ללא עוררין ולא משאירה הרבה מקום לשוויוניות בגרמניה.

מן העבר השני, בספרד אנו רואים מספר דוגמאות מוצלחות במיוחד לשיטה. מעבר לבארסה וריאל המוכרות, דווקא המקרה המעניין ביותר הוא זה של אתלטיק בילבאו ואוסאסונה. המועדונים הבאסקים, ובייחוד בילבאו, שומרות על יציבות מרשימה בליגה הבכירה. למעשה, האדומים-לבנים הם המועדון היחידי בהיסטוריה של ה"לה ליגה", למעט ברצלונה וריאל מדריד, שמעולם לא ירד לליגת המשנה.

מה קרה בחוץ?
אלפי אוהדים אדומים התכנסו מחוץ לשערי אולד טראפורד, מחו נגד ההנהלה, הדליקו אמצעיי פירוטכניקה, שרו שיריי הלל לאולה גונאר סולשיאר ולשחקנים נוספים והזכירו - סיום תפקידו של המנכ"ל אד וודוורד בסיום העונה הוא רק חצי מהתהליך, השלב הבא הוא הגלייזרים.

במקביל למחאה מחוץ לאיצטדיון, המון נוסף הגיע לבית המלון בו שהתה מנצ'סטר יונייטד. הקהל התמקם בין הסעת השחקנים לבין הכניסה למלון ולמעשה מנע מן הקבוצה לצאת למשחק, תוך שהוא מדליק אבוקות ונאבק בשוטרים שאיבטחו את צוותי המועדון. האיומים מצד אנשי הביטחון כי אם לא יזוזו ממקומם המשחק יבוטל יצרו את האפקט ההפוך - אוהדים נוספים ששהו באזור חיזקו את החסימה בין הקבוצה לבין ההסעות ולמעשה קבעו כי ההתמודדות עם ליברפול לא תתקיים.

בחזרה לאולד טראפורד. ההמון הגועש והעצבני החל להתגודד סביב הכניסה ממנה מגיעות הקבוצות לאיצטדיון, המשיך בזעקותיו ומחאותיו מחרישות האוזניים, ואז הגיעה השעה 14:00.

איך הם נכנסו ומה עשו בפנים?
שני זיקוקים אדירים הרעידו את אוזניהם של כל הסובבים, ויש שיאמרו שהם שימשו כטריגר לפריצה לאולד טראפורד. מאות אוהדים דרסו את הגדרות והמחסומים, השאירו את הסדרנים במקום חסרי אונים והחלו בריצה לפנים האיצטדיון. במקביל, קבוצה נוספת ניפצה דלת זכוכית בכניסה צדדית ונכנסה גם היא לשטח המגרש.

האיצטדיון נכנס למצב של סגר, שערי הכניסה לצוותי המועדונים ולתקשורת ננעלו מיידית, השופט מייקל אוליבר אולץ לנוס על נפשו ולמצוא את דרכו בדרכים עקלקלות. במקביל, הידיעות על כאוס בתיאטרון החלומות החלו להתפשט כמו אש בשדה קוצים.

מרגע הגעתם לכר הדשא באולד טראפורד, ההמון הזועם המשיך במופע האיימים. טיפוס על השערים, תלישת דגלי הקרן, פגיעה והעלמת ציוד טלוויזיה וגניבת כדורים (עד לרמה שלא היו מספיק כאלו כדי לקיים משחק) היו רק יריית הפתיחה. הקהל המשולהב המשיך ב"מופע" הפירוטכניקה, שיחרר זיקוקים ואבוקות לכל עבר ובשיא כיוון את אחד האמצעים המסוכנים לאולפן "סקיי" בו שכן באותה העת אגדת ליברפול לשעבר ופרשן הערוץ כיום, ג'יימי קראגר, שלא היה רחוק מלהיפגע. מי שכן נפגעו היו שני שוטרים, כשאחד מהם נותר עם חתך עמוק בפנים ומפונה לטיפול דחוף בבית החולים.

אחרי שהאוהדים השחיתו חלקים מתיאטרון החלומות, וחלקם אף חגגו זאת כשבעטו את הכדורים הגנובים בבעיטות מספרת לשערים, צוותיי האבטחה והמשטרה הגיעו לכר הדשא והרחיקו אותם. למורת רוחם, חלק מן המורחקים "צצו" מחדש בתאי הצפייה העליונים כשעה לאחר מכן. בנוסף אליהם, עשרה אדומים מצאו את דרכם לחדרי ההלבשה ועוררו חשש בקרב אנשי המועדון להפצת נגיף הקורונה באזור בו עתידים לשהות שחקני הקבוצה.

בשלב הזה, כשמהמפגינים מורחקים ומוצאים את דרכם חזרה לאיצטדיון פעם אחר פעם, הובן כי קיום המשחק נמצא בסכנה. עם זאת, בהנהלת האיצטדיון מיהרו לבחון את מצב הדשא שניזוק וביצעו בו טיפול מהיר בכדי להכשירו להתמודדות עם ליברפול, שבשלב זה טרם בוטלה.

למה המשחק נדחה?
באזור השעה 15:40, הגיעו בליגה להבנה כי המשחק עומד בפני דחייה, אך לא סיפקו שעת חלופית. הסיבה: לא היה מידע ממשי בנוגע לביטחון השחקנים. שעתיים לאחר מכן, כשהיה ברור כי הבלאגן באולד טראפורד גדול מדי וכי השחקנים כבר לא יגיעו אליו, הודיעה הפרמייר ליג על דחייתו הסופית של המשחק ב"החלטה משותפת של הליגה, המשטרה, המועדונים והרשויות המקומיות".

התגובות - לכאן ולכאן
תוך כדי ואחרי האירועים, פרשנים ושחקני עבר רבים מיהרו להגיב ולהביע את תמיכתם או את מורת רוחם. כך למשל, גארי נוויל, אגדת יונייטד בעבר ופרשן בכיר בהווה, השמיע בפומבי את תמיכתו הנלהבת במניעים של האוהדים האדומים. "משפחת גלייזר מתקשה לעמוד בסטנדרטים הפיננסים של המועדון והאוהדים אומרים את דברם. לדעתי, הם יכולים להרוויח הון על המועדון, ואני חושב שהגיע הזמן שהם יעשו את זה. זה הזמן הנכון", אמר נוויל.

רוי קין, קפטן מנצ'סטר יונייטד לשעבר, הביע תמיכה במעריציו בעבר: "לאוהדים נמאס. הם עשו מה שעשו כי הם אוהבים את המועדון. אנשים אולי לא יסכימו, אבל לפעמים אתה צריך לעשות מעשה כדי שישימו לב אליך. אני מקווה שהבעלים יראו שהם רציניים. זו רק ההתחלה מבחינת אוהדי מנצ'סטר יונייטד, אני מבטיח לכם".

מנגד, גרהאם סונס, שחקנה ומאמנה של ליברפול בעבר, ומנחה טלוויזיה כיום, היה נחרץ מאוד בדעותיו נגד ההמון האדום. "בואו נהיה כנים, מישהו השליך אבוקה לעבר האולפן שלנו היום. אם הוא פוגע בנו היינו מפונים לבית חולים עם פציעות לכל החיים", אמר סונס והמשיך, "מישהו זרק לפה בקבוק בירה. אם הבקבוק הזה פוגע במקום הלא נכון, אפשר להיהרג! ילד בקארדיף נהרג מאבוקה. אני לא מבקר את הקהל של יונייטד ככלל, אבל אסור להתעלם ממה שהם עשו. אנחנו יושבים כאן באולפן ואומרים ש'הם צודקים במה שהם אומרים' אבל איזה אידיוט מהכפר היה יכול להרוג מישהו היום".

ומה עם הגלייזרים?
ובכן, למרות רוחם של האוהדים האדומים, ההערכות מדברות על כך שהמשפחה מארה"ב לא מתכננת לזוז ממקומה בעתיד הקרוב. בדומה לסטן קרונקי וג'ון הנרי, הבעלים האמריקנים של ארסנל וליברפול בהתאמה, נראה כי הגלייזרים מרוצים מאוד משליטתם במועדון על אנגלי.

ברבעון האחרון של 2020, מנצ'סטר יונייטד חזרה להיות רווחית, ונראה כי עם חזרת הקהל למגרשים והמבנה החדש של ליגת האלופות שצפוי להניב רווחים גבוהים יותר עבור המועדונים הגדולים, אין היגיון כלכלי בלעזוב את המועדון בשלב זה. בעתיד, כשהגלייזרים והבעלים האמריקנים הנוספים ירגישו כי מיצו עד תום את הפרות החולבות שלהם, ישנו סיכוי יותר מסביר שימכרו את המועדונים במחירים גבוהים מאלו שרכשו אותם, כיאה לדרך האמריקאית.