לראשונה בקריירה, סטיבן ג'רארד מתנתק מליברפול. נכון, הוא הועזב מהמועדון כבר ב-2015, אך מאז הקפיד לא לשחק או לעבוד במועדון אחר בפרמיירליג. הוא שיחק תקופה קצרה בלוס אנג'לס גלאקסי, חזר למחלקת הנוער של ליברפול, והחל בקריירת אימון במדי גלאזגו ריינג'ס. בכל התקופה הזאת, הוא היה קודם כל ליברפול.
כעת, עם מינויו המרתק למאמן אסטון וילה, הוא הופך לראשונה בקריירה לסוג של יריב של מועדון נעוריו. נכון, הוא לא בחר בקבוצה שאמורה להתחרות עם המייטי רדס על מיקום בטבלה ולא בחר קבוצה שיש לה יריבות היסטורית עם ליברפול (יש להניח שזה היווה פקטור בהחלטה שלו), אבל סטיבי ג'י הוא קודם כל מקצוען. ככזה, הוא בהכרח ירצה לעשות הכל על מנת לנצח את ליברפול בתור מאמן וילה.
בעוד חודש, ב-11.12, הוא כבר יקבל הזדמנות לעשות את זה. החזרה שלו לאנפילד צפויה להיות אחד הרגעים המרגשים והמיוחדים העונה בכדורגל האנגלי. אפשר להניח בוודאות שבראיון של ג'רארד אחרי המשחק, הוא לא יצטער על אף גול, אף שבור או שריר קרוע שהוא נתן לקהל באנפילד. אפשר להבטיח כבר עכשיו, שהוא יקבל את קבלת הפנים החמה ביותר שמאמן יריב אי פעם קיבל מהקהל האדום.
ההזדמנות הגדולה שלו (Getty)
החלום לעתיד ברור (Getty)
גם אם הוא לא יודה בכך, העבודה בווילה היא קודם כל אודישן לתפקיד האמיתי עליו הוא חולם. ב-2024, יורגן קלופ צפוי לסיים את תפקידו כמאמן ליברפול. יהיה כמעט בלתי אפשרי למלא את מקומו של הגרמני, בוודאי גדול המאמנים של המועדון בעידן הפרמיירליג. סטיבי ג'י סומן כבר מזמן כיורש הטבעי לתפקיד, ובניגוד לפרנק למפארד בצ'לסי, הוא יזכה להוכיח את יכולותיו בפרמיירליג לפני ש(אולי), יקבל את התפקיד הגדול באמת.
גם באסטון וילה מודעים למצב. הם יודעים שהם בסך הכל תחנה בדרך של האנגלי בן ה-41. אבל למועדון מברימינהגאם אין מה להפסיד. כמו שכתבו כמה מאוהדי הקבוצה: "אם בעוד כמה שנים הוא יעבור מאסטון וילה לליברפול, זה אומר שהוא עשה עבודה מספיק טובה אצלנו. זה כל מה שאנחנו יכולים לבקש".
מבחינתו של ג'רארד, מדובר בהזדמנות כמעט מושלמת. אחרי שאיבדה את ג'ק גריליש בקיץ, וילה בנתה סגל מסקרן מאוד, אבל כזה שהמאמן דין סמית' לא הצליח לחבר עד כה. רבים ראו בקבוצה מברמינגהאם קבוצה שתתחרה בחלק העליון של הטבלה, אבל עד כה היא עם שלושה ניצחונות בלבד ומסובכת בתחתית. למרות זאת, היא לא נוריץ' או ברנלי שנראות כיורדות כמעט בטוחות. לסטיבי ג'י יש בעיקר מאיפה לעלות עם וילה.
המבחן הגדול ביותר שלו (Getty)
הפוטנציאל בווילה קיים (Getty)
מחוץ לקבוצות הצמרת של הפרמיירליג, מדובר באחד המועדונים הגדולים באנגליה. הוא מייצג עיר עצומה, השנייה בגודלה באנגליה, ובעל היסטוריה מפוארת. אחרי שלקח את גלזגו ריינג'רס במצב קשה והוביל אותה לאליפות ראשונה אחרי עשר שנים, הוא ירצה לאושש גם את וילה. אליפות בוודאי לא עומדת על הפרק, אבל מקום באירופה יהווה הצלחה עצומה. הישג כזה עם הוויליאנס, יהווה שורה מרשימה הרבה יותר ברזומה שלו מעוד תואר בסקוטלנד.
אז איזה סוג של מאמן הוא ג'רארד? כבר בתור שחקן, הוא גילה עניין רב בטקטיקות ונהג לשוחח רבות עם מאמניו בליברפול. "בפעם הראשונה שדיברתי איתו, הוא שאל אותי על שיטות המשחק שלי והתעניין מאוד במערכים. הוא היה נחוש לדעת הכל", סיפר עליו בעבר רפא בניטז, אחד המאמנים הבולטים שעברו עם האנגלי בתור שחקן.
בתקופתו בסקוטלנד, נהג ג'רארד לשחק בעיקר במערך של 4-3-3, ומדי פעם עבר ל-4-2-3-1. הוא הנחיל לריינג'רס כדורגל התקפי שמבוסס על אחזקה בכדור, ומאמין מאוד בשחקנים עם יכולות טכניות טובות. הקבוצות שלו נוהגות לעשות לחץ אגרסיבי על מנת לזכות בכדור כמה שיותר מהר, עם מגינים שמרבים לעלות למעלה בזמן ששחקני החלק האחורי מחפים עליהם.
על הנייר, סטיבן ג'רארד עשה עד כה הכל נכון בקריירת האימון שלו. הוא התחיל מלמטה, כמאמן באקדמיה של ליברפול. משם, הוא המשיך לליגה פחות בכירה דוגמאת הליגה הסקוטית, אבל זכה לאמן מועדון ענק. הוא הצליח להנחיל את הדרך שלו בגלזאגו ריינג'רס, הוביל את הקבוצה פעמיים למקום השני, ובסופו של דבר זכה באליפות בעונה שעברה. כעת, הוא מגיע לליגה הגדולה בעולם, למבחן הגדול ביותר שלו עד כה בקריירת האימון.
הביקור שלו באנפילד יהווה רגע שיא העונה באנגליה (Getty)