במלכוד: עונת המבחן של ראשי מכבי ת"א

המניות של מכבי תל אביב בעליה וגודס לא יכול היה לסרב להצעה כזו מפתה, אך דווקא שתי עובדות אלה מעמידות אתגר מיוחד בפני המאמן. נעליו של בלאט ענקיות, הציפיות מהקבוצה בשמיים ובעונה הסבוכה שבפתח למאמן יש הרבה מה להפסיד. או המון להרוויח. דעה

דניאל שחק
דניאל שחק  12.10.14 - 17:00
תחילת כתבה

רווח והפסד, זה המדד העיקרי על פיו אנחנו חיים. במיוחד בספורט. כיצד ליהנות מתהילה ולהימנע מכשלון. פינג פונג מתמשך בין עונג לכאב. כמו בתחומים אחרים, יש צעדים שהם כמעט בלתי נמנעים, אפילו שהאפשרות להרוויח מהם קלושה. אנשים מתקשים לעמוד בפני "הצעה שלא יוכלו לסרב לה", כמאמר הסנדק, אך פעמים רבות הנסיבות הסביבתיות הן שחורצות את גורלם. כמו הסכמה להיות שר הבטחון או שר האוצר – דרך הכניסה מכובדת, אופן היציאה לעתים מזומנות משפיל. גם המשרה שלקח על עצמו גיא גודס הפכפכה שכזו.

הג'וב של מאמן מכבי תל אביב לפעמים מרומם לפסגות חדשות, אך לעתים מסתיים בפרידה עם סטירת לחי מצלצלת. רק תשאלו את אפי בירנבוים, יורם חרוש, עודד קטש ואפילו פיני גרשון. אל תטעו, גיא גודס מאמן ראוי בהחלט שיכול ואולי צריך היה לקבל את המינוי אפילו בשלב מוקדם יותר. אלא שהנסיבות והתזמון לא לטובתו. דווקא כי המניות היו בעליה.

הברון דה רוטשילד אמר פעם ש"כשדם זורם ברחובות, זה הזמן לקנות נכסים". ככה זה עם משרות שכאלה: מומלץ לקפוץ עליהן כשהמצב לא יכול להיות גרוע יותר. גודס, מבחינה זו, נכנס למלכוד. הוא לקח את המפתחות בסיום אחת העונות החלומיות ביותר מבחינת מאמן -  זו שבה דייויד בלאט ניפץ, דרך וירק על ערימה של ביקורות ארסיות, לחצים מוגזמים מבית ותקציב מוגבל יחסית. יותר מכך, הוא העמיד שלם שבלע את סך חלקיו ועוד נותר רעב.

כעת מכבי היא מלכת הגבעה. עומדת מעל כולם, גבוהה ממועדונים עשירים יותר ו/או רעבים יותר, בציפיה לשחזר את צעדיה האחרונים. אלא שדווקא הציפיה הזו, מבין כל בר-דעת, היא שעלולה לעמוד בעוכריו של גיא גודס.

זו עונה שביעית של גודס בצוות המקצועי במועדון. הוא היה לצדו של בלאט ושימש גורם משמעותי בסלילת הדרך לזכיה ביורוליג, אבל הקרדיט לא דבק בו אישית. לא מספיק כדי לעמוד במכבש לחצים כמו זה שאיים לדרוס את קודמו בעונה שעברה. ובמכבי, לא מופרך שתסריט שכזה יחזור על עצמו.

לא צריך להבין מכך שמכבי הנוכחית בדרך הבטוחה למשבר. הסגל עמוק יותר משל כל המתחרות, הארגון יציב יותר והכיס מרופד יותר. ועם כל הכבוד, גביע ווינר הוא באמת לא יותר מטורניר הכנה; ההנפה בברזיל יוקרתית, אבל לא מאוד משמעותית; וגם מרבית קבוצות ה-NBA יקבלו בהבנה תבוסה ב-27 נקודות הפרש לקליבלנד. מעבר לכך, גודס הוא מאמן איכותי שמחזיק באחוזי הצלחה נהדרים בליגת העל (61.9%, שביעי בהיסטוריה), וזאת עוד לפני שרשם משחק אחד כמאמן הראשי של הצהובים. מעבר לכך, הוא גם אחד שמכיר היטב את המערכת על דרישותיה ומורכבויותיה. 

התהיה החשובה ביותר, אם כן, לא קשורה באמת לבחירה של גודס. לא ממש הייתה לו ברירה, כי אכן יש הצעות שלא מסרבים להן. השאלות המהותיות נוגעות ליכולת הפקת הלקחים בתוך המערכת. האם בהנהלה ילמדו לקחת בפרופורציה הנכונה הפסדי ליגה בעונה הסדירה? האם תצוץ ההכרה שאחרי עונה שכזו רק השקעה מאסיבית וגיבוי מלא לצוות ימנעו נפילה יחסית? האם תהיה נכונות לספוג קצת חבטות תקשורתיות קטנוניות במטרה לשמור על חזית אחידה? האם הושרשה ההבנה שחילופי מאמנים הם קטיעת ההמשכיות ותחילתה של בניה מחודשת? והאם תהיה סבלנות בהתאם גם ביציעים?

אם התשובה לכל השאלות הנ"ל תהיה "כן", אז לא ייפערו סדקים ובקיעים. אם כולן יהיו חיוביות, גם מכבי תל אביב של גיא גודס תוכל לכבוש את היעדים שהציבה לעצמה. אם לא העונה, אז באלה שאחריה. ואם אפילו אחת התשובות תהיה שלילית...