אזהרה מהעבר: השיעור שירושלים חייבת ללמוד

לפני 22 שנה, בפעם הקודמת שמכבי ת"א עפה בחצי, הפועל ת"א הגיעה כפייבוריטית מול יריבה צנועה. והפספוס לא מרפה משטיינהאור ("באנו כאילו כבר זכינו באליפות"), פרישמן ("אולי היינו לחוצים") וחבריהם עד היום. הלקח מאז שצריך להפנים מהר בהפועל ירושלים

יזהר קישון
יזהר קישון  22.06.15 - 16:45
תחילת כתבה

זאת הייתה אולי העונה הכי גדולה של הפועל תל אביב בתולדותיה. רלף קליין ז"ל על הקווים, זכיה מטורפת בגביע המדינה, סיום העונה הסדירה במקום הראשון, ניצחון 2:3 בסדרה ענקית בפלייאוף על הפועל ירושלים והשיא – אותו לילה בלתי נשכח כשהמטוס ובו שחקני מכבי תל אביב, שחזרו מההדחה הבלתי נתפסת בגליל, נחת בשדה דב כשעשרות אדומים חוגגים את הנפילה הצהובה.

זה היה בעצם הלילה שבו גליל עליון לקחה את האליפות.

יום אחרי שהפועל ת"א פירקה 78:96 את הפועל ירושלים במשחק מספר 5 בחצי הגמר, הגיע הטירוף לשכרון חושים. האלופה, אותה יריבה עירונית שנואה שלקחת ממנה אליפות היה פנטזיה שלא יכולה להתממש, הפסידה 88:80 לפיני גרשון, מה שהוציא את האדומים מהבית לעבר שדה התעופה, שם הם המתינו לשמעון מזרחי ויתר אנשי מכבי.

רגע השיא, היה גם רגע ההתפרקות.

לקחנו את גיבורי אותה עונת טראגית לשיחה נוסטלגית על אותה סדרת גמר, בה הגיעו עם הראש בעננים ונחתו לאדמה. על החמצה בקריירה, הטעויות שנעשו, וכמובן ההשוואה בלתי נמנעת לסדרת הגמר שתחל הערב בין הפועל אילת להפועל ירושלים. הדמיון והשוני לעונת הדובדבנים, והאם אירוע שכזה יכול לקרות שוב אחרי שני המשחקים הקרובים? הצצה נוסטלגית לעונה הגדולה ביותר של הכדורסל מהצד המאוכזב.

"זו הייתה הזדמנות חד פעמית, ידענו שהיא לא תחזור. וזה הלחיץ אותנו"
"באנו לסדרה מול גליל עליון כאילו כבר לקחנו אליפות", מודה תומר שטיינהאור במבט לאחור. "אחרי חצי הגמר הרגשנו שזה שלנו ולא כל כך התייחסנו לצד השני. כמה שחקנים חגגו מעבר למה שצריך – אני לא אשכח שאנשים הגיעו לא מפוקסים לאימון הראשון אחרי ההעפלה לגמר".

עמוס פרישמן, עוד אחד מכוכבי אותה עונה, מזהה את הרגע שבו קבוצתו איבדה את האליפות: "ההפסד במשחק הראשון פגע בנו. אני לא יודע למה, אבל כבר לא הצלחנו לצאת מזה. איבדנו את הביתיות ואת כל הסדרה". גם סנטר העבר מסכים איתו: "המשחק הראשון גמר אותנו. רדפנו אחריהם מההתחלה ודורון שפר היה ב'זון' מטורף. הם נכנסו למומנטום שלא היה לנו סיכוי מולו ומשם כבר היה בלתי אפשרי לחזור".

בהפועל מדברים בעיקר על המשחק הראשון, והימים שלפניו, אך נראה כי מעבר לכך היה שם עוד משהו. מידיעה שאתה מגיע לסדרה כאנדרדוג מול מכבי תל אביב, פתאום מצאו את עצמם האדומים כפייבוריטים מול הקבוצה של פיני גרשון. "הקהל היה מרוכז כולו בהדחה של מכבי ת"א ולא בעליונות שלנו וזה צרם והפריע לי, לא הבנתי למה הם עסוקים בשדה-דב במקום להיות מרוכזים במעמד ההיסטורי שלנו", מספר עמי נאווי, עוד סמל אדום.

"כשמכבי הודחה, פתאום הלחץ היה כולו עלינו", סיפר שטיינהאור, והסביר: "בזמנו, בגלל שמכבי הייתה בשלטון יחיד, פתאום קלטנו שזו הזדמנות שלא תחזור. זה לא יצא מהראש והשפיע. זה נכנס לראש - דרך הקהל שחיכה למכבי בשדה דב כאילנו לקחנו אליפות ודרך התקשורת שהתעסקה בהדחה של מכבי יותר מבעליה שלנו. לכולם היה ברור שהאליפות שלנו. יותר חגגנו את זה שמכבי עפו מאשר את זה שאנחנו בגמר הפלייאוף. וזה שיחק לידיים של גליל".

"הופתענו שקיבלנו את גליל ולא את מכבי, כמובן", מוסיף פרישמן על דבריו של חברו, אבל מסייג: "אני לא חושב שבאנו פחות מוכנים בגלל זה. אני חוזר 20 שנה לאחור, ולא לגמרי מצליח להסביר באיזו צורה הגענו לסדרה, אבל שאננות לא הייתה שם. אולי לא באנו מספיק מרוכזים, אולי היינו לחוצים לזכות".

לנאווי, יש את נקודת המבט שלו: "דייויד ת'רדקיל איחר למשחק, בא לגמרי ב-OUT, וכולנו יצאנו מהקצב. אני חושב שמקצועית באנו מוכנים וגם נחושים, אבל היתה בעיה מנטלית. כל המומנטום עבר לגליל, וכמו שהביתיות הייתה משמעותית עבורנו, כך גם עבורם".

"היינו יכולים להיכנס לספרי ההיסטוריה ולא נכנסנו"
"בדיעבד, גליל העמידה את אחת הקבוצות הכי מדהימות שנראו בכדורסל הישראלי. תחשבו על זה – דורון שפר, בראד ליף, מייק גיבסון, אנדרו קנדי, סטיב מאלוביק, אמיר מוכתרי – זה סגל מעולה", מנסה שטיינהאור להיות מציאותי ולהסביר כי ההפסד הגיוני לגמרי. לקראת הגמר הצפוי העונה, הוא מנתח מהזווית שלו: "אצלנו זו הייתה סדרה, וכאן לאילת יש שני משחקים בלבד וזו הזדמנות טובה להפתיע. מנגד, הם קבוצה פחות טובה מגליל – לכן ההשוואה בעייתית. דבר אחד קריטי פה, מכבי כבר לא משהו מעבר להרי החושך. היא איבדה מכוח ההרתעה, ואם הייתה עוברת את אילת אז ירושלים הייתה יכולה להתמודד איתה ראש בראש ולקחת אליפות. זה מאוד שונה מאותה עונה".

וכמה ששטיינהאור צודק. אם בשנים האחרונות זוכות הפועל חולון, גלבוע/גליל ומכבי חיפה באליפויות בזכות שינוי השיטה (ואולי גם היחלשות כלשהי של הצהובים), באותן שנים - אליפות הייתה נחלתם הבלעדית של אנשי ושחקני מכבי ת"א. במשך 23 שנים זכו הצהובים שוב ושוב באליפות, עד אותה עונה ב-92/3. גליל עשתה את העבודה הקשה, הדהימה - וגם ריגשה - מדינה שלמה, וכל שנותר לשחקני הפועל ת"א כדי להשלים דאבל הוא לשמור על יתרון הביתיות ולהניף צלחת. יתרון הביתיות "נגנב", ואיתו התנפצו החלומות.

"היינו יכולים להיכנס לספרי ההיסטוריה ולא נכנסנו, זה כואב ומאכזב. משהו שלא עובר לי עד היום", מסכם פרישמן את אותה סדרת גמר לפני 22 שנים ונאווי מסכים איתו: "אם יש משהו שאני מסתכל לאחור וצובט אותי, זו השנה הזו. זה היה יכול להיות מושלם וחווייה לכל החיים".

ביום חמישי, מספר שעות לאחר שאילת הדיחה את מכבי ת"א, יותם הלפרין הודה ש"גם לנו זה טרי שאילת מולנו בגמר, ולא מכבי ת"א". כדי לא למצוא את עצמו באותה סיטואציה ובאותן התחושות של פרישמן ושטיינהאור, הגארד וחבריו צריכים למחוק את השם מכבי תל אביב מהראש, להכניס לחיוג המהיר את הפועל אילת ולהתרכז רק בדבר אחד: איך לוקחים אליפות.