שומרים על ריכוז: על נושאי הדגל בקו האחורי בי-ם ובמכבי

הם באים אחד על חשבון השני ושונים זה מזה בסגנונות, אבל את התרומה שלהם לקבוצה לא ניתן לכמת. יותם הלפרין ובר טימור באדום וגל מקל ויוגב אוחיון בצהוב הם נושאי הדגל בקו האחורי במפגש בין מכבי לי-ם (21:00, 5SPORT). מי מבין הצמדים יותר משמעותי?

יואב יהב
יואב יהב  05.02.17 - 16:05
תחילת כתבה

את זה ששחקנים ישראלים חשובים לקבוצותיהם כולם יודעים. בכל שנה יש תחרות בין המועדונים הגדולים על השמות החמים ובסוף מכבי מנצחת. או לפחות כך היה פעם. בקיץ האחרון הצהובים והאדומים החליטו להמשיך עם רוב הישראלים שלהם, ובעיקר לסמוך על הרכזים שכבר היו שם. לקראת משחק העונה (ראשון, 21:05, שידור ישיר ב-5SPORT) ערכנו השוואה בין צמד הרכזים של מכבי ת"א לצמד של הפועל ירושלים. איך העונה של כל אחד עוברת והאם הם מצליחים לתפקד יחד על המגרש.

הכוח הצהוב
יוגב אוחיון (29, 1.89 מ')
ממוצעים העונה בליגה: 4.7 נק', 2.3 אס', 1.8 ריב', 1.1 חטיפות ב-18.8 דקות.
בעונה שעברה: 6.8 נק', 4 אס', 2.4 ריב', 1.5 חט' ב-21.7 דקות.
הנתון הנוסף: 27% בלבד העונה מחוץ לקשת (8 מ-29).

הרכז הצהוב אף פעם לא היה איש של מספרים, אבל השנה משהו קרה. מתוך 13 משחקים בהם שיחק בליגה הוא לא קלע בדו ספרתי אפילו פעם אחת. הוא עומד על 8 מ-29 מהשלוש, ואפילו מהעונשין הוא קלע 9 מ-20 בלבד (45%). כנראה שהעונה הלא טובה שעוברת על מכבי ת"א משליכה גם עליו, או להפך. אולי היכולת הירודה שלו העונה היא זו שמשליכה על העונה של מכבי ת"א? אוחיון הוא קורבן לעומס הגארדים של הצהובים וגם של חילופי המאמנים.

היו כאלה שיותר אהבו לשחק איתו וכאלה שפחות. בגאצקיס הוא כנראה מאלה שפחות, כיוון שבתקופתו הממוצע של אוחיון קרוב יותר ל-15 דקות על הפרקט בליגה. הכי נמוך מאז העונה בה הגיע לליגה.על היכולות ההגנתיות של הרכז אין עוררין, אבל בזמן שהקליעה שלו כל כך לא יציבה ושאר הנתונים הסטטיסטיים בירידה, פשוט קשה לשים את המפתחות בידיים שלו. יש לו המון ניסיון בליגה ובאירופה, ואולי לקראת השלבים המכריעים של העונה הוא יתאפס ויקבל קצת יותר קרדיט, בדרך להמשך עונה טוב יותר.

גל מקל (28, 1.92 מ')
ממוצעים העונה בליגה: 10.2 נקודות, 4.9 אסיסטים, 2.7 ריבאונדים ב-22.9 דקות.
בשנה שעברה: 13.4 נק', 7.4 אס', 2.8 ריב' ב-28.1 דקות.
הנתון הנוסף: קולע העונה ב-58% מהשדה (הכי גבוה בקריירה).

אם תשאלו את גל מקל, בטוח שהוא יגיד לכם שהעונה הזאת מרגישה לו כמה עשר עונות יחד. הרכז הצהוב עבר כל כך הרבה עד כה, וכרגע נראה שהוא הגיע לנקודה טובה באופן יחסי. מפתיחת עונה לא טובה אצל אדלשטיין, דרך פרשת "18 השניות" אצל רמי הדר ועד ההתייצבות אצל בגאצקיס – מקל עבר הכל. אומנם הממוצעים שלו ירדו בהשוואה לעונה שעברה ולעונה הטובה בחיפה בזמנו, אבל הוא הצליח להראות בגרות לאורך כל התהליך שעבר, ולא נכנע גם כשהגיע לתחתית הבור.

מהחומר הזה עשויים שחקנים אמיתיים. מקל הוא עדיין אחד משחקני ההתקפה הישראלים הטובים בליגה, בעיקר בחדירה לטבעת ובפיק אנד רול. על הקליעה שלו כבר הפסיקו לדבר, אבל מפה לשם הוא קולע ב-33% מחוץ לקשת, שאלה אומנם לא אחוזים של קלעי גדול, אבל גם לא כל כך נורא. הוא חשוב מאוד למרקם הקבוצתי ואחריות גדולה תיפול על כתפיו בשלבים המכריעים של העונה בליגה, ואין סיכוי שהוא יברח ממנה.

טובים השניים? בעקבות עומס הגארדים של מכבי ת"א (גאודלוק, סילי, לנדסברג, מקל ואוחיון), שני הרכזים הישראליים לא נמצאים יחד יותר מדי זמן על הפרקט. האחד בעל אופן התקפי מובהק והאחר הגנתי מובהק וכל אחד מהם מתאים למשימות שונות. שניהם חשובים בצורה בלתי רגילה למרקם הקבוצתי בתוך ומחוץ למגרש, אבל ביחד יותר האחד לרוב נמצא על העמדה של השני.

בעונה הנוכחית נראה שמקל מביא יותר אל הפרקט, אבל יש עוד הרבה זמן ויכול להיות שבגאצקיס ימצא את הנוסחא לשלב את שניהם יחד בדקות המכריעות (יכול להיות שזה יקרה גם בהתאם להתפתחויות של עזיבת סוני ווימס), ומי יודע, אולי זה דווקא מה שמכבי צריכה כדי למצוא יציבות בקו האחורי.

המנוע האדום
יותם הלפרין (33, 1.93 מ')

ממוצעים בליגה: 6.6 נקודות, 2.4 אסיסטים, 1.7 ריבאונדים ב-20.3 דק'.
בעונה שעברה: 9.8 נק', 3.1 אס', 2.1 ריב' ב-23.7 דקות.
הנתון הנוסף: פתח במשחק אחד בלבד מתוך 17 ששיחק בליגה.

כמו שניתן לראות, הממוצעים של הרכז הוותיק נמוכים מאוד העונה (גם ביחד לשנה שעברה). בעצם, הם הכי נמוכים שלו מאז היה בן 19, אך הדבר קורה באופן טבעי ומתבקש עם הגיל. כיום, האינטליגנציה של הלפרין מחפה על הנתונים הסטטיסטיים. הוא, בניגוד לשחקנים אחרים, הבין את מקומו ואת תפקידו וחשיבותו לקבוצה. הלפרין יודע שחבריו לקבוצה לא בונים עליו בגזרת הנקודות ורואה את הדברים בראייה רחבה. הוא מעביר את השרביט לבר טימור, ועושה את זה בצורה מצוינת.

השחקן הוותיק של נבחרת ישראל לא מכריח את עצמו על המשחק, אך עדיין הוא בין האחרונים בליגה שהייתם נותנים לו לזרוק שלשה פנויה. הניסיון שלו וחוכמת משחק הן אלו שהשאירו אותו בבירה, גם כשהיו קולות שאמרו שהוא לא מספיק לקבוצה כמו ירושלים.

מספיק לראות את השקט שהוא מקרין ואת הראיונות שלו אחרי משחקים כדי להבין מה המשמעות שלו לסגנית האלופה. בעונת 2001/02, אותה עונה שבה הלפרין עלה לבוגרים במכבי ת"א, פרש אחד בשם נדב הנפלד, שהחשיבות שלו לקבוצה הייתה הרבה יותר ממספרים. הרכז של ירושלים מתחיל להזכיר את אותו הנפלד, אם כי לא בהגנה, אלא בתרומה שלו למרקם הקבוצתי.

בר טימור (24, 1.90 מ')
ממוצעים בליגה: 10.1 נקודות, 3.9 אסיסטים, 2.5 ריבאונדים ב- 26.7 דקות.
בעונה שעברה: 9.6 נק', 3.2 אס', 2 ריב' ב-24.1 דקות.
הנתון הנוסף: 42.6% מהשלוש (מקום 11 בליגה).

בלי צל של ספק, בעונה הנוכחית, אפשר כבר לשים את השם 'בר טימור' בשורה אחת עם טובי הרכזים בישראל. אומנם השחקן הצעיר של ירושלים שיפר רק בצורה מתונה את הממוצעים שלו מהעונה שעברה, אך ההתקדמות היא בעיקר בקו המנהיגותי. כפי שצוין קודם, יותם הלפרין לקח צעד אחורה ובעקבות כך השרביט עבר לידיו של טימור. הבחור הצעיר לוקח על עצמו הרבה יותר העונה, מספק יכולת הגנתית והתקפית מצוינת וסימונה פיאניג'אני נותן לו קרדיט גם בדקות ההכרעה.

עקב התלות הגדולה בישראלים ספציפיים בבירה, התפקיד של בר טימור הוא בין החשובים ביותר בקבוצה. כשהוא לא טוב, אין רכז ישראלי אחר להרים מהספסל שיחפה וייתן את השורה הסטטיסטית שהוא מעמיד. בתקופה האחרונה טימור סובל מפציעה טורדנית בכתף שגרמה לו לירידה גדולה ביכולת ובמספרים, בעיקר באירופה. גם הוא ובטח שגם האדומים מקווים שיתאושש במהרה ויחזור לעניינים לקראת השלבים המכריעים של העונה.

טובים השניים? הצמד טימור את הלפרין עובד טוב ביחד, אבל לא ממש ביחד. יותם קיבל עליו את תפקיד הרכז המחליף ולרוב נמצא על הפרקט בדקות המנוחה של טימור. הוא משנה מומנטום ויודע להביא מהספסל את הניסיון שסימונה פיאניג'אני כל כך צריך.

במקרים הבודדים שהם נמצאים יחד על המגרש מבחינה הגנתית, ירושלים לוקה בחסר מבחינת האתלטיות, אך באותו הזמן בצד ההתקפי, האדומים הופכים לקטלניים מחוץ לקשת וההגנות האיזוריות לא יכולות לתפקד בצורה טובה, דבר שנותן יתרון לגבוהים מתחת לסל. יכול להיות שמה שעבד עד כה צריך להמשיך והדרך של הלפרין להעביר את הפיקוד לטימור היא לתת לו את כל הגיבוי מהספסל. בתקופה האחרונה, בר טימור לא מצליח להבריק, אך הלפרין נותן את הטון ומזכיר לכולם שיש על מי לסמוך.