שלושה ימים חיכיתי. חיכיתי שמישהו בגוף הזה שנקרא "הפועל תל אביב" בכדורסל יפרסם התנצלות בפני מיכל קורל כהן. כנראה שאני יכול לחכות עוד הרבה זמן לכך. כהן, ששימשה כמאבטחת במשחק הכדורסל ביום שבת האחרון בין הפועל תל אביב והפועל ירושלים, נפצעה מבקבוק בירה שהושלך עליה על ידי אוהד הקבוצה. נפצעה, לא נשרטה ולא נחבלה קלות, אלא נפצעה באופן לא פשוט, שגרם לשברים בלסתה ולצורך בניתוח.
כל חטאה היה שעמדה לאחר המשחק במקום בו חוליגן לובש אדום, יכול היה לזרוק בקבוק בירה ולפגוע בה. אותו חוליגן הרי לא זרק את הבקבוק שלא על מנת לפגוע, הוא גם לא חשב שהבקבוק הזה אם יפגע, לא יגרום לנזק. הוא בפירוש ידע והבין את מעשיו. הוא היה חלק מחבורת אוהדים, בקבוצת אוהדים, שכבר זמן לא קצר, לא נשלטים.
רמי כהן. עדיין מחכים לגינוי
הבעיה היא בהנהלת הפועל תל אביב, ובעומד בראשה רמי כהן. לא קל לי לומר את זה, כאוהד הפועל כמעט כל חיי, אבל הנהלת הפועל נכשלה, ונכשלה באופן חמור וקשה. אם אנשי הנהלה מוכנים להמשיך ולהסתובב ליד יציע האולטרס ולהחליף מילים ידידותיות עם מנהיגי האוהדים, אז הם חלק מהבעיה ולא הפתרון. אם הם לא מבינים שהגיע הזמן להנהיג ולא להיות מונהגים, אז הפרוייקט המדהים הזה בדרך לביוב. אם הם לא מבינים שחבורה של כמה עשרות הורסות לאלפים, אז הם בוחרים להיות עם הרעים בסיפור הזה.
שלושה ימים חלפו, ואף התנצלות. להיפך, קראתי את התגובה של הקבוצה - "אוהדי הקבוצה הם אוהדים חמים ומסורים, ובוודאי שאינם עבריינים". צר לי לומר למוסר התגובה, כי האוהדים אליהם התייחסה התגובה אולי מסורים וחמים, אבל גם עבריינים. האוהדים הנורמלים של הקבוצה, הרי לא צריכים תגובה שתציין זאת.
הרוב הדומם הרי לא זורקים מציתים, לא יורקים ובטח לא מיידים בקבוקי בירה במאבטחים. הבעיה היא שהרוב הדומם, לא מספיק חשוב, בשביל שהנהלת הפועל תל אביב תתייחס אליו. היא מעדיפה משום מה להתייצב לצד אלו שפעם אחר פעם גורמים לי להתבייש בקבוצה שגדלתי עליה.
הרוב הדומם לא מספיק חשוב (למצולמים אין קשר לכתבה)
החלק המדהים הוא שהמנהלת התנצלה, אבל הפועל תל אביב לא. יותר מכך, הנהלת הקבוצה מסרבת למסור את שמות המתפרעים, מתוך טענה שזה לא תפקידה. כמה עצוב שההנהלה מוכנה לקבל עונשים במאות אלפי שקלים, עונשי רדיוס שיפגעו בכל אוהד שקנה מנוי, על מנת להגן על אנשים שבאופן מודע גורמים לקבוצה נזק תדמיתי, כספי ומוסרי כל משחק ומשחק.
הגיע הזמן שיתעוררו שם באולם הדרייב-אין, שיסתכלו במראה, ויבינו שחוליגנים, הם חוליגנים, הם חוליגנים, ומי שהולך לישון איתם, לא יוכל להתכסות באיצטלות מתחכמות על מנת להצדיק את מעשיהם.
בבית החולים שוכבת מיכל כהן ומחכה לניתוח, ההתנצלות לא היתה גורמת לה להחלים, אבל אולי היתה קצת מקהה את הכאב. כנראה שכל שנותר לי הוא להתנצל בשם אוהדי הפועל תל אביב האמיתיים, אלו שאוהדים את הקבוצה ולא את עצמם, על העוול והכאב שנגרם לה. סליחה מיכל והחלמה מהירה.
צריך להתנצל בפני האוהדים האמיתיים (למצולמים אין קשר לכתבה)