חילוף חומרים: וולטרס והבנייה של מכבי ת"א

מכבי רוצה לתקן השנה את בעיות העונה שעברה בעמדת הרכז ולשם שינוי החתימה שחקן טוב. יש לא מעט נקודות דמיון בין וולטרס לווילבקין, אבל גם הרכש לא באמת רכז. האוזמן מנתח לעומק, מדגים את איכויות ההחתמה הטרייה וגם מזהיר מסדר בניית הפאזל החדש

שי האוזמן
שי האוזמן  23.06.19 - 19:03
תחילת כתבה

מזל טוב מכבי תל אביב, לרגל ההחתמה הראשונה של עונת המשחקים 2019/20 הבאה עלינו לטובה. נו, אז אחרי שצירופו של נייט וולטרס לעמדת הרכז המחליף נסגר לפני מספר שבועות, הדבר נהפך כעת לרשמי. ובאופן רשמי, אפשר להכריז קבל עם ועולם שלמכבי החדשה כבר יש רכז מחליף. שזה טוב. ועכשיו היא צריכה רק רכז ראשון. שזה פחות טוב.

אין ספק ששוק השחקנים האירופאי איננו משופע במספר בלתי מוגבל של שחקנים. ודאי שלא שחקנים מובילים. ודאי וודאי שלא שחקנים מובילים שיעדיפו את הצהוב כחול על פני קבוצות הצמרת של אירופה.

ועדיין, בדומה לתחלואי מי מהשנים הקודמות, מוצאת עצמה מכבי תל אביב כשהיא מחתימה שחקנים לאו דווקא לפי סדר החשיבות שלהם, ובמיוחד בקו האחורי. ובמיוחד במיוחד בעמדת מקבל ההחלטות אשר בקו האחורי. בדומה להחלטה להחתים את קנדריק ריי כהחתמה הראשונה בעונה הקודמת. בדומה למרקיז היינס או די.ג'יי סילי בעבר הלא כל כך רחוק.

ואין המדובר כאן רק בענייני סמנטיקה או היררכיה, אלא ביכולת לבצע התאמות סגל. ובענייני כסף. על כך בהמשך.

עם ההחתמה של נייט וולטרס במכבי תל אביב, דומה שעמדות 1-3 באלופת המדינה נראות כרגע, בערך ונניח, כך:

בעצם, עזבו אתכם רגע מענייני עמדות, כי דיברתולומיאו, למשל, ודאי שאיננו רכז ובטח שלא כזה שיחזיק משחק ברמת יורוליג; קאלויארו, לו יישאר, הוא יותר 4 מאשר 3; ו-וילבקין, למרות שרשמנו אותו בעמדה 2, יכול ויהיה גיבוי גם בעמדת הרכז; קיין ורול, אם ימשיכו ללבוש צהוב, יכולים וישחקו לא מעט גם בעמדה מס' 3 וכן הלאה.

רק לכשיסגר הסגל נוכל לאמוד עד כמה עמוק הוא לעומת העונות הקודמות, אבל כבר בשלב זה אפשר להכריז על מהפכה מחשבתית אחת לפחות אצל הצהובים העונה. במכבי, כידוע, מתקנים תמיד את הטעויות באיחור בן עונה אחת לפחות, ואז מוצאים עצמם פעמים רבות כשהם משיבים היום על שאלה שנשאלה אתמול. משהו כמו גרסת הרוורס של לחשוב שני צעדים קדימה. כך היה כשתיקנו בעבר והבינו שעדיף להחתים שחקנים שהם לא פצועים (כי זה חשוב בכדורסל) או שעדיף להחתים שחקנים שהם לא נבלות (כי זה חשוב בחיים).

מכבי תל אביב בנתה את הסגל לעונה הקודמת, היא עונת 2018/19, עם שני פגמים בולטים. האחד נוגע לאי החתמת שחקן בעמדת הקומבו פורוורד (כלומר, 3 שיכול להיכנס לעמדה מספר 4 או ההיפך). השני נוגע לעמדת הרכז. מעשית, בנו לעצמם הצהובים סגל שבו רק רכז אחד + שני חצאי רכזים + עוד שלושה שיכולים או רשאים לכדרר. הרכז האחד (ג'רמי פארגו), שהיה ספק מלכתחילה אם יוכל להתמודד בעמדה זאת בשפיץ של היורוליג, נפצע, נוטרל ולא הוחלף באחר. חצי רכז נוסף (ווילבקין) הצטיין לפרקים – אבל לאו דווקא כמקבל החלטות. על חצי רכז שני (קנדריק ריי, זוכרים?) עדיף שלא נרחיב. אה, והיו גם כאלו שכדררו לעיתים, כלומר קיין, דיברתולומיאו ואפילו מייקל רול. רכזים הם לא.

נו, אז אין לנו עדיין מידע ביחס לאיושה של עמדת הקומבו פורוורד הצהובה בעונה הבאה, אבל החתמתו של נייט וולטרס כגיבוי לעמדה מספר אחת מייצגת, ככל הנראה – ולפחות מבחינתה של מכבי תל אביב, את מהפכת הרכזים של עונת 2019/2020. את התובנה שקשה לנהל משחק התקפה כשאין מנהלי משחק התקפיים, או שמא נאמר שחקנים שיכולים לייצר. ומהבחינה הזאת עושה רושם שוולטרס בהחלט נותן פתרון עדיף, לפחות בכל הנוגע לבעיות של העונה הקודמת.

ולא, כשאנחנו כותבים מנהלי משחק הכוונה איננה לנגרים שמוסרים ימינה ושמאלה. הימים הללו חלפו מהעולם ממזמן, וטוב שכך.

נייט וולטרס, ודאי שמעמדת הרכז המחליף, נותן מענה נהדר במיוחד ביכולת לייצר. והאמת? אם העונה הקודמת הייתה מתפתחת כפי שהתחילה עבור האיש שהגיע מאוניברסיטת דקוטה הדרומית, סביר להניח שהיה הולך לכסף הגדול, כפי שהלך קווין פנגוס לפניו, ולא לסכומי הכסף הבינוניים יחסית שהוקצו לנישה הזאת בתל אביב.

אבל הפציעות, ללא ספק, היוו נדבך משמעותי בכך שוולטרס התחיל מצוין את העונה שלו אצל שאראס בז'לגיריס, אבל הלך ודעך ככל שהעונה הסדירה התקדמה לה.

זמן הסבר, באמצעות הטבלה הבאה:

עכשיו בואו נדבר קצת על העלם. בראש ובראשונה, וולטרס שחקן התקפה מוכשר במיוחד. בעל יכולת לייצר לעצמו ממצבי בידוד וממהלכי פיק אנד רול. את זה הוא עושה ברמה שיכולה לשייך אותו לטופ של היבשת הישנה. כאופציה של שחקן שעולה מהספסל ומייצר בעזרת יכולותיו ההתקפיות הרבה מאוד לחץ על ההגנה היריבה, הוא יכול להיות בינגו אמיתי.

הנה לכם דוגמא ראשונה ומייצגת, הלקוחה מאחד המשחקים העונה מול פנרבחצ'ה. שימו לב לוולטרס שנשמר בתחילת המהלך על ידי סלוקאס באופן שנועד למנוע ממנו/להקשות עליו קבלת הכדור. שני חילופים הגנתיים ושבעה כדרורים אח"כ – וולטרס מצליח להגיע עד לטבעת וגם לסחוט עבירה.

via GIPHY

 

לשם כך, בדומה לסקוטי ווילבקין, הוא צריך את הכדור בידיים שלו ודי הרבה, בין אם הוא מתחיל את ההתקפה כמוביל הכדור ובין אם מקבל את הכדור לאחר מסירה אחת או שתיים. 

בדומה לווילבקין, כאמור, גם וולטרס אגרסיבי מאוד עם הכדור וחושב קודם כל זריקה. בדומה לווילבקין, יכולת המסירה שלו מוגבלת יחסית לשחקן שמריץ איתו את הפיק אנד רול או לשחקן שנמצא בפינה הקרובה.

למשל כאן, מול אותה פנר, כשברנדון דיוויס מייצר עבור וולטרס מטרה קרובה וברורה למסירה:

via GIPHY

בניגוד (גדול) לווילבקין, שמחפש בראש ובראשונה ומתוך מצבי הבידוד והפיק אנד רול את הזריקה מחוץ לקשת שלוש הנקודות, וולטרס יהיה זה שיחתור לשחקן עמוק יותר. שלא יהסס להתקיף את הצבע ולעיתים את הטבעת. הרבה זריקות עונשין אמנם לא יצאו לו מזה העונה, אבל אחוזי הקליעה של וולטרס לשתי נקודות – מעל 56% - מרשימים במיוחד.

ועדיין, בכל הנוגע לשאיפות של וולטרס להחזיק את הכדור, ולכדרר, ולכדרר, ולכדרר – ולקוות לטוב, הרי שכל אוהדי מכבי אשר התקשו לצפות בווילבקין מוציא לפועל התקפות שבהן רק הוא נוגע בכדור, ובכן – בתחום הזה ספק אם המצב צפוי להשתפר אצל הגארד החדש בעל שני ה-ו' בתחילת השם.

הנה, פינקנו אתכם בדוגמא רוויית כדרורים:

via GIPHY

וולטרס יוכל לשדרג את משחק ההתקפה של מכבי, בדקות בהן ישחק, בכל הקשור להחלטות בהתקפת המעבר, ובלבד שרמת הדיוק של התנועה והריווח יזכירו את אלו שהכיר בקובנה.

הנה כאן, למשל, כשוולטרס ממתין בסבלנות עד לפיק אנד רול במעבר עם אותו דיוויס, ולא מהסס להתקיף את וסלי ואת הטבעת.

via GIPHY

 או כאן, גם הפעם בהתקפת מעבר, כשחסימה של תומפסון בתחילת השעון מייצרת זווית מסירה ברורה וקרובה למסירה נהדרת פנימה.

via GIPHY

אה, ואם כבר ווילבקין, אז השאלה המיידית אשר נשאלת נוגעת לענייני הגנה. החדשות הטובות הן שוולטרס הוא לא שחקן הגנה רע. ובטח שלא שחקן שסובל מבעיות של מחויבות ורצון. בקבוצותיו הקודמות הראה הפוינט גארד המחליף החדש של מכבי שאי אפשר לבטל אותו בקטגוריה הזאת.

הנה, למשל, דוגמא שמראה כיצד הוא מחזיק מעמד הגנתית מול ווילבקין (עם עזרה קלה של תומפסון ושל דיוויס):

via GIPHY

החדשות הרעות, בכל הנוגע לבעיות ההגנתיות של וולטרס, אשר בז'לגיריס התבקש לשמור בעיקר את הגארדים המשניים, נוגעות לענייני אתלטיות ובמיוחד פיזיות. חרף גובהו (רשום כ 1.93 מ'. נגיד), האפקט הגופני שלו כמעט ואיננו מורגש. וכך, אפשר להזיזו די בקלות במצבים בהם נתקל בקצת התנגדות גופנית

למשל כשנתקל בחסימה פיזית של מחמטוגלו:

via GIPHY

או למשל כשנתקל, לאחר החטאה של זריקה מחצי מרחק, בחסימה של טאריק בלאק במשחק המעבר:

via GIPHY

וולטרס לא יכול להיות המנהיג של מכבי תל אביב, והאמת? ספק רב אם מבקשים זאת ממנו. וולטרס לא אמור להיות הרכז המוביל של מכבי תל אביב. ובכלל, על פי ההגדרות של מכבי, הוא יותר רכז כמו ווילבקין, מאשר רכז-רכז בסגנון סלוקאס. וולטרס אמור לעלות מהספסל ולהבקיע, לצידו או במקומו של ווילבקין. ואת זה הוא יכול לעשות נהדר.

זוכרים שדיברנו על סדר ההחתמות? עכשיו זמן הסברים. ניתחנו והדגמנו קצת ענייני וולטרס, על חוזקותיו וחולשותיו. הרכז הראשון, שיוחתם אחריו, יצטרך להיות כל מה שוולטרס לא. ושגם ווילבקין איננו. בראש ובראשונה פלור מנג'ר – כלומר אחד שלוקח את הקבוצה אחריו. אחד שיודע לחוש את המגרש ואת השחקנים ולהוציא לפועל תכניות משחק ותרגילים, במקביל ליכולות שלו לייצר נקודות בעצמו ולעצמו.

הרכש המיועד יצטרך להתאים מבחינה הגנתית, הן ברמה הפיזית והן ברמה אתלטית, לווילבקין ולוולטרס. לאחר שנסגרה על שחקני המשנה, לא תוכל מכבי להרשות לעצמה, כך נראה, להחתים גארד – מוכשר וטוב ככל שיהיה – שלא יענה גם על הדרישות הגופניות וההגנתיות הללו.

נייט וולטרס הוא אחלה פתרון לקינוח, גם אם הקינוח מוגש משום מה בתחילת הארוחה. עכשיו הבה ונראה את אנשי מכבי תל אביב מנחיתים ביד אליהו הישן רכז ראשון, כזה שמצליח לענות על כל דרישות והגדרות התפקיד, גם ברמה המקצועית, גם ברמה הפיזית וגם ברמת האישיות.

והבעיה היא שכל אלו דורשים כסף והרבה. אם וכאשר תאתר מכבי תל אביב תואם וונמייקר (היי, עוד אחד עם שני ו' בתחילת השני!) שיענה על כל הדרוש, האם יישאר לה מספיק כסף כדי להנחיתו? האם עלות שכרו של וולטרס + הבאיי אווט שנאלצו הצהובים לשלם עליו, תשאיר מספיק מקום לגארד המרכזי?

מה שאפשר לקבוע בוודאות, עם או בלי וולטרס, הוא שההחתמה המשמעותית של מכבי, בכל הנוגע לעמדת הרכז, עדיין לפנינו. והיא אמורה להיות זאת שתפריד בין עוד עונה כושלת ורעה באירופה לבין כזו שמשגרת את הקבוצה של יאניס למקום שבו לא דרכה מאז עונת 2014/15, אז הודחה הקבוצה של גודס, גרשון, דווין סמית' ובריאן רנדל בשלב הפלייאוף של היורוליג (הישן).

מכבי תל אביב של ניקולה וויצ'יץ' נכשלה בעניין זה כישלון חרוץ שנה אחר שנה אחר שנה אחר שנה. יאניס ספרופולוס מספר לנו שלשם שינוי, מאמן מכבי תל אביב יהיה זה שיחליט הפעם. ובכן, בנסיבות אלו, האם יש סיבה להאמין שהתוצאה הפעם תהיה שונה?

הדפס