"השחקנים קול קטן בעולם רועם, לצערנו הכל רק כסף"

בגיל 32, יוגב אוחיון יצא לדרך חדשה בהפועל חולון. בראיון לערוץ הספורט הוא מדבר על מעמד השחקן הישראלי, עזיבת ירושלים ("סיימנו בחיבוק"), החיבור לדרוקר ("הוא רואה שונה משאר המאמנים") והעתיד ("עד שלא אתפרק לשניים, לא אעזוב את האהבה הזאת")

עמרי מנהיים
עמרי מנהיים  05.10.19 - 10:11
תחילת כתבה

עשר שנים תמימות נמצא יוגב אוחיון על הקו שבין ירושלים לתל אביב, על הקו שבין שתי הקבוצות העשירות בישראל. אלא שירושלים ויתרה, ובקיץ האחרון הוא התפנה לפתוח פרק חדש בקריירה המפוארת שלו, בהפועל חולון. "זו קבוצה מיוחדת, דואגים להבהיר לך איפה אתה נמצא ברגע שאתה מגיע לאימון הראשון", הוא מספר בראיון מיוחד לאתר ערוץ הספורט.

מה קרה עם הפועל ירושלים בקיץ הזה?
"זה פשוט הסתיים שם, הם לקחו החלטה שאני מכבד אותה. סיימנו בלחיצת יד וחיבוק והמשכנו הלאה. אני יודע שזה ביזנס ודברים כאלה קורים ותמיד יקרו. כולנו ממשיכים הלאה, אנחנו עדיין חברים".

אחרי שעזבת, חולון היתה מבחינתך אופציה כמעט יחידה
"מבחינת סדר גודל של מועדון, היה לי ברור שאני רוצה להגיע לכאן. רציתי להמשיך בקבוצה שמשחקת באירופה, קבוצה עם מסורת, עם קהל ועם צבע כמו חולון. חולון זה מקום שנותן לך מוטיבציה בכל משחק, מקום שאתה נותן בו את המקסימום. כשאתה מגיע לאולם כזה, אי אפשר להישאר אדיש".

"הכסף לא היה פקטור בקיץ הזה"
זה לא סוד שאוחיון היה אחד השחקנים המרוויחים ביותר בישראל בעשור האחרון. הוא היה חתום על חוזים גבוהים, במכבי ובירושלים, אלא שהעונה, מחוץ לשתי הקבוצות הללו, הוא ירוויח סכום נמוך יותר, כמעט 50% פחות מכפי שהשתכר בעונה שעברה. "בראש ובראשונה, המחשבה על כסף לא היתה פקטור בקיץ הזה", הוא מספר. "היה לי חשוב יותר להישאר במקום שיתאים לי מקצועית. נכון, הרווחתי סכומים גבוהים בהרבה ממה שאני מרוויח עכשיו אבל מבחינתי יש דברים שהם מעבר".

זה לא תיסכל אותך באיזשהו אופן?
"לא. כשהתחלתי לשחק, בתור ילד, תמיד חלמתי לסיים עם אולם מלא קהל ועם קבוצה שתתחרה בכל ערב. אלה דברים שהם ערך עליון מבחינתי".

אמרת את המילה "לסיים". אתה רואה את זה באופק?
"האמת שלא. מבחינתי, עד שאני לא מתפרק לשניים, אני לא עוזב את האהבה הזאת".

"זה לא הגיוני להגיד עכשיו שאנחנו בנויים לקחת תואר"
חולוניה פתחה את העונה הנוכחית יחסית בצליעה, עם תקופת הכנה לא ממש מרשימה ועם הפסד לעירוני נהריה ברבע גמר גביע ווינר. לפחות בשלב הזה, עושה רושם שהקבוצה עוד רחוקה מלהיות מחוברת. "אנחנו עדיין בשלב של בניה ואני מאמין שבסוף נגיע לאיפה שאנחנו רוצים להיות", מרגיע אוחיון. "אנחנו יודעים מה אנחנו צריכים לשפר וברור לנו שאנחנו רוצים לראות יותר שטף קבוצתי ורוצים להיות יותר ורסטיליים".

בסגל הנוכחי, אתה הרכז הטבעי היחידי. זה מסר שסומכים עליך?
מצד אחד כן, אבל מצד שני לשרון דרוקר יש סגנון אחר של משחק ושל פילוסופיה. הוא לאו דווקא מאמין שהכל בנוי על שחקן אחד או על רכז אחד. אבל כן, המבנה של הסגל ללא ספק מעביר מסר שסומכים עליי".

היית השחקן הראשון שדרוקר החתים בקיץ. איך היחסים ביניכם?
"עוד לא לא יצא לעבוד עם שרון כמאמן ראשי למשך עונה שלמה, אבל יש לי הרבה הערכה כלפיו. אנחנו מדברים הרבה, מתייעצים. הוא מאמן של שחקנים, הוא מקשיב, הוא רוצה לקבל עמדות שונות מהעמדות שלו. כמו שאמרתי, הראייה שלו שונה משל שאר המאמנים ועכשיו אנחנו בשלב שאנחנו מנסים לתאם את הציפיות של כולם".
 
כמה אתה נהנה לחזור לשתף פעולה עם גיא פניני?
"זה לא סוד שאני וגיא חברים מאוד טובים, אולי חצי קריירה הייתי איתו בחדר. עברנו המון חוויות ביחיד, המון עליות וירידות. כמובן שכשדיברתי איתו הוא המליץ בחום והייתה לו השפעה לזה שהגעתי לחולון. אני מאוד מחכה שהוא יחזור וייתן לנו את מה שהוא יודע כי מדובר במוח כדורסל מהגדולים שהיו כאן. קודם אמרת שאני הרכז היחידי? אז גיא הוא עוד רכז מעמדה אחרת. הוא מבין את המשחק בצורה יוצאת מן הכלל, יש לו אייקיו כל כך גבוה, שיקל על כולם".

ממה שראית עד עכשיו, יש פה חומר לתארים?
"זאת המטרה של כולנו, לזכות בתארים. יש לנו סגל מאוד מוכשר עם איזון של צעירים ובוגרים. אם שחקן שיגיד לך שהוא לא רוצה לזכות בתואר, אז זה יהיה שקר, אבל זה לא יהיה הגיוני להגיד עכשיו שאנחנו בנויים לקחת תואר לפני ששיחקנו משחק אחד רשמי. אנחנו צריכים לקחת את העונה הזו צעד אחר צעד, להכיר אחד את השני יותר טוב ובהמשך נדע לאן זה יילך".

אוחיון כבר בן 32 וחצי. אז נכון, הוא לא רואה באופק את סוף הקריירה, אבל בספורט המקצועני, לגיל יש משמעות - ומי שהיה פעם ילד הפלא של הכדורסל הישראלי כבר נחשב לשחקן ותיק. "היו לי הרבה שיחות עם מאמנים על השינוי הזה בקריירה", הוא אומר. "יש דברים שפעם היית רגיל לעשות אותם בצעד ראשון של כדורסל ופתאום זה לא הולך כמו שצריך".

אבל להיות ותיק זה גם יתרון
"נכון, יוצא שאני רואה מהלכים קצת לפני, הראש חושב יותר קדימה ועל הדרך אתה מנסה להתאים את עצמך למשחק. פתאום אתה מוצא את עצמך מנסה להיכנס למשחק דרך הדברים הבסיסיים, ממש כמו שמלמדים ילד".

יש שיאמרו שעם הגיל גם הפכת להיות שחקן יותר פציע
"הפציעות זו סטיגמה שנוצרה, כי להגיד שנפצעתי בכל עונה זה לא נכון. היה לי חוסר מזל. פעם אחת האצבע נתקעה לי בחולצה של שחקן, שהלך לכיוון האצבע, והחולצה נשארה למטה - ניתוח. בפעם השניה ילד קופץ עליי באימון אחרי השריקה של המאמן, משהו שבכלל לא קשור לכדורסל, ואני מפספס את פתיחת העונה שעברה. לפעמים יש ביש מזל, אבל מצד שני זה כן מחזק אותך וגורם לך להעריך את הרגעים שאתה יכול לשחק במיטבך. ברור שהתאוששות מפציעה היום היא לא כמו התאוששות מפציעה בגיל 18, וזה רק יוצר אצלי עוד הערכה לדקות שאני משחק".

המונולוג של יוגב: "לא מקשיבים לנו"
הכדורסל הישראלי, אם אם לדייק - הכדורסלן הישראלי - זה נושא שנמצא כל הזמן על סדר היום. חוק רוסי, מתאזרחים, נבחרות צעירות, מיסים, חוקי צעירים ומה לא. אוחיון חי כל את הסוגיות הללו ממקור ראשון, למשך כמעט 15 שנים, הרגיש כל עוולה וחש כל רגע של התנהלות נכונה. אלא שלמען האמת, בין בליל האנשים שמנסים כל הזמן למצוא את הנוסחה הנכונה לטובת הכדורסל הישראלי והכדורסלן הישראלי, כולנו ממעטים לשמוע את השחקנים עצמם. אוחיון, באופן קצת פחות שגרתי, מספק מונולוג מרתק ומלא ביקורת.

"אני תמיד טענתי שהמהירות שבה מקבלים דרכונים זה הדבר שבעצם גזר את גזר הדין של הישראלים", הוא אומר. "בסופו של דבר, אפשר לשחק עם ארבעה זרים טובים, ועדיין הישראלים ישחקו. גם אם מביאים ארבעה זרים איכותיים, הישראלים יקבלו דקות בכל מקרה, עם או בלי חוק רוסי, כי באינטנסיביות של היום, מעטים השחקנים שיכולים לשחק יותר מ-25 דקות למשחק לאורך עונה. אבל ברגע שיום אחד מגיע שחקן ואז מחליף שחקן מישהו אחר, וכל אחד משחק בשביל החוזה הבא שלו, ככה אי אפשר להגיע לשום מקום. הילד שעלה מהנוער לא יכול ללמוד ובסוף נתקעים בין הכסאות".

השחקנים הישראלים מספיק טובים בעיניך?
"יש ישראלים מאוד מוכשרים, פשוט צריך לתת להם את הצ'אנס. זה לא סתם שזכו פה פעמיים במדליית זהב ובמדליית כסף בנבחרות הצעירות. הבעיה היא שאיפשהו זה נעצר עבור השחקנים האלה, בזמן שבליגות האחרות שחקנים צעירים ממשיכים בהתקדמות שלהם. זה אומר שיש פה משהו תקול. צריך לחשוב למה כשהשחקנים הצעירים המוכשרים מגיעים לבוגרים זה נתקע. זה עולם שלם של דעות, אבל בשורה התחתונה יש פה חומר שחקנים מספיק טוב כדי שיוכל להוביל את הכדורסל הישראלי".

אז למה כמעט ולא שומעים את הקול שלכם? זה לא היה יכול לעזור?
"הייתי מוכן לעשות ולנסות הכל, אבל בסופו של דבר אנחנו יודעים שאנחנו, השחקנים, זה קול קטן בעולם רועם. לא באמת מקשיבים לנו".

זה קצת אבסורד, לא? אתם המהות של כל זה
כן, זה אבסורד, אבל בסופו של דבר, הכל זה עניין של כסף לצערנו".

הדפס