"לא אשכח את סמי בכר": החיים החדשים של ג'נקינס

הזכרונות מישראל ("כואב הלב שלא הייתי הראשון שהביא אליפות לי-ם"), המשא ומתן שהיה לו עם מכבי ת"א ("בלאט דיבר איתי כל הזמן") והחלום: "רוצה להגיע לארנה ולפגוש את הקהל".. הגארד, שכיכב במלחה, מאמן צעירים כיום ומצלם סרט תיעודי על חייו. ראיון

אור אבולעפיה
אור אבולעפיה  22.07.20 - 16:43
תחילת כתבה

הוא אולי לא זכה באליפות, אבל בהחלט מדובר באחד השחקנים הכי אהובים ששיחקו במלחה עם הפועל ירושלים. הוראס ג'נקינס, הגיע לישראל ב-2005 במקום וויל סולומון, שערק למכבי ת"א ואחרי הזכייה בגביע יול"ב, ומצדו הוא הפך לאהוב הקהל. הסקורר, שלא פחד לקחת אחריות, היה רחוק מרחק החלטה מעוררת מחלוקת של סמי בכר וסל בשניה האחרונה של ג'יימי ארנולד מלקחת את הפועל ירושלים לאליפות, אבל אחרי שעזב בקדנציה הראשונה (20.4 נק' בממוצע) אף אחד כבר לא הזכיר את השם של וויל סולומון.

פרויקט הזרים הרחיק לארה"ב ופגש שם את הוראס ג'נקינס, שהתרגש מאוד לשמוע שבישראל עדיין זוכרים אותו. כיום הוא משמש כמאמן אישי לשחקני מכללות, כשבמקביל הוא מצלם סרט דוקו על הקריירה שלו.

"ירושלים? אחת התקופות הכי טובות שהיו לי בחיים, מכל המדינות בהן שיחקתי בקריירה, זו המדינה הכי טובה שהייתי בה", ג'נקינס נזכר, "האוהדים והאנשים בהפועל ירושלים היו פשוט מדהימים. ולחשוב שכמעט וחתמתי במכבי ת"א לפני שהגעתי".

כמעט וחתמת במכבי ת"א?
"לא הרבה יודעים, אבל ב-2002 הייתה לי הצעה גדולה ממכבי ת"א. כששיחקתי ב-2001 באיטליה, אז דיוויד בלאט איתר אותי. הוא דיבר איתי פעמיים בשבוע, ישב עליי ורצה מאוד שאני אחתום. הוא ממש האמין בי, אבל חששתי מהמצב הבטחוני בישראל. רציתי להישאר באיטליה ושיחקתי שם עם אנתוני פארקר, בסוף ויתרתי, אבל בלאט מאוד רצה שאגיע".

אחרי תקופה קצרה בדטריוט פיסטונס, ב-2005 ג'נקינס קיבל טלפון מהפועל ירושלים, בשיחה ששינתה את חייו. "הסוכן שלי נתן לי רשימה של קבוצות ואז הוא שם על השולחן את השם של הפועל ירושלים", הוא נזכר, "קראתי שהיא זכתה ביול"ב קאפ וראיתי סרטונים של אוהדים. הכל הרשים אותי. גיא הראל ישב על הסוכן שלי בלי הפסקה ושיגע אותו שאגיע, וכך הכל נסגר".

"איך שהגעתי, הנושא של וויל סולומון רדף אותי. שרו לי כל הזמן "מי זה סולומון", וזה נתן לי מוטיבציה, כי וויל שחקן ברמה גבוהה. הוא חבר טוב מאוד שלי ולהחליף שחקן ברמה הזאת, זה לא קל. הקהל כל הזמן חיבק אותי והייתה לי תקופה מדהימה".

מי השחקן הכי טוב ששיחקת איתו?
"מריו אוסטין, חד משמעית. איזה קלעי עצום, אין דברים כאלה. פשוט תענוג היה לשחקן איתו, שחקן ששייך לרמות הכי גבוהות".

מה המשחק שאתה הכי זוכר?
"לצערי זה משחק האליפות. הייתי מצוין והרגשתי שאנחנו הולכים לזכות, אבל אז השופט, אני זוכר את שמו, סמי בכר. הוא קיבל כמה החלטות לא טובות, וזה בלשון המעטה. אני לא נהגתי לדבר על שופטים, אבל המשחק הזה עובר לי בראש בערך פעם בשבוע, איך לא זכינו באליפות אז, איך הוא הרחיק את טפירו, כואב לי הלב שאני לא זה שהביא להפועל ירושלים אליפות ראשונה".

למה עזבת למעשה?
"אם להיות אמיתיים, רק בגלל הכסף. הקריירה שלי קצרה והציעו לי הרבה כסף מאפס פילזן. ידעתי שזו הזדמנות לעשות כסף, אז עזבתי. בישראל בכל מקרה הבטחתי לעצמי שאשחק רק בהפועל ירושלים, אני בטוח שהם לא היו נותנים לי לעבור גם למכבי ת"א, והיו משווים לי הצעה במקרה שמכבי היו פונים אליי שוב. הקהל כל כך אהב אותי, שלא הייתי עושה לו את זה".

ספר לנו סיפור אחד משעשע מהתקופה בירושלים
"כשהגעתי לישראל, אז ביקשתי מטפירו וקוז'יקרו שילמדו אותי כמה מילים בעברית, כמו בוקר טוב וכאלה. הם לימדו אותי רק קללות, הייתי פונה לישראלים עם קללות ולא הייתי מבין למה הם מסתכלים עליי עקום. אחרי כמה פעמים, הבנתי שלימדו אותי קללות".

מה אתה יודע על הפועל ירושלים של היום?
"ראיתי שהם עברו לאולם חדש. אני חייב להגיע לשם, יש לי רצון לסגור מעגל ולראות שוב את הקהל של הפועל ירושלים. מקווה מאוד שייצא לי להגיע לישראל בקרוב ולהשלים את החתיכה החסרה בקריירה שלי. הפועל ירושלים לנצח תהיה בלב שלי, ואני מקווה שעוד נתראה בקרוב".