ליגת העל - בתום העונה הסדירה 2021/2022
קבוצה מש’ נצ’ הפסד % נק’
1 הפועל ירושלים 0 0 0 0
2 מכבי ת"א 0 0 0 0
3 בני הרצליה 0 0 0 0
4 הפועל חולון 0 0 0 0
5 גליל עליון 0 0 0 0
6 הפועל חיפה 0 0 0 0
7 הפועל ת"א 0 0 0 0
8 גלבוע גליל 0 0 0 0
9 הפועל אילת 0 0 0 0
10 נס ציונה 0 0 0 0
11 הפועל ב"ש 0 0 0 0
12 עירוני קרית אתא 0 0 0 0
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

זה עליהם

אחרי הפגרה המסויטת של העונה שעברה, מכבי ת"א קיבלה הכנה אידיאלית. מכאן התקווה, אבל גם החרדה: היא יודעת שהלחץ עליה, והיא תהיה חייבת לפתוח טוב את עונת היורוליג. יאניס, ווילבקין וגם ההיכל יצטרכו להיות בשיאם. וגם: הגיע הזמן לשחרר את הזוס. האוזמן מנתח

שי האוזמן
שי האוזמן  16.07.21 - 10:01

זה עליו
נתחיל מהסוף. השילוב של ההחתמות שבוצעו העונה בצד הצהוב של תל אביב, בתוספת תקופת הכנה מלאה על גבול אופטימלית (בהיעדר שחקנים שנעדרים בשל מחויבויות נבחרת) ולוח משחקים שהגיע בהזמנה, אמור להיות שווה פתיחת עונה חזקה. כזאת שתייצר מאזן חיובי מחד ומומנטום משמעותי מאידך, שיוכלו אולי אולי לקחת את מכבי תל אביב למקומות דומים לאלו בהם שהתה בעונת המשחקים 2019/20 – העונה שמעולם לא באה לכדי סיום. אבל לכך עוד נגיע בהמשך. נתחיל דווקא מהאיש שעל המוקד.

בצדק או שלא, את עונת המשחקים 2020/21 סיים יאניס ספרופולוס במצב ברווז. למרות הטריפל המקומי (טריפל, כן? כי בחיאת, טרבל זה של אנגלים. ואנגלים זה לא כדורסל), מלמדת הרוח שמנשבת ממסדרונות יד אליהו הישן שחינו של הקואץ', במידה מסוימת, סר. או במילים פשוטות יותר, שהקרדיט העצום לו זכה האיש ממקבלי ההחלטות בצהוב כבר הרבה פחות אוטומטי, הרבה פחות נרחב והרבה פחות גורף.

בטורים הקודמים ליהגתי ברמת המיקרו על ההחתמות של אלופת ישראל עד כה. והאמת, אם עוברים החתמה החתמה, מגלים שיש לא מעט כשרון במכבי החדשה; מגלים שיש כמה שדרוגי סגל העונה; מגלים שחלק מהבעיות ד'אשתקד זכו הפעם להתייחסות. במילים אחרות, מגלים שהקיץ של מכבי ידע מספר הישגים.

ואם מחברים את שני הנתונים המרכזיים אליהם התייחסתי עד כה, קרי מעמדו של המאמן פלאס הקיץ של הקבוצה שלו, מגיעים למסקנה שלוח המשחקים של הליגה השניה בטיבה הופך למשמעותי במיוחד בכל הנוגע לעתידו הקרוב של ספרופולוס.

למכבי תל אביב, כידוע, זכרון טראומתי מעונת המשחקים 2018/19. אי אז, בקדנציה של נבן ספאחיה, ספגה היא שיבוץ מהגיהנום, שכלל 6 משחקי חוץ מתוך 8 המשחקים הראשונים. וספאחיה, שהגיע לעונה הזאת במצב ברווז, לא הצליח לשרוד את הלו"ז. וכבר במחזור מספר 7, לאחר שנוצח שוב (מול גראן קנריה בחוץ), הוא הלך הביתה שלו. ותחתיו הגיע ספרופולוס.

ולכן, סביר להניח שבמכבי תל אביב המתינו בשקיקה ללוח של העונה הבאה. ומסתבר, ולו בדיעבד, שהדבר היחיד שיכול להיות מלחיץ יותר מלוח משחקים רצחני – הוא דווקא לוח משחקים (ממש) נוח. כי פתיחה שכוללת 5 משחקי בית מ-7 המשחקים הראשונים, כולל משחקים נוחים יחסית (הכוכב האדום, פאו, ז'לגיריס) = הזדמנות אדירה לפתוח את העונה עם יחס נצחונות הפסדים שמזניק לצמרת. 

מכאן מגיעה הציפיה הגדולה, ומכאן מגיעה גם החרדה הגדולה. כי את העונה הזאת, אחרי משחקי הבית מול באיירן מינכן והכוכב האדום בלגרד, אמורה מכבי תל אביב להתחיל עם שני נצחונות. סליחה, מכבי תל אביב חייבת להתחיל עם שני נצחונות. וכן, נכון שהיורוליג הוא מרתון בן 34 משחקים. ונכון גם שהעבר הקרוב מוכיח שאפשר להרוס פתיחה טובה ולהינצל מהתחלה רעה. ונכון גם שכל הדברים הללו, ככל הנראה, לא רלוונטיים למועדון הזה בזמן הזה.

מכבי תל אביב מצפה לפתיחת עונה גדולה. ההנהלה הצהובה מצפה לפתיחת עונה גדולה. הקהל שלו מצפה לפתיחת עונה גדולה. ואם זה יקרה, סנופי דיסקו. ואם לא, זה עליו. זה על הקואץ'. אם כן, אל נא תאמרו שב 30.9.21 מתארחת כאן באיירן של טרינקיירי למשחק פתיחה. אימרו נא שכבר ב 30.9.21 יתמרק לו ההיכל לקראת משחק גדול, חשוב ולחוץ לאללה.

לבנות סביב ווילבקין
עכשיו זמן להכניס לרוורס ולדוש עוד קצת בחבורה שמולחמת לה יחדיו במכבי תל אביב. אם צריכים לאפיין את המהלכים שנראו עד כאן ולמסגרם תחת כותרת אחת, סביר שהמסגור והכותר יציגו לראווה את סקוטי ווילבקין. כי הוא הפרנצ'ייז פלייר. וסביבו, כמו שעושים בקבוצת NBA, מנסים להתאים ולבנות. ולכן, כדאי לנתח את מה שקרה עד כה בפריזמה של האם זה מתאים לוולבקין.

ולכן, כאשר מוחתמים השנה שני שחקנים בעמדה מספר 1 (אוונס וזיו) במקום רכז בודד אחד בעונה שעברה (ג'ונס), מבינים שהתובנה כאן, אם אנחנו מבינים נכון, היא שצריך להסיט את ווילבקין כמה שיותר לעמדת הקלע. לפחות ברמת הקונספט. ורגע, עוד מעט נחזור לעמדת הרכז.

ולכן, כאשר מוחתם כאן ג'יימס נאנלי, צריך להבין שהרעיון כאן הוא שזה יעשה טוב לווילבקין. כי נאנלי, להבדיל מדורסי או בראינט, הוא קודם כל שחקן של אחוזים. והרבה פחות אחד כזה שיכול וצריך את הכדור למטרות כדרור. כשנאנלי בפינה, היכולת לעזור במהלכי האחד על אחד/ מהלכי הפיק אנד רול של ווילבקין הופכת מורכבת יותר. הריווח ההתקפי עם קלע יציב ואמין אמור לסייע להתקפה ה(ממש) סטטית של הצהובים, קרי לסייע לווילבקין.

ולכן,  למשל, המחשבה היא ששחקני התקפה אינדבידואליים איכותיים דוגמת וויליאמס את ריינולדס, אשר יכולת ההבקעה שלהם עולה ובהרבה על זאת של האנטר את בנדר, יכולים להוריד עוד עומס מהאיש שעל פיו יישק דבר. והדבר נכון בעיקר לגבי עמדה מספר 4. אותה עמדה שגם ממנה עומדים לעיתים בפינה ומחכים. אותה עמדה שממנה מתגלגלים פנימה או קופצים החוצה לאחר מהלך פיק אנד רול עם ווילבקין.

כי בסוף, עם כל הכבוד לכל אלו שהגיעו, מכבי תל אביב מודל 2021/22 נראית תלויה בכוכב שלה יותר מתמיד. ונכון שהקו הקדמי שלה מוכשר ועמוק יחסית, אבל בסופו של יום מורכב הקו האחורי, זה שעושה את ההבדל, מווילבקין ועוד כמה. כשהוקצה הכסף לבניית הסגל הנוכחי, בהנחה ובתקווה שהכל אכן נעשה במחשבה תחילה, נותרו בעיקר פירורים לעמדה שאמורה להיות החשובה מכולן.

וכל הצ'יפים (הזולים והמעטים) שלצידו של ווילבקין נזרקו לכיוונם של שחקנים כמו אוונס, זיו וטיילור. שמעולם לא היו שם. שאינם שחקני יורוליג לגיטימיים, לפחות עד להודעה חדשה. ואם נביט ימינה ושמאלה ונתהה מי בקבוצה הזאת אמור לייצר מכדרור ברמת התחרות של היורוליג, נבין שיתכן והתשובה מצומצמת מתמיד. שיתכן ודווקא העונה, לאחר שחשבו כיצד לעזור ולבנות סביב ווילבקין, נבנתה קבוצה שבה הוא מרכזי וחשוב מאי פעם.

בעזרת השם ויד אליהו (הישן)
אז סקוטי ווילבקין חשוב, כנראה, יותר מאי פעם. והוא לא החשוב מכל. כי הפתרון להרבה מאוד שאלות, תהיות וטרדות סביב מכבי תל אביב החדשה הוא יד אליהו. כי אם נחזור לעונת 2019/20, זו שבה נראה היה שמכבי חזרה, מי שבאמת חזר הוא יד אליהו הישן. ומה שבאמת חזר הוא אפקט יד אליהו הישן. שהניף את הקבוצה ההיא לגבהים מעט בלתי פרופורציונאליים, דרך מאזן ביתי קרוב למושלם. למרות מאזן חוץ בינוני ומטה.

אז קדימה, חברות וחברים, הבה נשחקה יחדיו את המשחק שבו התשובה ידועה מראש. מוכנים? אוקיי.

בקבוצה נטולת עוגנים הגנתיים משמעותיים, מי בדיוק אמור להפוך את מכבי תל אביב לכזאת שעוצרת בצד אחד ורצה לסלים קלים בצד השני? התשובה היא יד אליהו. ואני לא ציני כאן. ואני לא צוחק כאן. האפקט הכמו דתי שאולמות שכאלו יודעים לייצר הוא זה שאמור, כנראה, לעשות הבדל. כי למכבי תל אביב אין מישהו שיכול להגן על הטבעות. ושחקני ההגנה הטובים יותר שלה הם בעיקר שחקני בעלי פוטנציאל להיות כאלו (זיו, טיילור) וגם הם, כמו גם וויליאמס וריינולדס, הם בעיקר כאלו שנשענים על אינטואיציות ואגרסיביות והרבה פחות על עבודה נכונה ומדויקת. ואת זה אמור לפתור הטירוף המיוחל שמסביב.

בקבוצה שבה מספר שחקנים שמגיעים אל העונה הזאת לחוצים מאוד ברמה האישית, בדרך לשדרוג מיוחל של החוזה הבא, איך שומרים על באלאנס בחדר ההלבשה ומשמרים היררכיה שבה ווילבקין הוא ה-איש? התשובה לכך, תודו שהופתעתם, היא יד אליהו. שדרכו אמורים לנצח. והנצחונות אמורים להיות הפתרון.

בקבוצה שבה משחקים סיסטם (כנראה) שמבוסס לחלוטין על היכולת של שחקנים מוכשרים לייצר לעצמם ולאחרים, מה עושים כשסקוטי ווילבקין על הספסל? כלומר, מי יהיה הדורסי או הבראינט שיכנסו לעמדה של ווילבקין כשהוא נח? יתכן שלסרפופולוס יהיו תשובות והפתעות בהיבט הזה. ואם לא, אז אתם כבר יודעים מי אמור לעזור ולפתור.

והנה, שוב, חוזרים לעמדת הרכז. העמדה שבה מכבי תל אביב מתרסקת לא מעט לאחרונה. העמדה הכי חשובה במשחק הכדורסל, שבו בחרה מכבי תל אביב להשקיע הכי מעט כספים. שעליה בחרה שוב מכבי תל אביב להניח הימור פרוע במיוחד. אז את השאלה אתם כבר מבינים. ואת התשובה, לדעתי, אתם כבר יודעים.

אמרנו כבר שסקוטי ווילבקין חשוב בעונה הקרובה יותר מאי פעם. וכך גם האולם הביתי שלו.

LET MY ZOOSMAN GO
על פי פרסומים שאינם זרים, יובל זוסמן סגר באלבה ברלין - וממתין כרגע להחלטה של מכבי תל אביב, שלה זכות השוואה. וכן, בדומה למספר צמתים אחרים אליהם הגיעה הקיץ, גם כאן נראה שקיימת שם מחלוקת בין הגושים השונים. וכן, יתכן שטים זוס יכול היה לנהל ענייניו בצורה שונה ולהימנע מהרגע הזה, שבו הוא תלוי בחסדים של הצהובים, אבל זה כבר פחות חשוב.

חשוב יותר לשאול מה נכון עבור שני הצדדים למשוואה. מבחינת מכבי תל אביב, לזוסמן יש מספר מעלות משמעותיות. למשל, שמדובר בשחקן יורוליג עתיר נסיון. שמדובר בעוגן הגנתי. שמייצר סייז. ויש גם את עניין הצביון הישראלי, כמובן.

מכבי תל אביב אוהבת את יובל זוסמן. יאניס ספרופולוס אוהב את יובל זוסמן. ומכבי תל אביב זקוקה לישראלי איכותי (ומחפשת, כידוע, עוד אחד כזה שיצטרף לזיו, דיברתולומיאו, בלייזר וז'ק כהן). ואחרי שאמרנו את כל זה, צריך גם להגיד את האמת: מכבי תל אביב בנתה קבוצה שבה שחקנים שיושבים בדיוק על המשבצת של זוס. בעיקר כי הניחה שהוא ממילא בדרך החוצה. בעיקר כי הבינה שאיתו, במצבו הנוכחי, היא מתקשה להמריא.

ויובל זוסמן? יובל זוסמן יודע שקיים פער גדול בין אהבה לבין היכולת לפרוח. ונכון שהם אוהבים והוא אוהב, אבל במכבי תל אביב הזאת סיכוייו לפרוח קלושים. וסיכוייו להמשיך לקמול (יש מילה כזאת?) גבוהים מדי. ולכן הוא חייב ללכת. וזה עד כדי כך בינארי. ברמת החייב. האם הוא מתאים לאלבה ברלין מבוססת הקליעה? ימים יגידו. הוא בטוח לא המחליף האופטימלי של שחקן התקפה עצום כמו פונטקיו שעזב.

אבל הוא כן השחקן הזה שיוכל לחזור וליהנות מכדורסל במשמרת של אאיטו רנסס. והוא כן היובל זוסמן הזה שאמור להיות בשפיץ של דור ההווה והעתיד של הכדורסל הישראלי. ולכן הוא חייב ללכת ולנסות. לחזור כשהזנב בין הרגליים הוא תמיד יוכל. אז היידה, שחררו את הזוס.

שבת שלום.