הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

לא על הכישרון לבדו

אין ספק שמכבי ת"א מודל 21/22 מציגה כדורסל יותר נוצץ מהגרסאות הקודמות תחת ספרופולוס, אבל סימן השאלה בעמדת הרכז עדיין קיים. בהפועל ירושלים מנגד, הכישרון בינתיים תאורטי. הטור של האוזמן

שי האוזמן
שי האוזמן  24.09.21 - 19:25
תחילת כתבה

צהובים
שתי מטרות מרכזיות היו למכבי תל אביב טרם תחילת משחק חצי גמר גביע ווינר מול יריבתה מירושלים. הראשונה הייתה להימנע מאובדן תואר מקומי, על הנזקים המנטליים והאחרים שזה עלול לגרום שבוע לפני תחילת היורוליג. השניה הייתה לנצח, כדי לוודא שיש עוד משחק הכנה אחד, בראשון הקרוב בגמר. כי אם יש משהו שאלופת ישראל זקוקה לו בבהילות, זה זמן. והכנה. וזמן הכנה. ושלושה משחקי הכנה, רובם עם סגל חלקי, לא מספיקים. גם ארבעה לא, אגב.

בבואנו לבחון את מצבה של מכבי, בהתבסס על מה שראינו בשני המשחקים השבוע, ובניכוי ענייני כושר אישי/ אחוזי קליעה/ זמן חיבור, אפשר לחזור למסקנות אליהן הגענו בקיץ. לקבוצה של ספרופולוס יש הרבה יותר כשרון מאשר הוורסיה של העונה שעברה. וכנראה שיותר מאשר הוורסיות של מרבית השנים האחרונות, למעט כוכבית אחת אותה נאזכר חיש חש.

כו-לם, בשלב הזה, יודעים ומכירים את הכדורסל של יאניס ספרופולוס. ספרופולוס הוא בראש ובראשונה מאמן מגיב. וכמגיב, לרוב מתקבלות ההחלטות הליהוקיות שלו בעיקר ביחס למה שקורה בצד השני. ובכל הנוגע להתקפה, סביר להניח שמה שהיה הוא שיהיה – רק עם כלים טובים יותר.

כלומר, ג'יימס נאנלי בעמדה 3, כזה שעומד בפינה, עדיף בהרבה על האופציה של אנג'לו קאלויארו. לצורך העניין, נאנלי מתאים לליהוק הספציפי הזה הרבה יותר גם ב-2, בהרכבים גדולים, כשספרופולוס ישבר ויתן את הכדור, הקבוצה והמדינה בידיים של ווילבקין. דרק וויליאמס, מרגע שיתאושש, מוכשר בהרבה ממי שקדם לו (בנדר?). וג'יילן ריינולדס, בכל הנוגע ליכולת לייצר נקודות, עדיף בהרבה על כל הגרסות של אותלו האנטר. לא תמיד יסיים האיש משחקים עם מדד פלוס מינוס של 30 חיובי, אבל היכולות שם ביגטיים. הן היו שם עוד לפני הקדנציה הראשונה של האיש בצהוב, והן הפכו קטלניות מרגע שדרך על הפרקט של קואץ' טרינקיירי במינכן.

הקיצר, קבוצה הרבה יותר מוכשרת. אה, את זה כבר אמרנו. ועכשיו זמן כוכבית. בשיטה העומדת של מכבי תל אביב, חייבים שחקנים שידעו לייצר לעצמם ולאחרים. כאלו שיכולים לעשות סל מכלום. כאלו שיכולים לחצות את קו ההגנה הראשון. למכבי תל אביב של העונותיים האחרונות היה את ווילבקין, והיה גם את דורסי. והשחקן הכי קרוב לדורסי שראינו היום על הפרקט היה בכלל ג'יילן אדאמס של ירושלים. ננאלי, למרות 6 אסיסטיו בחצי הגמר, הוא לא כזה. בטח שלא קמרון טיילור או ג'ון דיברתולומיאו. ועם כל הצער שבדבר, גם יפתח זיו לא אמור להיות האיש הזה.

ולכן, וכבר עכשיו, צריכים לדבר על עמדת הרכז. כמו בכל עונה קודמת. למכבי תל אביב יכולות משודרגות העונה. ואם ירצה השם ומשרד הבריאות, הרי שהשילוב בין שחקני ההגנה העדיפים שלה כעת + יד אליהו מלא = משחקים שאותם אפשר לקחת על אנרגיות וטרוף הגנתי. אבל ההבדל חייב להגיע בעמדת הרכז, היא העמדה של קינן אוונס. ב-19 דקותיו מול ירושלים, הרגיש האיש שהגיע מחיפה מעט תלוש. שזה בסדר ומובן בשלב הזה. וזה יהיה חייב להשתפר בהמשך. כי אוונס, יותר מכל שחקן אחר, עשוי או עלול להיות זה שעושה את ההבדל.

אדומים
שיחות עם האנשים שהלחימו יחדיו את סגל של נציגתנו מהבירה הבהירו שהנקודה עליה שמו דגש הקיץ, יותר מכל אלמנט אחר, נגע לענייני לוחמה. הבו לי את בניכם הלוחמים וקשוחים, שח לו מקבל ההחלטות כמנטרת בסיס, ערב רב של שחקנים כמהים לכדורסל של סיסטם. והלוחמים אכן הגיעו. אם נחריג לרגע את בליץ ההחתמות שסיים את הסגל (קרי קליפטריק, מייקר ובנט), נגלה בסגל האדום לא מעט שחקנים שעונים על הדרישות. בטח וורקמן. בטח שגב. בטח בעמדת הרכז המחליף. 

ועכשיו, אחרי שקובצו יחדיו הלוחמים, הגיע הזמן לתור אחר הכשרון. כי אם מכבי תל אביב מוכשרת מגרסאותיה הקודמות, לא בטוח שנכונים הדברים לגבי הפועל ירושלים. ולא, אני לא משווה לגרסה העלובה שהורכבה שם במחצית השניה של העונה הקודמת. כל עוד נקבל את ירושלים כשהיא רצה ושועטת צפון דרום, אז הכל נחמד ומעלה. מרגע שמגיעים ומתייצבים להתקפה מסודרת, מתחילות להישאל השאלות. וכל עוד יידו שחקניה, ובראשם רטין אובהסוואן, באחוזים בלתי סבירים בעליל מחוץ לקשת שלוש הנקודות בחלק מהמשחקים הקודמים, לא היה צורך להזדקק לאותם סימני שאלה. אבל מרגע שהכל חוזר לנורמליות, במובן האפור של המילה, נשארים עם הכשרון הקיים. ולא בטוח שיש מזה מספיק.

רגע. זמן חידוד. אין אחד בעולם שטוען נגד מידת הכשרון של תון מייקר או אנתוני בנט. כלומר, הכשרון התאורטי. אבל זהו, שכל עוד לא ראינו אחרת, זה נותר תאורטי. לתון מייקר קשה מאוד לשחק בצבע. והאמת? הוא גם לא רוצה או מרגיש בנוח שם. ובנט? בנט רק רוצה לזרוק. ואם ז'לקו אוברדוביץ' הגדול התקשה לכפות על האיש לשחק יותר בפנים, ספק רב אם אורן עמיאל יצליח. ונכון, ראינו מהלך חכם ומתואם בתחילת המשחק, שבו מענישים יפה את הגנת החילופים של מכבי תל אביב, עם תזמון וריווח נכון, שבסופו פואטנה של בנט בפנים על שחקן קטן ממנו. אבל זהו היוצא מהכלל ולא מעבר לכך. ואם הפועל ירושלים מגיעה למשחק מול מכבי תל אביב, תהא המסגרת אשר תהא, והולכת דקות רצופות (וחשובות) עם שגיב דוד ב-4, אז יש כאן בעיה.

אוקיי, אז על ענייני כשרון דיברנו, ועכשיו זמן לגעת בענייני התאמה. בניגוד לספרופולוס, עושה רושם שלעמיאל יש סיסטם שלם ומובהק, שבו הוא מאמין ואותו הוא רוצה להריץ. גם בהתקפה וגם בהגנה. ובניגוד לספרופולוס, ספק רב אם כל הליהוקים בסגל הזה מתאימים לאותה אמונה ואותה שיטה.

ועדיין, אחרי שאמרתי את כל זה, פרויקט ירושלים ממשיך להיות מעניין ומסקרן. ויש בה שחקנים, בראשם אובהסוואן, שקשה להסיר מהם את העיניים. ויש כשרון גולמי גדול בדמות ג'יילן אדאמס, בין אם מתאים הוא לדרישות הקו האחורי ובין אם לאו. ויש קילפטריק. ויש שמות גדולים בצבע. ויש עוד זר בחוץ שממנו לא הספקנו להתרשם.

ועל כל אלו, ועוד, נמשיך ללהג בקרוב.

שבת שלום.