אחד הליגיונרים היציבים והפעילים ביותר שלנו באירופה הוא דור מלול. המגן-קשר בן ה-22, ששיחק עד הקיץ האחרון במדי מכבי תל אביב, הושאל העונה לבירשחוט מהליגה הבלגית, קבוצת קטנה במימדים המקומיים. ועושה רושם שהמרחק והשקט עושים לו רק טוב. הנציגה הצנועה מהעיר אנטוורפן, שניצלה מירידה בסיום העונה שעברה ומכונה פיורנטינה של בלגיה, עושה חיל והקהל מצביע ברגליים. 13 אלף אנשי "הצבא הסגול-לבן" מתייצבים בממוצע לכל משחק ומהמקום התשיעי היא כבר מוגדרת כאחת מהפתעות הנעימות של העונה. והישראלי שותף מלא להצלחה.
מלול גדל במחלקת הנוער של הפועל עירוני ראשון לציון ובגיל 14 עבר למכבי ת"א. את הופעת הבכורה שלו בבוגרים ערך בעונת 2006/07, אך החל לשחק באופן קבוע רק בעונה לאחר מכן עם 18 הופעות ושער בכורה מול מכבי חיפה במחזור ה-30. הוא שיחק במדים הצהובים שנתיים נוספות, זומן לסגל הנבחרת ב-2010 ואחרי 58 הופעות בליגת העל צצה האפשרות לצאת לאירופה. מכבי לא הערימה קשיים על מעברו לבלגיה בהשאלה. "אפילו הפתיעו אותי בקלות ובמהירות שהדברים קרו, תוך יומיים הכל היה סגור", נזכר מלול. "הם פשוט אמרו לי שהם מבינים שזה חלום ולא יעצרו אותי מלממש אותו".
מצחיק להגיד את זה על בחור בן 22, אבל מלול תופקד בתחילת הקריירה שלו במכבי כקשר באמצע ובימין ורק לאחר מכן כמגן. בבירשחוט הוא החל בחוליה האחורית ורק במשחקים האחרונים המאמן העדיף אותו במרכז המגרש. סביר להניח שאם היה נשאר במכבי, היה עובר כבר 3 או 4 עמדות וביניהן ספסל ומושב נוח ביציע. לא בבלגיה. עם נתונים מרשימים הכוללים 16 הופעות בהרכב ב-18 משחקי הליגה שנערכו עד כה (90 דקות מלאות ב-14 מתוכם), שער ושלושה בישולים, קל להבין שהישראלי הפך לשחקן מפתח בקבוצתו החדשה.
את הסיפורים על ליגיונרים שמדברים על המקצוענות באירופה כולנו מכירים, אבל מלול לא עסוק בלסדר לעצמו רוח גבית. "ההנהלה והצוות המקצועי יודע מה אנחנו עושים ושאנחנו רוצים לעשות הכל נכון וכמו שצריך. בגלל זה לא מנפחים כל דבר. יש סדר וכל אחד יודע מה רוצים ממנו. מאמן הכושר, עוזר המאמן והמאמן מחלקים את העבודה ועושים את זה בצורה שוטפת. גם על המגרש הכדורגל שונה - מאוד מהיר וחזק, וגם הטכניקה גבוהה. אין זמן להתמהמה. גם אם עושים טעות, צריך להגיב מהר כי פה משלמים על זה בגדול".
"האווירה שונה וזה לא רק בקטע המקצועי, כי זה כבר ידוע. כל ליגיונר, לא משנה באיזו ליגה, יכול להגיד את זה באופן ודאי", מנתח מלול, ומסביר: "החבר'ה בקבוצה יודעים מתי לצחוק ומתי להיות רציניים. באים פשוט לעבודה, ודברים קטנים עושים את ההבדל. אחרי משחקים יש חדר משפחות, כמו מיקס זון. ככה כולם מכירים את כולם ויש יותר גיבוש וחברויות נוצרות בתוך החבר'ה ובין הנשים, ולא רק בין הישראלים. העיתונאים נכנסים לשם וכל מיני אחמ"ים. אה, ואנחנו אפילו באים עם חליפות למשחקי הבית". מי מאיתנו בכלל זוכר שראה ישראלי עם חליפה מחוץ לליגת האלופות?
את אנטוורפן, העיר בה הוא חי, מכנה מלול תל אביב הקטנה. "יש חיי לילה, זו עיר ענקית. יש רעש וגם שקט כשצריך". העובדה שבליגה הבלגית משחקים מספר ישראלים לא קטן גורמת לכך שהקשר שלו עם הישראלים באיזור מאוד אדוק. "לירוי צעירי, רועי דיין ושלומי ארבייטמן גרים במרחק הליכה והשאר במרחק נסיעה בערך של שעה. גם בקהילה היהודית פה אנחנו מאוד מעורים. הכרנו כמה משפחות של ישראלים ואנחנו בקשר טוב, עם ארוחות בחגים וימי שישי ואירוח בכלל. זה נותן לי ולכל השחקנים הרגשה של בית, וזה דבר שחסר".
כשמדברים על בית, מיד צץ ההקשר למכבי. והדי השינוי שעבר על הצהובים העונה - מההכנות עמוסות האופטימיות, דרך ההפסדים המביכים, המחנות בחדר ההלבשה וחילופי המאמנים - נשמעו היטב גם בבלגיה. "איך כל כך הרבה השתנה מאז שאני התחלתי את העונה באימוני טרום עונה, כשהכל היה נראה ורוד. יש שם שחקנים מעולים והשילוב של כל הצעירים הוא נכון", מתעקש מלול. "יש שם המון אנשים בקבוצה שמאוד רוצים שהיא סוף סוף תצליח, וזה יקרה מתישהו". כמו כל אוהד, הוא מביט בצער על כל מה שקורה במועדון לו הוא שייך, ומרשה לעצמו רק לומר: "כנראה כשקשה, הרבה חרא צף למעלה".
מה היה קורה אם היה נשאר במכבי ת"א? כמה הזדמנויות היה מקבל בעונה שכזאת? האם היה מצליח אחרי העונה הנוכחית לצאת לחו"ל? סביר להניח שלמרבית התשובות היה פן שלילי. "אם הייתי מציב לעצמי יעד מסוים, זה לשחק כמה שיותר ובינתיים אני עומד ביעד הזה", הוא חוזר למציאות הבלגית. "אני מאושר, זה הכדורגל הכי טוב ששיחקתי וזה לא משנה באיזו עמדה. אני יודע שמחזיקים ממני וזו משאלה של כל שחקן". תזמון זה הכל בחיים, נוהגים להגיד. בכדורגל שלנו, שנע על חבל דק מאוד, אולי היה זה הטיימינג של דור מלול שהציל לו את העונה. אולי גם את הקריירה.