נסתיימה עוד עונת כדורסל. למרות הניסיון לעשות אירוע מרהיב עם הרבה צבע, מוסיקה, רקדנים, מוקיונים וכל שאר הדברים, אי אפשר להתעלם מזה שבאנו לראות כדורסל. וכדורסל טוב ומרגש לא הולך עם עטיפות והופעות של זמרים. כדורסל טוב הולך עם יכולות מקצועיות טובות. עם הגנות טובות. עם לחימה על כל כדור. עם יריבות מסורתית. ואפילו זמרים, הופעות נהדרות ותחרויות היתוליות – הכל מאורגן בצורה יפה ומתוקתקת עם הפקה טובה - לא יכולים לחפות על המשהו המיוחד הזה שחסר.
למכבי אשדוד, שעשתה הישג ענק, אין עוד ברזומה יריבות מסורתית נגד מכבי - יכול להיות שחלק מאוהדיה הם בכלל בסתר ליבם אוהדי מכבי תל אביב. אין להם איתה יריבות עתיקת יומין כמו שיש לאוהדי הפועל ת"א, שלפעמים עוברת לשנאה יוקדת ולאלימות מילולית יוצאת דופן. אבל צריך שתהיה יריבות. אין לה גם יריבות כמו עם הפועל ירושלים, שעם התקציב השני בגודלו בארץ ויותר גבוה מכל קבוצה אחרת בליגה, להוציא מכבי תל אביב, שוב יורה לעצמה ברגל ולא מגיעה לפיינל פור (ולא חשוב מי המאמנים או מי השחקנים). אין לה אפילו יריבות אלגנטית עם גלבוע/גליל, שלקחה ממכבי שתי אליפויות, שלא לדבר על היריבויות עתיקות היומין עם הפועל רמת גן והחיפאיות.
מכבי תל אביב הייתה גדולה על הליגה בזכות ולא בחסד. כל ההגבלות ושברי החוקים על שוויוניות לא יכולים לחפות על העובדה שהיא מקצוענית יותר, דבקה במטרה יותר, מתייחסת ברצינות ובמקצוענות למה שהיא עושה וככל הנראה בשנים הבאות תהיה תמיד דומיננטית יותר ובעלת יתרון על שאר קבוצות הליגה.
הבעיה היא הרבה יותר למטה: למה אנחנו לא מצליחים לגדל שחקנים צעירים וחדשים שיעלו את רמתם לרמה הדרושה ולחזק את הבסיס של קבוצות הכדורסל? כאשר בליגות אירופאיות נבחר תגלית השנה או השחקן המשתפר של השנה, בדרך כלל הוא מופיע בקטגוריות מובילות לפי תפקידו או שהוא מוזמן לנבחרת הלאומית. שחקני התגלית אצלנו בשנים האחרונות לא מספיק טובים כדי לשנות את הליגה ואת רמת הכדורסל, ולא בגלל שלא נותנים להם לשחק. המאמנים משוועים למישהו שיוכלו לבטוח בו, שיוכלו לשלוח אותו למגרש והמאמן יהיה זה שחתום על קידומם ועל הגילוי שלהם. רוב המאמנים שמשוחחים איתי מתפללים למצוא כאלה, אבל אין מספיק והם גם לא עובדים מספיק קשה, הם לא מספיק שאפתניים לעניין ואולי לא מספיק רעבים - כל אחד בא עם שני סוכנים ועם הורים מתערבים, אבל הכל תקוע.דרוש שינוי יסודי ברמת אימון וניהול מחלקות הנוער, טיפול ספציפי בכשרונות או בשחקנים העתידים להיות משמעותיים, הגדלת רמת הקושי באימון, שיפור יסודות ההגנה, פיתוח האלמנטים הפיזיים, שדרוג רמת האתלטיות והגדלת מספר שעות האימון השבועיות, החודשיות והשנתיות. מה עושים השחקנים האלה בפגרת הקיץ? כמה מהם לוקחים מאמן אישי בקיץ או האם האגודה דואגת להם למאמן כזה (אבל האגודה רוצה לשלם למאמן רק לעשרה חודשים והוא למעשה עובד קבלן)? זה לא יבוא ביום. זה דורש עבודה סיזיפית ארוכה עם הרבה משמעת ובלי יחסי ציבור, כי יח"צ ומערכי דוברות הם לא חזות הכל. דרוש גם טיפול במעברי גיל, בעיקר מעבר מנוער לבוגרים, הקמת מסגרת שונה קצת ושוברת מסגרות לליגה עד גיל 21, אבל כל זה לא נעשה ואיבדנו עוד שנה. אני לא יודע על תכנונים כלשהם לקיץ הזה ולא עושים שום דבר לתחילת השינוי הנדרש.
מתי נערך דיון רציני ומקצועי בכדורסל? וחברים, הוויכוח על מספר הזרים ושיטת המשחק זה לא דיון מקצועי. שוב נביא שחקנים זרים זולים פליטי הליגה בקפריסין או הליגה השניה באיטליה, ונקונן על רמת הזרים. שוב לא נקיים מחלקת נוער או סקאוטינג טוב ושוב נאבד בסיס לכל אפשרות של הצלחה. העיקר שתותחי הקונפטי יטילו את הפתיתים וייצרו מסך עשן. אז להתראות בפתיחת העונה הבאה.
*גילוי נאות: צביקה שרף הצהיר השבוע כי בכוונתו להתמודד על תפקיד יו"ר איגוד הכדורסל מטעם סיעת "עוז".