"ב-1992, 12 השחקים הטובים בעולם היו אמריקנים. היום המצב שונה: לא יכולה להיות נבחרת חלומות בלי פאו גאסול", אמר קובי בראיינט לכמה עיתונאים, ואני ביניהם, בברצלונה, כשבוע לפני תחילת המשחקים האולימפיים בלונדון. קובי ידע כבר אז שבין אם עסקת דווייט האוורד תצא לפועל ובין אם לאו, הוא רוצה את פאו גאסול לידו עד לפרישה. "את החוכמה שלו", המשיך הכוכב של הלייקרס, "את האינטליגנציה על המגרש ואת הניסיון שיש לפאו אי אפשר ללמד".
על פי הצחוקים והחיבוקים בין השניים בברצלונה, ערב האולימפיאדה, אפשר היה לנחש שהצמד כרת ברית. הסכם שאומר שכל עוד קובי יוכל לשחק ברמות הגבוהות, ולדבריו של בראיינט מדובר בעוד שנתיים או שלוש בלבד, גאסול ימשיך ללבוש את הגופיה הצהובה-סגולה של לוס אנג'לס.
לכולם ברור שההחלטות המקצועיות הכי כבדות בלייקרס עוברות גם דרך קובי, הפרנצ'ייז פלייר שנשבע אמונים למועדון לאחר שקברניטיו העדיפו את כישוריו על פני אלה של שאקיל אוניל כששני הסופרסטארים החליטו לפרק את החבילה ביניהם לאחר עונת 2003/4. כך היה כשהג'נרל מנג'ר מיץ' קופצ'אק בחר בתחילת העונה שעברה במייק בראון למלא את החלל שהשאיר פיל ג'קסון בעמדת המאמן, וכך גם כשהוחלט להביא את דווייט האוורד על חשבון גאסול או ביינום. שני המגדלים האלה שונים בגילם, בסגנון משחקם ובאופיים על המגרש ומחוצה לו. לגאסול קור רוח אופייני, לביינום נטיה לפציעות. לאחד קבלות כדורסל מקיר לקיר, לשני פוטנציאל שעדיין, משום מה, עוד לא מומש. ובמשחק ההישרדות הזה, הבלק ממבה אמר את דברו. פאו IN, אנדרו OUT.
לאחר עונת NBA בה קלע את ממוצע הנקודות למשחק הנמוך בקריירה שלו, ובאחוזים מהשדה הנמוכים מאז הגיע לליגה, פאו גאסול מוכן לקראת העונה הקרובה. המריבות עם קובי מחוץ למגרש, שאיפיינו את תחילת העונה הקודמת, נשכחו כלא היו. כל הדיבורים על טרייד אפשרי, שריחפו מעל ראשו לקראת ותוך כדי הפלייאוף, התפוגגו והשקט חזר. לאחר פוסט סיזן אנמי ונרפה מצידו של האיש הגדול, גאסול סיניור נתן אוליפיאדה אדירה עם משחק גמר ענק מול הקולגות מאמריקה כשעשה בית ספר לטייסון צ'נדלרים ולקווין לאבים תחת הסלים בדרך ל-24 נקודות ומשחק דומיננטי שהביא את נבחרת ספרד מרחק 8 נקודות ממדליה אולימפית מוזהבת שהייתה מרעידה את האדמה מתחת לרגלי הענף.
גאסול של היום הוא שחקן רגוע. מבחינת תארים הוא מכוסה עד מעל לראש עם אליפויות עולם ואירופה ספרדיות, מדליות אולימפיות ושתי טבעות אליפות עם הלייקרס, עליהן הוא חתום ממש מתחת, ויש שיאמרו בצמוד, לחתימתו של בראיינט. הכסף, הפופולריות והתהילה הובטחו כבר מזמן, ועכשיו אפשר ליהנות.
בשנה שעברה החל פאו לפתח את הזריקה מבחוץ עד כדי שהחל לזרוק מדי פעם מחוץ לקשת ה-3. בעונה החולפת לקח יותר זריקות מחוץ לקשת מאשר בכל 5 העונות שקדמו לה בלייקרס, ביחד. בפלייאוף האחרון הוא אף דייק משם ב-40%! האספקט הזה קיבל תנופה נוספת באולימפיאדה, שם קו ה- 3 קרוב היה יותר מאשר ב-NBA, וכשהוא נהנה מנוכחותם של האח מארק ושל סרג' איבקה תחת הסל, לפרגון ולחיפוי במקרה של החטאה.
ואיזה כיף יהיה לגאסול לשחק בעמדה מספר 4, כשלצידו ישחק הסנטר הטוב בעולם ואחד הכדורסלנים הדומיננטיים של השנים האחרונות. עם דווייט בצבע, שימשוך שמירות כפולות ומשולשות, גאסול יהיה אחד הנהנים העיקריים כשהשניים ישחקו מסירות מעל הטבעת או כשגאסול יתפנה לזריקות כמעט חופשיות מחצי מרחק ומעלה.
גאסול יודע שהוא לא יהיה האופציה הראשונה וגם לא השניה בהתקפות הקבוצה של מייק בראון, אבל מה אכפת לו, הכיף יהיה שווה את זה. בעיקר בממפיס ובנבחרת ספרד, אבל גם בשנותיו כלייקר, לא זכה גאסול לחיים קלים על המגרש. ההגנות צופפו ופוצצו, שחקני היריבה הגבוהים והפיסיים ביותר נדבקו אליו בהגנה והקשו עליו לעשות את מה שהוא יודע יותר טוב כמעט מכל ביג מן אחר בליגה בעשור האחרון. הוא כבר בן 32 עם רזומה מהמרשימים שיש. זמן לבלות.
פאו הנוכחי חזק פיסית, מנוסה ומתואם עם בראיינט כפי שלא היה מעולם. תוסיפו לזה שהוא משוחרר מכל לחץ, שחוץ מהאוורד הוא מקבל בחמישיה של הלייקרס גם את אחד הפליימייקרים והמוסרים הגדולים בכל הזמנים, סטיב נאש, ואת קובי הרעב לעוד אליפות אחת לפחות כדי להשוות את מניין הזכיות שלו לזה של ההוא משיקגו, ותקבלו שואו-טיים, אקשן ופאן כמו שלא ראינו בקבוצת כדורסל כבר מזמן.