כבר הרבה זמן שהכדורגל הבלגי לא זוהר. בעצם, מאז דור הזהב של שנות השמונים, שהגיע לגמר יורו 80', ורשם הופעות מכובדות במונדיאלים 82' ו-86' (כשבאחרון הדהימו עם העפלה לחצי הגמר). בשנים הרבות שחלפו הנבחרת שלהם הפכה נימוחה יותר מוופל בלגי, ואחרי שעלתה לשישה מונדיאלים רצופים (הישג שכמעט כל נבחרת בעולם יכולה לקנא בו), הרי שב-11 השנים האחרונות לא הופיעה באף טורניר גדול.
במטרה לשוב ולהיות כוח עולמי, ההתאחדות הבלגית פתחה לפני עשר שנים ברפורמה מרתקת. הסטנדרטים במחלקות הנוער הועלו, ודגש מיוחד ניתן לשחקנים בעלי אינטליגנציית משחק. כל הנבחרות עברה לשחק 3-3-4 הולנדי מתוחכם, בתקווה ואמונה כי מי שיצטיין ויבלוט בגיל מוקדם בשיטה הזו, תוך שהוא מפגין טכניקה וכוח עליהם ניתן דגש מיוחד באימונים, יתפתח לכדורגלן ברמה גבוהה. כשהשחקנים ה"חכמים" זוהו, הם מיד נשלחו לבתי ספר שבהם הותאמו להם תוכניות לימוד מיוחדות עם מירב התנאים בהם יוכלו להתפתח לתוצר המבוקש.
בבלגיה גם החליטו לא לחזור על מה שלטענתם היתה הטעות בנבחרת אנגליה, וזה לפסול יכולת של שחקן כבר בגיל 6 או 7. לטענת הבלגים, האנגלים איבדו המון כישרונות כך, ולכן אצלם הם ניסו לשנות קצת את ההגדרות בחלוקה לקבוצות גילאים מתוך הבנה כי עבור ילד בן 7, משחק יומיומי מול ילדים גדולים, חזקים ומנוסים יתרום מאוד להתפתחות הטכנית והפיזית שלו.
אבל גם כל העבודה הטובה והחשובה הזו לא הייתה יכולה לעזור לנבחרת הבוגרת, אלמלא היו מוצאים שם פיתרון לבעיה אחרת בסגל הלאומי: מחנאות. כן, בלגיה היא מדינה מפולגת בתוך עצמה, בין הדרום הפאלוני (דובר הצרפתית) לצפון הפלמי (דוברי ה"פלמית", ניב של הולנדית), ותמיד הייתה לזה השפעה גם בנבחרת. אלא שכעת, בבלגיה רואים במאמן הנוכחי שלהם, מארק ווילמוטס, כזה שיכול לגשר על הפער הזה.
לאחר שפרש ממשחק ב-2003 עם 70 הופעות בינלאומיות, ולאחר נסיונות קצרים באימון, עבר ווילמוטס לקריירה פוליטית קצרה וישב חמש שנים בסנאט הבלגי המפולג. ב-2009 חזר לכדורגל כעוזר מאמן הנבחרת תחת דיק אדבוקאט, ומאוחר יותר תחת ג'ורג' ליקנס. לאחר שהשדים האדומים לא הצליחו להעפיל ליורו 2012, ווילמוטס קודם לבמה המרכזית. ווילמוטס, גיבור מקומי (ומלך שערי בלגיה במונדיאלים עם חמישה כיבושים), שלא מתבייש לדלג בין פלמית לבין צרפתית, הוא הדבר הכי קרוב לקונצנזוס בבלגיה. והכי חשוב, "אין שחקן שהוא לא יכול לדבר ללב שלו", כפי שהוא מתואר בתקשורת.
אם עד היום כל זה עוד לא עזר לבלגיה לעלות שוב לטורניר גדול, הרי שהתוצאות שכבר בשטח מראות על שינוי. בשנתיים וחצי האחרונות הם הפסידו רק שלוש פעמים מ-24 (לגרמניה, אנגליה ורומניה), ניצחו נבחרות כמו הולנד, רוסיה, סרביה, רומניה וארה"ב, סיימו בתיקו עם צרפת, יוון וקרואטיה, והשיגו מאזן שערים של 23:43 – וכל זה בלי שפגשו אף סן מרינו או איי פארו שכזו. לשם ההשוואה, ב-24 המשחקים שקדמו לתקופה הזו, בלגיה ניצחה רק 7 פעמים, רשמה מאזן השערים שלילי של 44:29 (שלילי), והפסדים מביכים לארמניה, אסטוניה, בוסניה, מרוקו ויפן. אכן, מהפך.
אז מה המצב הנוכחי? ארבעה משחקים אל תוך קמפיין מוקדמות מונדיאל 2014, לבלגיה 10 נק' מ-4 משחקים, יחס שערים של 1:8, וזה אחרי שרמסה את סרביה 0:3 בבלגרד. היא מובילה בצוותא עם קרואטיה את בית א', ואם תמשיך ללכת באותו קו - בקיץ הבא היא תהיה בברזיל.
ניים דרופינג והקשר האנגלי
אבל התוצאות לא באות לידי ביטוי רק בתוצאות של משחקי הנבחרת. מבט חטוף על הסגל חושף כמות כישרון עצומה וים שמות נוצצים ומבטיחים. ורק לשם הניים-דרופינג, הנה כמה: אדן האזאר, מרואן פלאיני, מוסא דמבלה, וינסנט קומפני, יאן פרטונגן, תומאס ורמאלן, כריסטיאן בנטקה, אקסל ויטסל, סטיבן דפור, ת'יבו קורטואה, סימון מינולה, קווין מיראלאס, רומלו לוקאקו. אוקיי, צריך לעצור מתישהו, אבל הנקודה ברורה. רשימה ארוכה של שחקנים בני 19 עד 26 שמככבים בקבוצות מכל הליגות הגדולות באירופה. ובמיוחד, בפרמיירליג. מספר דו ספרתי מגיע מהליגה האנגלית הבכירה, בה משחקים לא פחות מ-28 בלגים.
הקשר הבלגי-אנגלי הזה הוא יחסית חדש. הבלגי הראשון שהגיע לממלכה עשה את זה רק ב-1994, זה היה פיליפ אלברט ששיחק בניוקאסל. אבל מי שבאמת הוביל את הפלישה הוא פלאיני, שהצטרף ב-2008 לאברטון מליאז' תמורת 15 מיליון יורו, הפך לברומטר של הטופיז ונחשב לאחד השחקנים המבוקשים ע"י הגדולות של הליגה.
לצדו של פלאיני בחוליית הקישור נמצאים הזאר (כוכב צ'לסי שעלה לה 30 מליון ליש"ט) ודמבלה, (שמרטין יול אמר עליו השבוע ש"הוא יותר טוב מגארת' בייל"), כך שהלב של המערך הבלגי הוא כזה שם נבחרות גדולות בהרבה היו מפנות לו מקום בהרכב.
כאב ראש בבחירת ההרכב
אבל כפי שאפשר היה לראות מהרשימה, לא רק בקישור החיים יפים. על אפודת השוער הראשון ישנה תחרות בין מינולה מסנדרלנד, שנחשב לאחד השוערים המבטיחים בפרמיירליג וכבר סומן כמטרה עבור ארסנל, לבין קורטואה, שכבר שומע על אפשרות לרשת את צ'ך בין הקורות בסטפורד ברידג'.
ואם כבר תחרות על מקום בהרכב, בעוד קומפאני, קפטן הנבחרת וסיטי, הוא באנקר, למקום שלצידו לוטשים עיניים ורמאלן מארסנל, ו"בלם העתיד של הכדורגל העולמי", פרטונגן מטוטנהאם, שכדי למצוא לו מקום ב-11 מוסט לעתים לעמדת המגן השמאלי. ועוד לא הזכרנו את דניאל ואן בויטן הוותיק, שחווה פריחה מחודשת בגיל 35 בבאיירן מינכן, וזומן לסגל רק כדי להעצים את כאב הראש של ווילמוטס.
יש עוד חולייה אחת בהרכב שלא נגענו בה: הקו הקדמי. כריסטיאן בנטקה, שהפך משחקן ספסל בגנק לאחת התגליות של הפרמיירליג עם 13 כיבושים העונה במדי אסטון וילה, משובץ לרוב לצד לוקאקו, שפורח בווסט ברומיץ' לאחר שהושאל מצ'לסי. מהצד מצטרף אליהם מיראלס, עוד בינגו של אברטון, ומאחור אקסל ויטסל, שנרכש בקיץ ע"י זניט תמורת 40 מיליון יורו מבנפיקה, וינסה להביא את הכישרון שלו לידי ביטוי בנבחרת, מאחר והוא מתקשה לעשות את זה בקבוצתו החדשה.
אז מה אתם אומרים? חתיכת דור זהב, או מה? ובכן, חכו קצת. "לא השגנו עדיין שום דבר ועלינו להישאר עם רגליים על הקרקע", אמר דווקא לוקאקו הצעיר, "כשנצליח יותר מהנבחרת של 86' אז תוכלו לקרוא לנו דור הזהב, אבל בינתיים נצטרך לחכות ולראות". עד אז יתרפקו בבלגיה על הישגי העבר, אבל יכולים בהחלט להתחיל ללקק את האצבעות, עם סגל שערך שחקניו הוא בסביבות ה-340 מיליון יורו. צמד המפגשים מול מקדוניה בשבת וברביעי הוא מוקש לא פשוט, אבל אם הם עוברים אותו בהצלחה מלאה, כדאי שבבלגיה יתכוננו לשלב האחרון ברפרומה: מציאת מורה טובה לסמבה.