הזמן הזה של השנה, כשהחורף הוא כבר נחלת העבר והאביב עוד מתלבט אם לעטוף את פסח או לחכות שהחג ילך קודם, זה גם הזמן בו עונת ה-NBA נכנסת לישורת האחרונה של המירוץ לפלייאוף. בזמן הזה אשתקד, כוחות ותיקים הלכו בכיוונים מנוגדים.
סן אנטוניו סיימה את העונה בטירוף עם המקום הראשון במערב, לייקרס קיוותה, מהמקום השלישי במערב, לסחוט עוד הופעה בגמר. דאלאס, האלופה המכהנת, השתחלה לפלייאוף רק מהמקום השלישי. אבל מי שהמשיכה את קו השיפור האסטרונומי שלה הייתה הכוח הצעיר, העולה, החדש, המרענן, אוקלהומה סיטי ת'אנדר. וכך, באביב הקודם, כשגם הגיע הפלייאוף, הת'אנדר הצליחו לבצע עוד קפיצת מדרגה, עצרו את הריצה של הספרס, הגיעו לגמר, וגם אם הפסידו שם - לכולם היה ברור: הקבוצה הזו היא לא "הבטחה". היא כבר מקיימת.
היא עשתה את זה, כמובן, סביב שני כוכבים שעלו בחמישייה - קווין דוראנט וראסל ווסטברוק - אבל בין היכולת ההתקפית המרהיבה של KD למאניה-דיפרסיה של ווסטברוק, לת'אנדר היה גם את הדבר הזה שכל קבוצה שרוצה להתמודד על אליפות ב-NBA באמת צריכה: הכוכב השלישי.
וכאן נכנס לתמונה בחור שנראה כמו רבי שעכשיו סיים תפילת מנחה בכותל. ובאמת כמו סוג של כהן דת, הוא גם היה האיש שחיבר את כל החבר'ה מסביבו והפך אותם למניין שערכו עולה על סך חלקיו. הוא נתן להם ביטחון שבסוף הכול יהיה בסדר. וכמו שאנשים עושים פעמים רבות כשזה מגיע לגדולים בתורה (כל תורה), גם הת'אנדר הפקידו את גורלם בידי הרב שלהם לא פעם ולא פעמיים. וג'יימס הארדן לא איכזב. עד סדרת הגמר. שם, מול מיאמי היט, הוא התכווץ למימדים של שחקן ספסל סטנדרטי. זה הספיק כדי שסם פרסטי, הג'נרל מנג'ר המבריק של הקבוצה, יעדיף להעביר אותו בטרייד מאשר להעניק לו חוזה עתק. ב-27.10.12 הוא לחץ על ההדק.
"זה קרה ממש מהר, באמצע ארוחת ערב פרסטי התקשר אליי וסיפר לי שהועברתי בטרייד ליוסטון", סיפר הארדן על הרגע בו נתקעה לו עצם בגרון, "הייתי פשוט בהלם". ולא רק הוא. אמנם ג'יילן רוז, פרשן ESPN, ידע לומר עוד קודם שטרייד כזה לא יפתיע אותו, אבל את רובנו המעבר הזה לרוקטס, תמורת קווין מרטין, תפס לא מוכנים. נוכח ההתחזקות (על הנייר) של לייקרס, נראה היה ששוב הכוחות ילכו בכיוונים מנוגדים, שאל.איי יחזרו לטפס, ושהבחורים הנחמדים מאוקלהומה סיטי יתקשו מאוד לחזור לגמר.
אבל אלה לא היו הדאגות של הארדן יותר. הגארד ארז את כל הזקן שלו ועשה את הדרך הקצרה יחסית דרומה, מעבר לגבול בין אוקלהומה לטקסס, כדי להתמקם בקבוצה של ג'נרל מנג'ר גאון אחר - דריל מורי. איש הדבק של אוקלהומה סיטי עזב כדי להיות החבילה כולה ביוסטון. והוא סיפק את הסחורה מהשנייה הראשונה.
"היום אני חוזר לימי ככוכב. לימים בהם אני נדרש להיות מנהיג על המגרש, לימים בהם אני האופציה הראשונה בהתקפה. ואני בהחלט מוכן לכך", אמר הארדן לאחר המעבר ליוסטון, ומוכן הוא אכן היה. 37 נקודות במשחק הראשון שלו במדי הקבוצה, בדטרויט. 45 נקודות במשחק השני, באטלנטה. הארדן פתח את העונה הרביעית בקריירה שלו בסערה, והיום לאף אחד אין ספק - מדובר באחד מחמשת השוטינג גארדים הטובים בליגה, ושחקן שאם היה נשאר באוקלהומה סיטי היה הופך אותם למועמדים הבכירים לזכות במערב.
אבל אלה הדאגות של אוקלהומה סיטי עכשיו. כי ביוסטון, שצירפה בקיץ גם את ג'רמי לין ועומאר אשיק, נבנית קבוצה צעירה, מלהיבה, איכותית, שגם נכנסת לקצב בדיוק בזמן. הניצחון שלשום על לוס אנג'לס קליפרס העלה את מאזנה ל-33:40 (אחרי שכבר הייתה 21:21), והיא כבר גברה העונה גם על סן אנטוניו, ופעמיים על הלייקרס, הבולס, ההוקס והניקס. לין מוכיח שהוא רחוק מלהיות קוריוז, צ'נדלר פארסונס תורם 15 נקודות למשחק, תומאס רובינסון (שנחטף בטרייד מבריק מסקרמנטו בפברואר) הוא הבטחה ענקית בעמדה 4, אשיק שואב ריבאונדים בסנטר, ומה שמשותף לכל השחקנים האלה, כולל הארדן (וכולל גם דונטאס מוטיונאס) זה שהם כולם בני 24 ומטה. מדובר בליבה של שישה שחקנים, וכולם חתומים גם מעבר לעונה הבאה.
וזה לא נעצר פה. כי ביוסטון יש לא רק עתיד, אלא גם הווה. ההתקפה שלהם מסוכנת ומגוונת, ועם 10.6 שלשות למשחק, היא קולעת מעבר לקשת יותר מכל קבוצה אחרת בליגה. וההגנה, אם להאמין לפארסונס, היא בכלל המקור להצלחה בצד ההתקפי. "הכול אצלנו מתחיל בהגנה", הוא מפתיע ואומר, "ההגנה מזינה את ההתקפה שלנו. כל עוד נעשה מספיק עצירות ונרים את קצב המשחק, נהיה בסדר". ואת הכל עוטפת כימיה מצויינת ואווירה של פרגון, אותה הפגין לאחרונה לין כשאמר: "קשה לי להבין איך ג'יימס עדיין לא מועמד לתואר ה-MVP. אני לא יודע מה עוד הוא אמור לעשות. הוא פשוט שחקן פנומנלי".
אז רגע, מה יש לנו כאן בעצם? חבורה צעירה ומוכשרת שחתומה שנים קדימה? צ'ק. התקפה מלהיבה שמבוססת על הכישרון הייחודי של כוכב התקפי מבריק? צ'ק. מחוייבות להגנה? צ'ק. כימיה נהדרת? צ'ק. במלים אחרות, ביוסטון עושים עכשיו בדיוק את מה שעשו באוקלהומה סיטי. הם בונים את הקבוצה שיכולה להיות הת'אנדר החדשה.
ואם כל זה לא מספיק, אז נכון לעכשיו - כשלכל קבוצה בליגה נותרו כעשרה משחקים לסיום העונה - הרי שמבט חטוף בטבלה מגלה לנו שלמרבה האירוניה, בסיבוב הראשון צפויות להיפגש, ניחשתם נכון, אוקלהומה סיטי ויוסטון. הת'אנדר ממקומים בבטחה במקום השני, יוסטון בשביעי. לא בטוח שתהיה סדרת סיבוב ראשון מרתקת, מעניינת ואיכותית מזו בכל הליגה (אלא אם הלייקרס יפגשו בספרס).
שלוש פעמים נפגשו הקבוצות כבר העונה. במשחק הראשון אוקלהומה סיטי ניצחה בקלות, 98:120, הארדן קלע 17. במשחק השני זה נגמר 94:124, אבל האיש והזקן עלה ל-25. בפעם השלישית יוסטון נתנה רבע אחרון של 27:35, הארדן התפוצץ עם 46 נקודות, והרוקטס ניצחו 119:122. "הוא חתיכת שחקן", אמר אחרי המשחק ת'אבו ספולושה, שפעם היה צריך לשמור עליו באימונים, ואם הכל ילך כשורה יתמודד מולו לפחות 5 או 6 פעמים, החל מבעוד שלושה שבועות. גם דוראנט לא נשאר אדיש. "ג'יימס קלע היום זריקות חשובות", אמר מלך הסלים, "הוא מסר את הכדור טוב ובעצם הוליך את הקבוצה שלו לניצחון. זה מה ששחקנים גדולים עושים".
אז נכון, יוסטון לא אמורה לעצור את אוקלהומה סיטי בדרכה לעוד גמר מערב, אולי להופעה שנייה ברציפות בגמר. אבל גם אם השנה הראשונה של הארדן ביוסטון תסיים כבר בסיבוב הראשון, אל תבנו על זה שבאביב הבא, הרוקטס יהיו אחת מהקבוצות שמטפסות למעלה, בזמן שאחרות יורדות. הוא כבר היה שם. הוא מכיר את הדרך, הוא הלך בה בעבר. והוא מוביל אחריו חבורת מאמינים אדוקה. ככה זה כשיש לך כזה זקן.