1. על התלות של ברצלונה בליאו מסי דובר רבות העונה, ובצדק גמור. ובניגוד למקרים אחרים, במשחק שלשום נוכחותו על המגרש כבר לא הספיקה. כריסטיאנו רונאלדו כבש אתמול את שערו ה-12 ב-11 משחקים העונה בליגת האלופות, כשרק במשחק בודד הוא לא מוצא את הרשת (1:1 בחוץ מול מנצ'סטר סיטי). וגם אם אין בנתון הזה מספיק כדי להצהיר שריאל מדריד תלויה מדי ברונאלדו, הרי שבמשחק אתמול כבר אי אפשר היה להסתיר את זה.
ז'וזה מוריניו בנה תכנית משחק ששווה גול חוץ יקר. מסוט אוזיל – שעל הנייר שובץ באגף ימין – שיחק למעשה במרכז כדי לתת פייט לקישור האיכותי של בורוסיה דורטמונד. ולפי התכנית, ריאל כלל לא ניסתה לבנות התקפות מימין. היא בקושי ניסתה לבנות אותן מהאמצע. במקום זה, כל מה שהיה לה להציע אתמול היה התקפות מהירות מאגף שמאל, כשמרבית הכדורים מגיעים לרונאלדו בצורה מאוד מלאכותית (כלומר, מסירות "מאולצות"), ולא כתוצאה מהנעת כדור מסודרת.
זו תכנית ששווה שער בכל משחק, בכל מגרש. ומההיכרות שלנו עם מוריניו, לא רק שהוא ידע על זה, הוא בנה על זה. הוא גם בטח היה מוכן לצאת משם עם הפסד 2:1, לא תוצאה רעה כשאתה מארח את המשחק הבא. 4:1, לעומת זאת, המ. זו לא תוצאה משהו. ככה זה כשמהצד השני ניצבת קבוצה, שלמה, מחוברת, ששווה יותר מסכום חלקיה (שעומדים להתפזר בקיץ בסכומי עתק...).
2. 20 הדקות הראשונות של המחצית השניה, הדקות שגמרו את ההתמודדות הזו, המחישו את ההבדלים בין ריאל של אתמול לבין דורטמונד של אתמול. ריאל הגיעה בדקות האלה לשני מצבים – שניהם באדיבות רונאלדו. הראשון היה התקפה ישירות מהמחברת של מוריניו (ממרכז ההגנה לקוואנטראו, מקוואנטראו ישירות לרונאלדו, מרונאלדו לבעיטה של מודריץ'). השני ניסיון של כרסיטיאנו מכדור קרן.
בדקות האלה דורטמונד אמנם כבשה שלושה שערים מרגלי אותו שחקן, אבל בשער הראשון (ה-1:2) היו מעורבים ארבעה שחקנים, בשני (1:3) חמישה ובשלישי (1:4, במהלך שהוביל לפנדל) שלושה שחקנים, לא כולל מי שלקח את בעיטת העונשין. ואמנם, שלושת המצבים האלו הגיעו מאגף ימין, אבל אחד מהם עבר תוך כדי התהליך שמאלה, לפני שחזר למרכז. וזה לא שמישהו יכול לומר שאגף שמאל של דורטמונד, עם מרקו רויס ומרסל שמלצר לא היה מעורב במשחק. השניים התמסרו בניהם ועם גנדוגאן, גצה ולבאנדובסקי 67 פעמים במשחק. וזה בלי לספור את הדריבלים של רויס, ש"גרמו להגנת ריאל להיראות כמו ילדים שאכלו יותר מדי סוכר ולא יודעים איך לשלוט בעצמם", כפי שכותב היום פול דוייל מהגארדיאן.
3. ועדיין, למרות שההתמודדות בין באיירן לבארסה גמורה, ולמרות שגם שער החוץ של ריאל לא אמור להספיק לה כדי לעלות לגמר, ולמרות ה-1:8 המוחץ, ולמרות העליונות שבאיירן הציגה על פני בארסה והעובדה שדורטמונד שוב מנצחת את ריאל – אל תקפצו למסקנות. כן, הכותרות זועקות היום שגרמניה השפילה את ספרד. וזה נכון. וכן, יש כאלה שעכשיו כבר מדברים על השלב הבא של המלחמה הזו – הזירה הבינלאומית – וכבר לא יכולים לחכות לראות את נבחרת גרמניה עושה את אותם הדברים לנבחרת הספרדית. וגם זה יכול לקרות.
אבל כל מה שאני אומר זה: חכו שנייה. מגמות לא נקבעות ולא משתנות בצורה כל כך חדה. לא במשחק אחד או שניים, מדהימים ככל שיהיו, וגם לא בעונה שלמה. הדברים האלה, כשבוחנים אותם על פרק זמן קצר, תלויים ביותר מדי גורמים מקריים, במשתנים שאין שום ערובה שיהיו שם גם בעתיד.
דורטמונד יכולה להתחיל בקיץ את ההתפרקות שלה מנכסיה. יורגן קלופ יכול למצוא את עצמו בקבוצה אחרת, ואם לא כבר בעונה הבאה, אז בזו שאחריה. לברצלונה ולריאל מדריד יש גם את הסגל וגם את העומק בכיסים כדי לפתור את הבעיות שלהן. אם לא בקיץ אחד, אז בשניים. בקיצור, מה שאני אומר זה: אל תמהרו לצאת בהכרזות על דעיכה של שלטון כזה או אחר, על עלייתה של מלכה חדשה כזו או אחרת. עם כדורגל כזה טוב, לא עדיף להתמקד פשוט בהווה?
4. ובכל זאת, כן צריך לקחת מבט אחד לעבר הקיץ – כי העונה של ריאל מדריד פחות או יותר גמורה. והמבט הזה מתמקד כמובן במוריניו. אם הוא עוזב, הוא עוזב עם אליפות אחת בשלוש עונות, בלי הופעה בגמר האלופות, וכשההישג הגדול ביותר שלו הוא העובדה שניצח את ברצלונה כמה פעמים, בעונה בה ברצלונה זכתה באליפות כבר בנובמבר. האם מדובר בכישלון? שאלה טובה, ואם התשובה היא "כן, זה כישלון", אז כדאי שנתחיל להתכונן להקרנת הבכורה של משהו שאף אחד מאיתנו אף פעם לא באמת ראה – איך ז'וזה מוריניו מתמודד עם כישלון כזה? לא כישלון במשחק, בעונה, במאבק על תואר. אלא כישלון במטרה לשמה הובא. במטרה לשמה קיבל עשרות מליוני יורו לרכש ואת הגב של ההנהלה והקהל של המועדון העשיר והמעוטר בעולם. רעיון? לך עם הרוח. ואם היא נושבת לכיוון הבונדסליגה, אז הנה האתגר הבא: לשקם את דורטמונד אחרי עזיבת גצה ולבנדובסקי, לקחת אליפות בעוד ליגה והבונוס: לעשות את זה על הראש של פפ. זה תסריט שאני חותם עליו.
5. האם, במקרה של גמר כל-גרמני, האנגלים יסכימו להעביר את הגמר מוומבלי, כמו שהם ביקשו להעביר את הגמר הכל אנגלי של יונייטד-צ'לסי ממוסקבה לאנגליה ב-2008? לא, גם אני חושב שלא.