1. רק שתדעו, אסור יותר לעצור מתפרצת בעבירה. אני לא יודע אם שמתם לב או לא, כי החוקים לא אומרים את זה מפורשות. אבל הם כן אומרים כל מיני דברים אחרים, שהשופטים מפרשים בצורה הזו. והעובדה שהבוקר הם הדביקו פלייגרנט-1 לעבירה של מאנו ג'ינובילי על טוני אלן היא ההוכחה הסופית לכך שאסור יותר לעצור מתפרצת בעבירה.
2. אחרי שטיפלנו בעניין הקטן והמציק הזה, אפשר לעבור לנושאים היותר חשובים. וקודם כל – טוני פארקר. יש כאלה שחושבים שהוא לא מוערך מספיק. אולי כי הוא לא שחקן של 25 נקודות למשחק. אולי כי הוא לא רכז של 10 אסיסטים למשחק. אולי כי הוא משחק בקבוצה שהסגנון שלה פחות מבליט יכולות אישיות ומתבסס יותר על משחק קבוצתי. אני לא מסכים איתם וחושב שהוא כן מוערך מספיק. בבחירות האישיות שלי העונה שפרסמתי כאן לא הכנסתי אותו לאף אחת משלוש חמישיות העונה. הסיבה היא שהוא יותר מדי, בעיני, שחקן-של-צד-אחד. כלומר, רק התקפה. שחקן כזה לא צריך להימנות בנשימה אחת עם הגדולים ביותר בליגה. לכן העובדה שהוא נבחר רק 5 פעמים לאולסטאר (ולא נחשב בחירה אוטומטית כל שנה), והעובדה שנבחר רק פעמיים לחמישיות העונה (השנייה והשלישית) היא בסדר בעיני.
אבל אם היו מרכיבים גם את "חמישיות ההתקפה של העונה" אז בטח שהוא צריך היה להיות שם כל שנה. ומה שהוא עשה היום – לפני הדקות בהן ניכר עליו שהיה גמור מעייפות – היה אולי יותר מדהים ממה שאי פעם ראינו ממנו.
מה שקרה הוא שממפיס, שהפסידה את שני המשחקים הראשונים מול לוס אנג'לס קליפרס ואת המשחק הראשון מול אוקלהומה סיטי, ובשתי הסדרות הגיבה בארבעה ניצחונות רצופים, הייתה צריכה לפחות משחק אחד כדי לכוונן את ההגנה המצוינת שלה מחדש, כדי שתוכל להתמודד עם ההתקפה המעולה של הספרס. אחרי כמה דקות במשחק הבוקר ממפיס החלה לשחק הגנה מעולה. וזה היה הזמן של פארקר פשוט לפרק אותה לגורמים.
למרות שלממפיס הגנת החוץ הטובה בליגה, פארקר עבר את השומר שלו בכל פעם מחדש, וברגע שזה קרה אי אפשר היה לעצור את המפולת. פארקר ליהטט בין ים האפשרויות שלו: לכדרר עוד פעם אחת ולמסור אחורה לחוסם, ללכת עד לטבעת ולסיים בווירטואוזיות, לחדור כדי למסור, לכדרר פנימה ושוב החוצה. ובכל פעם, יתר שחקני הספרס המשיכו את השטף הנפלא. 16 מ-18 סלי השדה של הספרס במחצית הראשונה הגיעו מאסיסט, פארקר מסר 8 מהם בעצמו. רק כשהתעייף (כי מחליפיו ניל וג'וזף התקשו מאוד מול ההגנה המעולה של שחקני החוץ של ממפיס) והתקשה לעבור את השומר שלו באותה מהירות החלה התקפת הספרס להיתקע.
3. עם זאת, הקרדיט כאן לא צריך ללכת רק לפארקר. כי, כאמור, בכל פעם שהעביר את המסירה הראשונה, יתר חבריו המשיכו בקבלת ההחלטות הטובה. וגם במקרים הנדירים בהם לא ניהל את ההתקפה, לא פעם ולא פעמיים היו אלה מאנו ג'ינובילי, דני גרין, קוואיי לאונרד, טיאגו ספליטר וטים דאנקן שמצאו אחד את השני אחרי חסימות או תנועה מעולה ללא כדור. וכשקבוצה שלמה משחקת ככה, הקרדיט מגיע קודם כל למאמן, גרג פופוביץ'.
4. אך למרות שמהצד השני עומד "בסך הכל" ליונל הולינס, שבעצמו ניצב מול חתיכת מבחן בסדרה הזו, הרי שמאמנה החביב, החיובי והאדיב של ממפיס עשה את ההתאמות הנכונות תוך כדי המשחק. וזו תכונה שאין להרבה מאמנים. לרוב אנחנו מצפים מצוות אימון לבוא עם רעיון חדש או שניים במהלך הסדרה, וגם זה לא קל. אז במהלך משחק? זה כבר באמת נדיר. אם זו הצורה בה השחקנים שלו מחוייבים להגנה ולמסירה הנוספת גם כשזה לא הולך (משהו שמאוד מזכיר את הספרס), או ניהול הדקות המצוין ברבע הרביעי היום של טיישון פרינס, שמהווה נטל התקפי. אם זו היכולת להחביא את בעיית העבירות של מארק גאסול בדקות המכריעות או העובדה שהרגיש נכון את השחקנים שלו ונתן 37 ו-34 דקות לקווינסי פונדקסטר ולג'רד בייליס (בהתאמה) וקיבל מהם תפוקה נהדרת – הולינס, שגם בפיגור משדר מסרים חיוביים לשחקניו, ניהל בחכמה וברוגע משחק קריטי. משחק שאפשר היה כבר לוותר עליו. משחק שממפיס ממש כמעט ניצחה. בזכותו.
5. ועוד עניין אחד לגבי ממפיס: אני חש יותר ויותר כי גאסול מקבל קצת יותר מדי תשומת לב, קצת יותר מדי הערכה, קצת יותר מדי כבוד. זה התחיל מפרשנים, ועובר גם לשופטים. ראשית, הבחירה בו לשחקן ההגנה של העונה אינה מוצדקת – אחרי הכל, הוא משחק כשלפניו מתרוצצת מצבת שומרי החוץ הטובה בליגה, מה שהופך את העבודה שלו לקלה בהרבה. שנית, מדובר באחד השחקנים הכי מלוכלכים בליגה, שלא מסוגל לבצע פיק או בוקס אאוט בלי למשוך, לצבוט, לתפוס (ואז להתבכיין). ורוב הזמן השופטים נותנים לדברים האלה לעבור. עכשיו, אם היה מדובר במישהו כמו שאקיל אוניל, טים דאנקן, או אפילו אחיו הגדול פאו, הייתי מבין מאיפה זה בא. כבוד לאלופים וזה. אבל מארק גאסול? למרות שגם היום שיחק מצוין, צריך להרגיע קצת את הלהבות סביבו. איפה דניס רודמן שיגיד שזה בגלל שהוא אירופאי?6. ועכשיו, ב-0:2 לספרס, אחרי שניצחו בקלות במשחק הראשון והובילו ב-18 לקראת סוף הרבע השלישי היום וב-13 במהלך הרבע האחרון... אני מסתכל סביבי ומחפש אנשים שיקפצו ויגידו שהנה, הספרס חוזרים לגמר לראשונה מאז 2007. אבל אני לא מוצא כאלה. ובצדק.
כי בשני משחקי הבית שלה, סן אנטוניו השיגה מקדמה מספיק גדולה כדי לשרוד קאמבקים של ממפיס. בחוץ, כמובן, יהיה לה הרבה פחות סיכוי להשיג את המקדמה הזו. כי באף אחד מהמשחקים, ממפיס לא הצליחה להרכיב רבע אחד בו הייתה טובה מאוד גם הגנתית וגם התקפית. במשחק הראשון נקלעה לפיגור גדול בשלב מוקדם, ביצעה ריצת 0:10 ברבע השלישי, אבל לא הצליחה לסגור את כל הפער. והבוקר הייתה מצוינת הגנתית ברבעים ה-1 (החצי השני שלו) וה-4, אבל הייתה מצויית התקפית ברבע השלישי. משהו אומר לי שבבית, היא תצליח להרכיב רבע שהוא גם וגם.
והסיבה השלישית שאני לא רואה אנשים מעבירים את הספרס כבר לגמר מחולקת ל-3: 1) הגריזליס בעצמם חזרו בפלייאוף הזה מפיגור 2:0 לניצחון 2:4, וגם בסדרה הנוספת חזרו מפיגור לניצחון. 2) לפני שנתיים, בסגלים דומים לרוב, ממפיס עברה את הספרס. 3) לפני שנה הספרס הובילו, בשלב הזה בדיוק, 0:2 על אוקלהומה סיטי, קבוצה צעירה, אתלטית, בעונה הטובה ביותר שלה ביחד. נשמע מוכר? בהחלט.
אז כן, ביתרון 0:2 סן אנטוניו היא הפייבוריטית כרגע לעלות לגמר, אבל הקאמבק של ממפיס היום, כשהוא מתווסף לכל הסיבות וה"רמזים" האחרים, מוכיח שלפחות במערב, זה באמת פתוח לגמרי כרגע. חתיכת מאבק בשביל הזכות להיות סגנית האלופה.