בואו נתחיל מזה שהיה משחק כדורסל מצוין, וזה ממש לא מובן מאליו במעמדים האלה. במשחק מספר 1 של סדרת גמר ה-NBA, קבוצה אחת באה עם כל התירוצים שהיא צריכה כדי להיראות חלודה, השנייה מגיעה עם כל התירוצים האפשריים כדי להיות עייפה וחבולה. זה יכול היה בקלות להיות משחק מכוער. אבל בסדרה בין הקבוצה שמשחקת את הכדורסל הקבוצתי היפה בליגה לבין הקבוצה עם הכישרון האינדיבידואלי המרשים בליגה, אנחנו באמת אמורים לקבל דקות ארוכות של כדורסל נעים לעין. והיה מאוד משמח לקבל את זה הבוקר. רק שיימשך ככה. בטח כשהשופטים נותנים לשחק – זה דבר שחייב להימשך.
ואם כבר מדברים על ההמשך...
הקבוצה שתצליח כמה שיותר לשחק את המשחק שלה, ובמקביל לגרום ליריבה לצאת כמה שיותר מהדפוסים הרגילים שלה, תייצר לעצמה יתרון עצום בסדרה הזו. זה עיקרון שהוא נכון כמעט תמיד בכדורסל, והוא נכון שבעתיים כאן – בגלל שמדובר בשתי קבוצות מאוד שונות, עם סגנונות שונים ונקודות חוזק ותורפה שונות. ולמרות שסן אנטוניו ניצחה היום, הרי שבאספקט הזה היא הפסידה הבוקר. ואם זה יימשך ככה, זה לא מבשר טובות לספרס.
לסן אנטוניו אין שחקן כמו לברון ג'יימס, קווין דוראנט, קובי ברייאנט, דריק רוז, ראסל ווסטברוק, דירק נוביצקי. אפילו רוי היברט אין לה. הכוונה – אין לה שחקן שנהנה מיתרון טבעי גדול על מרבית השומרים שלו. דאנקן אף פעם לא היה עילוי פיזי אלא מנטלי וטכני. וגם פארקר, שנמצא בזון מטורף כבר כמה שבועות, הוא אמנם מהיר כשד אבל עדיין צריך לפחות חסימה אחת כדי להתחיל את המהלך בהתקפה המסודרת.
לכן, בגלל שלספרס אין יתרונות טבעיים כאלה שהיא יכולה ללכת אליהם "על בטוח" ו"כמו שהם" ישר על השומר הטבעי שלהם כמו קבוצות אחרות – היא כל הזמן עסוקה בלייצר לעצמה יתרונות. כל הזמן עסוקה בלייצר מיס מאצ'ים. להניע כדור ולייצר תנועה שתוליד חורים בהגנה. היא עושה את זה בזכות משחק התקפה יפה למראה, פשוט לתיאור, אבל קשה לביצוע. היא מזיזה את ההגנה, גורמת לה לבצע חילופים, ותוקפת את היתרונות שהיא מוצאת.
מול יריבות כמו אוקלהומה סיטי (בעונה שעברה), קבוצה אתלטית, מהירה, עם ידיים ארוכות – כלומר, אחת שיכולה להחליף הרבה פעמים בהגנה תוך שהיא מצמצמת למינימום את ה"חורים" שהיא מגלה להתקפה – לספרס קשה יותר להוציא לפועל את השיטה שלהם. אשתקד לקח לת'אנדר שני משחקים של שוק כדי ללמוד את זה ולהגיב, ב-0:4. היום בבוקר למיאמי – בעצמה קבוצה מאוד אתלטית, עם שומרים מצוינים והגנה קבוצתית טובה שיכולה להחליף הרבה פעמים – זה לקח רק מחצית אחת להסתגל.
סן אנטוניו חותרת כמעט כל הזמן לייצור היתרונות האלה, ובמחצית הראשונה, ב-21 מ-50 פוזשנים היא הצליחה לייצר מיס מאצ' או "חור" או חילוף בהגנה שהוביל לזריקה. היעילות שלה במהלכים האלה הייתה של 128 נקודות פר 100 פוזשנים. נתון טוב מאוד – אבל צפוי יחסית. כל קבוצה תייצר הרבה נקודות במהלכים בהם היא מצליחה לשבור את הסכימה ההגנתית. הבעיה של הספרס היא שהיא תלויה בזה יותר מקבוצות אחרות. בטח יותר מאשר מיאמי. ב-29 המהלכים ה"רגילים" בהם לא ייצרה יתרון שכזה, היעילות שלה במחצית הראשונה עמדה על 79 נקודות פר 100 פוזשנים. זה נתון חלש מאוד, שמסביר למה לספרס זה קריטי כן להצליח למצוא חורים בהגנה. לשם השוואה, במחצית הראשונה מיאמי קלעה במהלכים "רגילים" ביעילות של 96 נקודות פר 100 פוזשנים.
במחצית השנייה, למרות סימני עייפות על מרבית שחקני ההיט (בעיקר בהתקפה), ההגנה הקבוצתית של מיאמי החלה להתמודד טוב יותר עם השיטה ההתקפית של הספרס. כתוצאה מכך, גם כמות הפעמים שהספרס הצליחה לשבור את הסכימה ההגנתית של ההיט ירדה קצת, ובעיקר – היעילות של הספרס במהלכים האלה התרסקה, מ-129 נקודות (פר 100 פוזשנים) ל-67 נקודות בלבד! כמעט חצי!
היום, מול מיאמי שכאמור באמת היה אפשר לזהות שהיא פחות טרייה מהספרס, לקבוצה של גרג פופוביץ' היו פתרונות: דאנקן ופארקר, שהצליחו לייצר נקודות בקצב טוב במהלכים ה"רגילים". כמו במחצית הראשונה, גם בשנייה לספרס היו 29 מהלכים בהם לא שברו את הסכימה ההגנתית של ההיט. אבל במקום לייצר מהם רק 23 נקודות כמו במחצית הראשונה (כאמור, קצב של 79 ל-100), הם הצליחו לצבור מהם 31 נקודות במחצית השנייה (עלייה מטורפת ל-107 נקודות ל-100 פוזשנים). דאנקן ופארקר היו מספיק טובים כדי לגבור על השומרים שלהם באחד על אחד, בפוסט אפ, או במשחק פשוט של "בין שניים", שאפילו לא מייצר חילוף בפיק. אבל זה שזה עבד היום, כשהספרס באו רעננים וההיט באו די עייפים – ממש לא מבטיח שזה יעבוד בעתיד.
ומעבר לעניין העייפות – כאן אנחנו צריכים לחזור לנקודה החשובה ביותר, והיא: זה לא סגנון המשחק של הספרס. וגם אם פארקר בכושר מטורף, ודאנקן נראה לפרקים ארוכים כמו בימים עברו, הרי שאם סן אנטוניו תמשיך ללכת יותר ויותר למהלכים "שקופים" מול הגנה מחוברת של מיאמי, ותמשיך בעצם לא לשחק את המשחק הרגיל שלה, היא תכניס את עצמה לעמדת נחיתות בסדרה הזו. כי כאמור, בקרב בין שתי קבוצות שמשחקות כדורסל שונה, ושנהנות מיתרונות ומחסרונות שונים – לעיקרון של שמירה על הסגנון שלך תוך שיבוש הסגנון של היריבה יש משמעות גדולה במיוחד.
גמר המזרח האחרון הוכיח עד כמה זה יכול להיות אלמנט משמעותי. האתגר הגדול הבא של הספרס, אם כך, עוד לפני שהיא חולמת על לעלות ל-0:2 במיאמי, הוא לחזור לשחק את הכדורסל שלה. אחרת, גם העובדה שכרגע היא מחזיקה ביתרון הביתיות לא תספיק לה לאליפות.