זה קרה בשבוע שעבר, במשחק הידידות של ספרד מול אירלנד. איקר קסיאס עלה כמחליף במחצית השנייה במקומו של ויקטור ואלדס, שוער ברצלונה, שפתח בהרכב. צ'אבי, חברו הטוב עוד מימי נבחרת הנוער, מיהר להעביר לו את סרט הקפטן. וזה לא היה עניין של מה בכך, אלא הצהרה ברורה - לגבי מיהו המנהיג האמיתי של אלופת העולם, למרות שלא שיחק למעלה מארבעה חודשים.
ספרד הובילה, הייתה בדרך לניצחון, אבל אירלנד לא ויתרה. בדקה ה-80 הגיע ג'יימס מקלין המצויין לאחד על אחד מול קסיאס. הוא בעט חזק וטוב, אבל איקר הגיב בתנועה אינסטינקטיבית אופיינית והדף. עוד כמה דקות עברו ומייקל קוקס נגח מקרוב אחרי קרן. שער? ממש לא. שוב היד הארוכה של "סן איקר" הופיעה והדפה את הכדור. שתי ההדיפות הללו העבירו מסר ברור: איקר קסיאס חזר, ובגדול. הסמל הלאומי של ספרד, זה שז'וזה מוריניו ניסה לשבור ולגמד, חי וקיים והודף.
אין ספק שעונת 2012/13 הייתה הקשה ביותר בקריירה הארוכה של איקר קסיאס. בדצמבר, במשחק הליגה מול מלאגה, החליט מוריניו להוריד את איקר לספסל ולהציב בין הקורות את שוער המשנה אנטוניו אדאן. למרות שריאל הפסידה 3:2 טען מוריניו כי החליט לבצע את השינוי הדרמטי והסנסציוני בהרכב רק כי לדעתו "אדאן כעת שוער טוב יותר מקסיאס".
מרבית אוהדי ריאל לא ידעו אם לבכות או לצחוק, אבל איקר קיבל את ההחלטה באבירות ולא אמר מילה רעה - לפחות לא בפומבי - על מאמנו. לאחר מכן איקר נפצע, מוריניו רכש את דייגו לופס מסביליה, שהפך מייד לשוער הראשון בקבוצה. גם כשאיקר התאושש מהפציעה הוא לא חזר להרכב, בעיקר בשל היכולת המצויינת של לופס. אבל כשבמחזור הסיום לופס היה פצוע וקסיאס כשיר - החליט מוריניו, בצעד מתריס כי בשער יעמוד חסוס, שוער קבוצת המילואים ואנטוניו אדאן יישב על הספסל.
המלחמה האבודה של מוריניו בקסיאס הסתיימה בהפסד צורב. למעט כמה מאות מיושבי היציע הדרומי ששמרו אמונים למאמן הפורטוגלי, כל יתר אוהדי ריאל מדריד שרקו בוז אדיר למוריניו. לא רק בשל אובדן האליפות ליריבה המרה ברצלונה - אלא בעיקר בשל ההתנהגות הקנונית והדוחה שלו כלפי השחקנים הבכירים בקבוצה, כמו כריסטיאנו רונאלדו ובעיקר קסיאס.
יש הטוענים כי הכעס של מוריניו על קסיאס היה בגלל שלדעתו הוא היה זה שהדליף מתוך חדר ההלבשה לתקשורת וגם לארוסתו שרה קרבונרו, שדיברה באופן גלוי על הקרע שקיים בחדר ההלבשה בטלוויזיה המכסיקנית. מה שבטוח זה שמוריניו התנהג באופן שפל כלפי הסמל הגדול ביותר של ריאל מדריד ושל נבחרת ספרד, הקפטן שהניף את גביע אליפות אירופה ב-2008 ו-2012 ואת גביע העולם ב-2010.
יש הטוענים כי קסיאס הוא השוער הטוב בעולם גם כיום, ויש שחושבים אחרת. אבל אין ספק שהוא השוער הגדול ביותר בהיסטוריה של ריאל ושל נבחרת ספרד. ההתנהגות שלו לאורך כל הקריירה היא ללא דופי, והוא באמת סמל לאומי. לא במקרה נקרא רחוב על שמו בעיירה בה נולד, מוסטולס.
הוא רק בן 32 וכשוער יש לו עוד לפחות 4 או אפילו 6 שנים של קריירה לפניו. בריאל מדריד הוא נמצא מגיל 10. בגיל 16 הוא כבר זומן לקבוצה הבוגרת ואת הבכורה שלו ערך בגיל 18. מאז הוא שם, בקבוצתו האחת והיחידה, מגן על שערה כבר 654 משחקים. הוא זכה ב-5 אליפויות, 2 גביעי אירופה לאלופות ואין ספור תארים נוספים, קבוצתיים ואישיים.
כמה הצלות מדהימות שלו כבר נכנסו לספרי ההיסטוריה של הכדורגל העולמי וזכו להשוואות עם ההצלה של גורדון בנקס לנגיחה של פלה במונדיאל 1970. הכינוי "סן איקר" - איקר הקדוש - הוענק לו אחרי שבמשך שנים היה מציל פעם אחר פעם את ריאל מהפסדים, כשההגנה שלה לא הייתה בשיאה.
קסיאס שיחק בכל נבחרות הגילאים של ספרד, מגיל 15 ועד 21. ב-1997 זכה באליפות אירופה עד גיל 16 וב-1999 זכה עם חברו הטוב מברצלונה צ'אבי בגביע העולם לנוער, בניגריה. החברות העמוקה שלהם התחילה כבר אז, ואף מאמן לא יוכל לשבור אותה.
לאורך כל התקופה בה סוספסל ע"י מוריניו הדגיש מאמן נבחרת ספרד ויסנטה דל בוסקה כי מבחינתו איקר קסיאס היה ונשאר חלק בלתי נפרד מהסגל, גם כשהוא לא משחק. הוא לא הבטיח לו מקום בהרכב כמובן, אבל הבהיר כי קסיאס הוא לא רק שוער מעולה אלא גם מנהיג ודמות חשובה ביותר בנבחרת.
ואכן קסיאס נמצא עכשיו בברזיל עם הנבחרת שתתחיל מחר את דרכה בגביע הקונפדרציות במשחק מול אלופת דרום אמריקה אורוגוואי. כרגע לא ברור מי יפתח בשער, קסיאס או ואלדס. אבל החשבון פשוט: אם איקר, שלו 145 הופעות במדי "לה רוחה" ישחק מחר וגם בהמשך הטורניר, יש סיכוי מצויין שהוא ייצא לפגרה עם 150 הופעות, הישג פשוט מדהים לשוער שלפני חצי שנה אמר עליו מאמנו בקבוצה שאנטוניו אדאן טוב ממנו.