טורניר ווימבלדון היוקרתי יצא לדרך עוד היום (שני, שידורים ישירים באתר החל מ-15:00), אז רגע לפני שזה קורה, קבלו עוד 5 זוויות שכדאי לשים אליהן לב לקראת הקרבות על הדשא הכי מפורסם בתבל.
הדומיננטיות של סרינה וויליאמס
דווקא כשהייתה יכולה להגיע לטורניר הזה בשקט – פיזית, מקצועית, מנטלית – הייתה עסוקה סרינה בימים האחרונים בפרשת ההתבטאויות שלה, גם לגבי נערה בת 16 שנאנסה, וגם מול מריה שראפובה, שהעמידה אותה במקום. אז סרינה התנצלה, והפרשה כביכול נסגרה, אבל זה לא המצב האידיאלי להגיע איתו לטורניר.
ועדיין, ברור שסרינה היא הפייבוריטית, בהפרש, לזכות בתחרות הזו, כשהיא נמצאת בכושר אולי הטוב בקריירה שלה. ב-13 החודשים האחרונים היא הפסידה רק 4 פעמים, וניצחה 75 משחקים. ברולאן גארוס, שנחשב לטורניר הכי חלש עבורה, היא זכתה ללא הפסד במערכה. שחקניות בקושי מצליחות להשיג משחקונים נגדה. חלקן אפילו חוגגת את ה"הישג" הזה, כמו שרה אראני בחצי הגמר ברולאן גארוס. עם 31 ניצחונות רצופים, ואחרי שזכתה בווימבלדון ובאולימפיאדה (שנערכה על דשא), מישהו מוכן להמר בטורניר הקרוב נגד אחת הטניסאיות הגדולות שידע טניס הנשים?
האטת משטח הדשא
בעבר, המאפיין הבולט ביותר של משטח הדשא היה המהירות של המשחק, וזה ייצר סגנון מובחן מאוד, ושונה מאוד ממה שאנחנו רואים רוב הזמן כיום בטניס העולמי. אבל שינויים שנעשו בסוג הדשא בווימבלדון גרמו לכך שגם באול אינגלנד קלאב אנחנו רואים לא פעם ולא פעמיים משחק בין שני מתמודדים שבקושי עולים לרשת, וחובטים שוב ושוב מהקו האחורי.
ההאטה המכוונת של הדשא גם טשטשה את ההבדלים בין איך שהמשחק בווימבלדון נראה לעומת הגראנד סלאמים על המשטחים הקשים, ועל הדרך עזרה עוד יותר לצמרת הטניס. כי אם בעבר שחקנים מוגבלים, אבל עם סט כישורים שמתאים לדשא, תמיד היו יכולים להפתיע בווימבלדון, הרי שכעת הסיכויים שלהם נמוכים יותר. במקביל, גם אלוף חימר היסטורי כמו נדאל הניף את הגביע הלונדוני פעמיים. לטוב ולרע, זה לא אותו ווימבלדון שגדלנו עליו.
לאורה רובסון - התקווה הבריטית בנשים
מלבד אנדי מארי, שמתמודד עם לחץ רב בכל פעם שהוא עולה על הדשא בווימבלדון, גם בטורניר הנשים הבריטים כבר לא יכולים לחכות לראות אחת משלהם זוכה. לפני 5 שנים רובסון זכתה שם בטורניר הנערות, ומאז הציפיות ממנה, כמיטב המסורת האנגלית, מרקיעות שחקים. למרות שב-2 הגראנד סלאמים הקודמים העונה היא לא הצליחה להגיע לשבוע השני.
גם את עונת הדשא היא לא פתחה טוב וב-2 הטורנירים (איסטבורן וברמינגהאם) הודחה בסיבוב השני. הפוטנציאל העצום שלה יכול אולי להתפרץ השבוע, וגם העובדה שכבר שיחקה על המשטח הזה לעיניי הקהל הביתי באולימפיאדה בטורניר הזוגות המעורבים עם מארי, ואף הגיעה לגמר, יכולה לסייע. אבל הציפיות, אוי הציפיות.
אין ישראלים
זאת הנקודה הכי עצובה שנכתבת כאן. אבל אין מה לעשות, גם אליה צריך להתייחס. לצערנו, לראשונה מאז 1998 לא נראה בטורניר היוקרתי מכולם טניסאי ישראלי בטורנירי היחידים. אז הייתה זו אנה סמאשנובה שכשלה במוקדמות. הפעם 4 ישראלים לא עמדו במשימה. מצב הטניס הישראלי נמצא אולי בשפל הכי גדול שלו בעשור האחרון, והכישלון בווימבלדון הוא רק חותמת נוספת לכך.
הגראנד סלאם האחרון שפדרר יכול לזכות?
הירידה בהישגיות של רוג'ר פדרר בשנים האחרונות מאוד עקבית. מהמקום הראשון לשני ואז לשלישי. מ-3 גראנד סלאמים בשנה ל-3 בשנתיים, ל-2 בשלוש שנים. באוסטרליה הוא נעצר בחצי הגמר שלוש פעמים ברצף. בצרפת הודח השנה ברבע הגמר. בארצות הברית לא הגיע לגמר מאז 2009. אבל ווימבלדון? זה סיפור אחר.
פדרר זכה רק בגראנד סלאם 1 מה-13 האחרונים. זה קרה בשנה שעברה, באול אינגלנד קלאב. מבין 17 זכיותיו בסלאמים, 7 באו בדרום לונדון. הזכיה אשתקד הגיעה אחרי שנתיים של הדחות ברבע, ועדיין – המאזן שלו בקריירה בטורניר הזה עומד על 7:66, 90.4% הצלחה.
ולמרות שנראה שלפדרר אין יותר מה להוכיח ושום דבר גדול להשיג, הוא בטוח רוצה א) להשוות את שיאו של נדאל, שזכה 8 פעמים באותו גראנד סלאם (הספרדי, כמובן, עשה זאת בחודש שעבר בפאריס). ו-ב) לעמוד לבד בראש טבלת הזוכים בווימבלדון. כי לפיט סמפראס יש גם 7 זכיות שם.
אז נכון, פדרר הוא אחד שפשוט שנהנה מהטניס שלו. והוא מעולם לא הפך את המרדף אחר שיאים למוטיבציה המרכזית בחייו. אבל כשהוא עוד רגע בן 32, וכשההידרדרות האיטית אך העקבית שלו מגיעה בד בבד עם התחזקות התחרות מולו, גם הוא יודע: בשנה הבאה זה כבר יהיה עוד יותר קשה.