מכבי תל אביב עלתה על כר הדשא בבלומפילד והוכיחה שאפשר אחרת. אולי עם פחות פיזיות על המגרש, אבל הרבה יותר אופציות של כדורגל התקפי. זה מתחיל עם המגינים שמבשלים מצבים בגלל שהם מצטרפים בטיימינג טוב, נמשך עם שלישיית קישור יותר דינמית וכן - אפילו חלוץ מטרה.
באגף השמאלי, יואב זיו עלה נהדר וניצל את השטחים שזהבי פינה לו. בצד ימין, דור מיכה עבד יפה מאוד, כאשר שרן ייני הצטרף מאחור בזמן. המגינים של מכבי היו אחראים על יצירת שני שערים וזה דבר שלא קרה הרבה זמן.
ערן זהבי נראה מצוין, כאשר יש לידו חלוץ שמרתק הגנה וכשיש הרבה תנועה של שחקני הקישור מסביבו. במצב כזה קשה להגנת היריב לחכות רק לתנועות הקבועות שלו. זהבי שיחק פחות טוב במשך חודש אחד וכבר ניסו להכניס אותו למשבר. ובכן, רק תנסו. שנים לא ראינו דומיננטיות כזו של שחקן לאורך עונה.
הכל התחבר לו. פאקו (אלן שיבר)
חגיגה צהובה בבלומפילד (אלן שיבר)
עוצמה. אין מילה אחרת (אלן שיבר)
ברק בדש לקח את הצ'אנס שקיבל עם שער יפהפה של חלוץ אמיתי, עם הגב לשער. בדש עצר בימין וסובב בשמאל, באמנות, לחיבורים הרחוקים של גיא חיימוב. מהר ומפתיע. שאפו לפאקו ששינה את הדינמיקה של הקבוצה והוכיח שהמערך לא קובע אלא איזה סוג שחקנים משחק ומשלים אחד את השני.
ועדיין, יש לה דברים לתקן. בתחילת המשחק, ההגנה הייתה חשופה למהירות של קרית שמונה. עד השער הראשון המשחק היה דו צדדי, כך שפאקו עדיין צריך למצוא איזון ולמקד את עצירת המתפרצות של היריבה. יחד עם זאת, בהחלט מהמשחק הזה אפשר לקחת הרבה דברים טובים מבחינה התקפית.
מכבי תל אביב היא עוצמתית. כמועדון, כשחקנים ובפוטנציאל הכדורגל שלה. ב-0:3 על קרית שמונה קיבלנו דוגמא ליכולת הזו ולאופן שבו היא מתממשת. קרית שמונה נמצאת בעונה פנטסטית, אבל גם היא לא יכולה להתמודד עם העוצמות האלה לאורך זמן. היא נאבקת עם יריבה שיש לה סגל שלא נגמר ועם עוצמה של הקהל בבלומפילד - ועם ערן זהבי אחד.